שירים (שאול טשרניחובסקי)/חזיונות ומנגינות/ספר שני/אגדות האביב
אַגָּדוֹת הָאָבִיב / שאול טשרניחובסקי
גִּבּוֹר נַעֲלֶה יֵשׁ בָּאָרֶץ, "שֶׁמֶשׁ" שֵׁם יִקְרְאוּ לוֹ.
גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי הַשֶּׁמֶשׁ, וּמַה נִפְלָא פָּעֳלוֹ!
אִם חָפַצְתְּ בְּאַגָּדוֹת אָבִיב וּבְשִׁיר, לִימִינִי שְׁבִי
וַאֲסַפְּרָה לָךְ, אֲחוֹתִי, הַאֲזִינִי לְמוֹצָא פִי.
אָמְנָם קָדְרוּ מְאֹד שָׁמֵינוּ, קָדְרוּ, חָשְׁכוּ מִנִּי שְׁחוֹר,
אֶפֶס יֵשׁ אֲשֶׁר הָאֹפֶל תַּחְדֹּר, תִּקְרַע קֶרֶן אוֹר;
תַּחֲדֹּר, תַּשְׁקְ הַגִּנָּה אוֹרָה, תִּשַּׁק כַּפְתּוֹר עֵץ וּסְבָךְ.
הָעֲשָׂבִים יָבְשׁוּ תַּרְטִיב, תְּחַתֵּל סִדְקֵי גֶזַע שָׁח.
אָז יִמָּלֵא שָׂדֶה קֶסֶם, הָאֲדָמָה – רֶגֶשׁ חָי,
מִן אֲפִיקֵי הַגֵּאָיוֹת וְעַד הַנִּצָּה שֶׁבַּגָּיְא.
מִנִּי בֶטֶן הָאֲדָמָה יַעַל מַחֲנֶה צִיצֵי-בָּר,
עֵינֵי-תְכֵלֶת יִפְתַּח, יַבִּיט צִיץ "זִכְרִינִי"[1] שֶׁבַּכָּר,
הַ"פַּעֲמוֹנִית"[2] שְׂחוֹק עַל שְׂפָתָהּ בְּצִדֵּי דְּרָכִים וּבַגָּיְא,
תַּחַת בִּרְכַּת שֶׁמֶשׁ יִכֹּף "שֶׁן-הָאַרְיֵה"[3], רֹאשׁ פָּז לוֹ.
וּבִנְשִׁיקַת שֶׁמֶשׁ יֶאְדְּמוּ פְּנֵי גַרְגְּרִים מְלֵאִים חֵן,
וְכַכַּלָּה בַּעֲדִי-צַחַר הַדֻּבְדְּבָנִים יַעֲמְדוּ כֵן.
אָז יִמָּלֵא יַעַר רִנָּה, הַשָּׁמַיִם – תְּרוּעוֹת-שִׁיר,
רַחֲבֵי שְׁדֵמָה – קִסְמֵי-זִמְרָה, וּמַנְגִינָה – תְּחוּם הַנִּיר,
הָעֶפְרוֹנִי יַשְׁכִּים יִדְאֶה בְּאֶבְרוֹתָיו מְלֵאוֹת טָל,
וּבַחַמָּה יָאִיץ, יִדְפֹּק בְּשִׁיר נִתָּךְ מִנִּי עָל.
וּבַעֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ תַּאְדִּים, בּוֹשָׁה הִיא כִּי אֵחֲרָה קוּם,
וּבְמַנְגִּינוֹת יְקַדְּמוּהָ סִיס-הַגַּיְא וְהַדְּרוֹר הַחוּם.
וְתֵרְדְּ הַשִּׁירָה עִם הַחַמָּה; וּבִנְטוֹתָהּ קַצְוֵּי יָם,
וְאָנוּ וְאָבְלוּ הָאֲנָפוֹת בִּיוֵן בִּצָּה וַאֲגָם!
