שירים (שאול טשרניחובסקי)/חזיונות ומנגינות/ספר ראשון/מחזיונות הנביא

מֵחֶזְיוֹנוֹת הַנָּבִיא / שאול טשרניחובסקי

 
הָיָה אֵלַי דְּבַר אֲדֹנָי:
קוּם, אִישׁ-הָרוּחַ, הִנָּבֵא בַּגָּיְא!
כִּי הִנֵּנִי שָׂם אֶת פָּנַי נִזְעָמִים
בְּאֵלֶּה הֶהָרִים הַתְּלוּלִים, הָרָמִים,
הַבּוֹקְעִים שָׁמַיִם וַעֲטַרְתָּם הֶעָבִים,
הָאוֹמְרִים: לְעוֹלָם אֲנַחְנוּ נִצָּבִים.
אִם גַּעֲרַת רַעַם לֹא תָּבוֹא עָדֵיכֶם –
כֹּה אָמַר יְיָ: הִנֵּנִי עֲלֵיכֶם!
יַעַן וּבְיַעַן מְאַסְתֶּם הַבְּקָעוֹת,
בַּאֲשֶׁר הֵן מִדְרָס לִנְמֵרִים וַאֲרָיוֹת,
וְרוֹעִים שָׁם עֶדְרֵי הַבָּקָר וְצֹנֶה ,
וּלְעֶזְרָה כִּי קָרְאוּ, וְאֵין מִכֶּם עוֹנֶה –
לָכֵן אֶעֱבֹרָה בְּסַעֲרַת נֶגֶב,
וְהָפַכְתִּי מִשָּׁרְשׁוֹ כָּל סֶלַע יִשָּׂגֵב,
וְאֶחֱלֹף כַּסּוּפָה בַּאֲשֶׁר הֲנִיחוֹתִים,
וַאֲשַׁבֵּר וַאֲמַגֵּר וַהֲדִיקּוֹתִים.
וְשִׁנֵּיהֶם אֲנַפֵּץ וְצוּקֵיהֶם אֲפוֹצֵץ,
יִתְפּוֹרְרוּ לִרְגָבִים וְיִהְיוּ לְחָצָץ,
וְרוּחַ אֲשַׁלַּח בָּהֶם וּנְשָׂאָתַם,
כִּנְשֹׂא אֶת הָאַרְבֶּה, מֵאֶרֶץ-מְכוֹרָתָם,
וְיִהְיוּ לְשִׁמְצָה בַּאֲשֶׁר הֵם בָּאִים,
לְבוּז וְלִשְׁנִינָה בֵּין כָּל קְהַל הַגּוֹיִם,
וּבָדָד וְעַרְעָר כִּגְדִי נָטַשׁ עֵדֶר,
כְּקֶבֶר-אֵין-צִיּוּן מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר;
וּמְתֵי-מְעָט הַנִּשְׁאָר הֵם יִפְּלוּ בִּקְעָתָה,
וְשָׁמָּה יִנָּצְלוּ בְּיוֹם עֶבְרוֹת סוּפָתָה.
וְעַל הַגֵּאָיוֹת כָּאָבִיב אוֹפִיעָה,
וְתוֹצִיא הָאָרֶץ טַל מֹשְׁכִּים, טַל תְּחִיָּה.
וָאֲצַו עַל הֶעָבִים לְהַמְטִיר מִמָּעַל,
בַּשְּׁפֵלָה לִרְבָבוֹת שׁוֹשַׁנִּים יִצְמָחוּ,
העמקים השפלים כגנה יפרחו.
וַהֲדַר תֹּר הַזָּמִיר אָנֹכִי אָרִיקָה
עַל נַחֲלֵי הַבַּתּוֹת וְעַל שֶׁפֶל כָּל בִּקְעָה,
וְהַנַּעֲצוּצִים וְהַנַּהֲלוֹלִים
הֵם יִשְׂאוּ אֶת פִרְיָם, פְּרִי קֹדֶשׁ הִלּוּלִים,
פְּרִי יָאֶה לְנוֹשְׂאָיו אֲשֶׁר חַיִּים בּוֹ,
אֲנִי וְהִפְרֵתִים נְאֻם אֲדֹנָי!
 
1896