שירים (שאול טשרניחובסקי)/חזיונות ומנגינות/ספר ראשון/שיר ערש

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שִׁיר עֶרֶשׂ / שאול טשרניחובסקי[עריכה]


 
נִטְּשׁוּ צְלָלִים, דֹּם צִפֳּרִים,
נוּמָה, בְּנִי, אֶפְרֹחִי
אַל מִצִּלְלֵי-אֹפֶל תָּגוּר:
אִתְּךָ הֵן אָנֹכִי.
יְאוֹר מִזְרָח, כַּנְפֵי רְנָנִים
יְצַפְצְפוּ וִירַנֵּנוּ,
יֶחֱוַר שַׁחַר, וּמִקֶּדֶם
יַעַל גַּם שִׁמְשֵׁנוּ.
 
עִבְרִי הִנָּךְ, בְּנִי; אַךְ זֶה הוּא
אָשְׁרְךָ גַּם אֲסוֹנְךָ,
חֹטֶר גֶּזַע עַם-הַקְּדוּמִים,
עַל הָעַמִּים גְּאוֹנְךָ.
עוֹדְךָ נָעַר: תִּגְדַּל, תֵּדַע
גְּדוֹלוֹת עַמְּךָ פָּעַל,
אָז תָּבִינָה נְצוּרוֹת יִפְעַל
עֵת שִׁמְשֵׁנוּ יָעַל.
 
גֶּבֶר תִּהְיֶה – יַד אַכְזָרִים
תִּהְיֶה בָּךְ, אֶפְרֹחִי.
 
עַד לֹא תֵּדַע נוּמָה, שְׁקֹטָה,
אִתְּךָ כִּי אָנֹכִי!
נוּמָה, בְּנִי, הַיּוֹם כִּי פָנָה,
חֹשֶׁךְ יַעַטְרֶנוּ.
אַל מִצִּלְלֵי-אֹפֶל תָּגוּר:
יַעַל גַּם שִׁמְשֵׁנוּ.
 
נוֹדֵד תִּהְיֶה בִּמְלֹא-תֵּבֵל,
אַךְ מוֹלַדְתְּךָ אַחַת,
זֹאת אַל תִשְׁכָּח: נִסְּךָ – "צִיּוֹן
עַד רִדְתְּךָ שַׁחַת.
אִם גַּם יְאַחֵר יוֹם הַגְּאֻלָּה,
יִצְעַד שַׁעַל-שָׁעַל,
אַל תִּוָּאֵשׁ, אַסִּיר-תִּקְוָה:
עוֹד שִׁמְשֵׁנוּ יָעַל.
 
עַל הַיַּרְדֵּן וּבַשָּׁרוֹן
שָׁם עַרְבִיִּים חוֹנִים,
לָנוּ זֹאת הָאָרֶץ תִּהְיֶה!
גַּם אַתָּה בַּבּוֹנִים!
וְיוֹם יָקוּמוּ נוֹשְׂאֵי-דֶגֶל,
אַל תִּמְעֲלָה מָעַל:
אֶל כְּלֵי-זֵינְךָ בַּגִּבּוֹרִים –
כִּי שִׁמְשֵׁנוּ יַעַל!
 
אודיסה 1897