וּבִשָּׁמַע קוֹל הַשִּׁירָה הַמִּתְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי חוּץ,
בָּא הָרֶמֶשׂ מִנִּי כִלְיוֹת הָאֲדָמָה מֵעָרוּץ:
מַעְלָה מַעְלָה, מִמַּעֲמַקִים אֶל הָאוֹרָה, אֶל הַחֹם,
מִן הַקֶּבֶר אֶל הַחַיִּים, מֵאֲפֵלָה לְאוֹר יוֹם –
קְהַל תּוֹלָעִים וּבְנֵי-תוֹלָע, חָסִיל עָשׁ וְצִפֹּרֶת-גָּן;
זְבוּל – כָּל כַּפְתּוֹר, מָעוֹן – פֶּרַח מָלֵא אוֹר מִזַּן אֶל זָן.
וּבַשָּׁרוֹן בִּנְאוֹת-דֶּשֶׁא וּבַגַּן, מֵעֵת לְעֵת,
זְבוּבֵי-רִקְמָה עָפִים, תַּבְנִית פְּרָחִים חַיִּים, קִרְעֵי נֵס.
אָמְנָם גָּדְלוּ מַעֲשֵׂי שֶׁמֶשׁ, נִפְלְאוֹתָיו לִבְלִי חֹק!
הַטִּי אָזְנֵךְ וַאֲסַפְּרָה לָךְ עֲלִילוֹת הָעֲנָק:
עֵין הַשֶּׁמֶשׁ הֵם הַחַיִּים, וְהַחַיִּים אַהֲבָה הֵם,
וּבְאֵין אַהֲבָה שָׁם הַמָּוֶת, מוֹת-הָעוֹלָל מִבְּלִי אֵם.
וּבִמְלֹא הָעוֹלָם מָקוֹם אַיִן, - מָקוֹם אֲשֶׁר אֵין
שֶׁמֶשׁ אַהֲבָה שָׁם וְקַרְנָיו, קַרְנֵי-אוֹרָה, קַוֵּי-חֵן!
אַךְ אֶל לֵב הָאָדָם פְּנִימָה כִּי יַבְקִיעַ קַו הַלָּז,
מִמַּעֲמַקֵּי גִּנְזֵי לִבּוֹ תִּנְהַר שִׁירַת קֶסֶם-רָז!
כְּאִלּוּ מֵיתְרֵי נֵבֶל עָשׂוֹר תַּחַת יָד מַעְדֶּפֶת אוֹן
אֶל מַנְגִּינוֹת קְרַב הַקְּדוּמִים גִּבּוֹר נַעֲרָץ הֵעִיר רֹן;
כְּמוֹ מְאַת מַעְיָנִים הוֹמִים לְאוֹר הַחֶרֶס חֹדֶשׁ זִיו
בֵּין עֲרוּגוֹת גִּנַּת בִּיתָן פִּתְאֹם יַחְדָּו קָרְאוּ רִיב.
וְהַמְּרִיבָה – שִׁיר-עֲדָנִים, בַּעֲדָנָיו רֹךְ וּכְאֵב,
וּבַשִּׁירָה אוֹר וּקְסָמִים וַחֲלוֹמוֹת לוֹקְחִים לֵב.
