שירים (שאול טשרניחובסקי)/חזיונות ומנגינות/ספר ראשון/נטע זר את לעמך

נֶטַע זָר אַתְּ לְעַמֶּךְ / שאול טשרניחובסקי

נֶטַע זָר אַתְּ לְעַמֶּךְ, צִיץ נָכְרִי לַכֹּל,
פֶּרֶא לֻמַּד אוֹר-יָהּ, שֶׁלֹּא נִסָּה בָּעֹל,
אֲשֶׁר עֵינֵךְ הָרָמָה מַשְׁקֶפֶת בְּלִי חָת,
וְלֹא חָדְלוּ שְׂפָתַיִךְ מִלָּשִׁיר שִׁיר עָז;
וּבְלִבֵּךְ, לֵב נְדִיב וְהֵיכַל אֵל חָי –
מְעוֹנָה תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ, הַיְקוּם וַאֲשֶׁר בּוֹ.
כִּי עֵינַיִךְ הָרוֹאוֹת אֶת יֵצֶר הַכֹּל,
וְאָזְנַיִךְ תִּשְׁמַעְנָה, תַקְשֵׁבְנָה לְקוֹל
אֱלֹהִים הַמִּתְהַלֵּךְ בְּמֶרְחֲבֵי אֵין-סוֹף,
בְּסוֹד שִׂיחַ הַשָּׂדֶה וּבְצִפְצוּף הָעוֹף,
וּבְקוֹל גַּעֲרוֹת רְעָמִים וּבְמִשְׁבְּרֵי יָם,
בְּעַב-עַנְנֵי תֵימָן וּבְהֶמְיַת הַדָּם...
וְאֵיךְ יֶחֱשׁוּ שׁוֹפְטַיִךְ מְנַדַּיִךְ – וְאַתְּ
הֵן שָׂנֵאת מִנְהֲגֵיהֶם וּלְחֶרְפָּה נָתַתְּ
כָּל מָסֹרֶת קָדְשֵׁיהֶם, כְּאוֹיֵב וָצָר,
וַחֲלַל מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם מַה צַּר לָךְ, מַה צָּר!
וְחָיִית אַתְּ עִם חַיֵּי הָאֵזוֹב בַּקִיר,
וְטִפַּת מָיִם נִדַּחַת בֵּין אַבְנֵי הַגִּיר
וְעִם שְׁלַל צִבְעֵי רִקְמָה, וְעָם רִקְמַת-הַשָּׁוא,
יִפְעַת רֶגַע לֶעָנָן וּלְשַׁפְרִיר הָעָב.
גִּרְעִי עֵינָיִךְ מֵהֶם, וְאִם הָיִית לִמְנוֹד-רֹאשׁ,
עֵקֶב יֹפִי אָהַבְתְּ אַתְּ כִּי יְשְׁקוּךְ מֵי-רֹאשׁ,
בּוֹז יָבוּזוּ לַחֲלוֹמֵךְ וּלְשִׂישֵׂךְ אֶל גִּיל
חֲנוּטֵי בָּשָׂר וָרוּחַ וְרוֹפְאֵי-אֱלִיל.
יַעַן אַתְּ – אַתְּ הָאָבִיב, וְהֵם רְקַב בּוֹר,
יַעַן הֵם בָּאְשַׁת קֶבֶר, וְאַתְּ שְׂשׂוֹן אוֹר...
 
אודיסה 1898