וְהַחֲלוֹמוֹת – חֲלוֹמוֹת אוֹרוֹת, חֲלוֹמוֹת נֹעַר, אֲשֶׁר בָּם
יֵשׁ יִשָּׁקוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְנִבְכֵי יָם,
הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת הַמִּתְלַכְּדוֹת בַּעֲנַן
דּוֹרוֹת קֶדֶם לוּטֵי קֶסֶם וַעֲרָפֶל, עִם אַגָּן
שֶׁמֶשׁ עָכוּר לַשָּׁמַיִם, שְׁמֵי הַנֵּכָר , אַדְמַת זָר,
שָׁמָּה אֵדֵי-רַעַל עוֹטְפִים אַגְמֵי-רֶפֶשׁ וְקָמוֹת-בָּר,
עוֹלָם מָלֵא חַיֵּי רֶגַע, חַיִּים סוֹעֲרִים כַּיָּם,
עוֹלָם מָלֵא צִלְלֵי חַיִּים, רִגְשֵׁי שַׁיִשׁ חִדְלֵי-דָם,
רָזֵי עֶלְיוֹן, תַּעֲלוּמוֹת, שִׂיחַ-פְּרָחִים, הֶגֶה-גָל,
רֶגֶשׁ עָלִים, הוּם-דּוּמִיָּה, שִׁבְרֵי-אוֹר לִרְסִיס הַטָּל.
עוֹלָם מָלֵא חֲלוֹמוֹת זָהָב, פַּלְגֵי חֹם, מְאוֹרוֹת יוֹם,
הֵד מַנְגִּינוֹת עַל פְּנֵי נָהָר, עֵת יָרֵחַ יָהֵל דּוֹם –
בַּעֲבוֹתוֹת הַשּׁוֹשַׁנִּים וּבִרְתוּקוֹת רַצֵּי-אוֹר,
בְּמִסְגֶרֶת-הַמַּנְגִּינָה וּבְמִשְׁבֶּצֶת עַרְפִלֵּי-מוֹר
חֻבְּרוּ יַחְדָּו, הִתְלַכָּדוּ, וּבַחֲרוּזִים עַד אֵין סוֹף
יֵשׁ תִּנְהַרְנָה וְיֵשׁ תִּמַּקְנָה חִישׁ מַהֵר כִּמְעוּף-הָעוֹף!...
וַאֲשֶׁר רָאָה חֲלוֹם זֶה פַּעַם יְנַהֲגֶנּוּ עַד יוֹם מוּת,
בִּדְמֵי לִבּוֹ יְשַלְּמֶנּוּ,בִּלְשַׁד חַיָּיו, וַחֲרוּת-
חֹד צִפֹּרֶן-שָׁמִיר יִהְיֶה עַל גַּב לוּחַ לִבּוֹ, וְאַךְ
עִם צֵאת נַפְשׁוֹ יַעֲקְרֶנּוּ בְּעַקָּת לֵב זָב דָּם וְרַךְ.
וְאֶת הַחֲלוֹם אֲנִי רָאִיתִי: שֶׁמֶשׁ אָבִיב הֵפֵז יָם,
בַּשָׁמַיִם שׁוֹטְטוּ עָבִים, וְהֶעָבִים נָטְפוּ דָם;
וְעֵין הָאָרֶץ הָלְכָה הָלֹךְ וְעָטֹה אֹפֶל עַד הֱיוֹת
מַרְאֶה כֵּהֶה לָהּ, לֶעָבִים וְלַגָּן!... וּבְשָׁעָה זֹאת
עָמְדָה נִכְחִי שׁוֹבַת-לִבִּי, וַאֲנִי חוֹלֵם וְלִבִּי עֵר,
וְעֵינַי רוֹאוֹת אֶת הַנַעֲרָה, וְעֵינַי רוֹאוֹת אֶת הַזֵּר,
כְּלִיל גַּחְלִילִיּוֹת לְרֹאשָׁהּ, כַּעֲטָרָה רַבַּת-אוֹר;
וְהָאוֹר, אוֹר רַךְ וְטָמִיר, רוֹחֵף רוֹעֵד עַל הָעוֹר.
וְעֵינֶיהָ גְדוֹלוֹת, חוֹלְמוֹת, וַעֲמֻקּוֹת מִנִּי יָם,
וְנָשְׁקוּ בָמוֹ הַשָּמַיִם, רָזֵי-לֵיל וְדִמְדּוּמֵי-יָם...
הידלברג, 1899
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.