חַרְבִּי, אֵי חַרְבִּי / שאול טשרניחובסקי[עריכה]

חַרְבִּי! אֵי חַרְבִּי, אֵי חֶרֶב נֹקֶמֶת?
חַרְבִּי לִי תֵּנוּ, עַל אוֹיְבַי אַצְרִיחַ!
אַיָּם מְשַׂנְּאַי? אַכְרִיעֵם לַטֶּבַח,
הַשְׁמֵד אַשְׁמִידֵם! אֲכַלֵּם, אַכְרִיתֵם,
אַכְרִית, אַשְׁבִּיתָה מֵּאֱנוֹשׁ זִכְרָנמוֹ,
אֶעֱלֶה כַּקּוֹצֵר, אַף גִּזְעָם אֲשָׁרְשָׁה;
אֶחְשׂף יְמִין-עֻזִּי וּלְצָרַי אוֹכִיחַ,
חֶרֶב-גַּאֲוָתִי מִדָּמָם אַשְׁכִּירָה,
אֶרְחַץ פְּעָמַי בִּדְמֵי חַלְלֵיהֶם,
רַגְלַי תִּדְרֹכְנָה עַל רֹאשׁ פַּרְעוֹתָמוֹ,
אֶגְזֹר עַל יָמִין, אֶקְצֹרָה עַל שְׂמֹאל.
קָדְחָה אֵשׁ בְּאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל:
רַבַּת צְרָרוּנִי, וְאֵין עוֹמֵד בַּפָּרֶץ,
אָמֹר אָמַרְתִּי: כְּבָר בָּא עָלַי קֶרֶץ.

חַרְבִּי! אֵי חַרְבִּי, אֵי חֶרֶב מִלְחֶמֶת!
חַרְבִּי לִי תֵּנוּ – לֹא אָשִׁיב לִנְדָנָהּ
טֶרֶם אַגִּירָה מְשַׂנְאַי בַּשָּׁלַח.
כַּלְכֵּל נִלְאֵיתִי... כִּי רוּחִי הִתְעַבְּרָה!
עָלָה עָשָׁן בְּאַפִּי, לִבִּי – הַר-גָּעַשׁ,
דָּמַי בְּעוֹרְקַי – אֲפִיקֵי בְנֵי-רֶשֶׁף,
כְּבָלַי אֲפַתַּח, אֲנַתְּקָה מוֹסְרוֹתָי...
רוֹדִי, הִמוֹגָה! – הַתֹּפֶת בִּלְבָבִי,
חַתָּה, הִסוֹגָה! – שָׁם מוֹקְדֵי-הַשַּׁחַת,
כְּאֵשׁ, אֵשׁ-צָרֶבֶת, חֲמָתִי נִתֶּכֶת,
רַחֲמִים שָׁכַחְתִּי, חֲנִינָה בַּל אֵדַע,
אֶנְקַת חֲלָלִים בְּאָזְנַי – מַנְגִּינָה,
דָּמְךָ, דִּמְעָתְךָ – מַיִם נִדְלָחוּ...
הִכּוֹן לְשִׁבְרְךָ, הִכּוֹן, אַכְזָרִי,
לְרוֹעֵץ לְךָ קַמְתִּי בְּעֹז נֶאְדָּרִי!

חַרְבִּי! אֵי חַרְבִּי, אֵי חֶרֶב נֹקֶמֶת!?
חַרְבִּי לִי תֵּנוּ – לֹא אָשִׁיב לִנְדָנָהּ...
שְׂפָתַי מַה דּוֹבְבוּ? קְרָבוֹת אֶחְפֹּצָה!...
אָן הוֹלִיכוּנִי שׁוֹלָל עֶשְׁתֹּנוֹתַי?
וּבַעְיָם רוּחִי צוּר-חַרְבִּי שַׁנּוֹתִי...
חֶרֶב אָחַזְתִּי... כְּבָר יָבְשָׁה אֶזְרוֹעִי!
עַבְדוּת נִצַּחַת אֵין-אֱיָל שָׂמַתְנִי,
דִּכְּאָה גַּם רוּחִי שַׁחוֹתִי מֵאָדָם.
עֶבֶד-עֲבָדִים הֱיוֹת כְּבָר הִסְכַּנְתִּי,
זָנְחה דְּרוֹר נַפְשִׁי, נָשִׁיתִי כָּל טוֹב...
וְרוּחִי כִּי יִסְעַר, יִתְגָּעֵשׁ בַּכֹּחַ,
וְנַפְשִׁי כִּי גָּרְסָה לַחֹפֶשׁ וְחַיִּים –
אָלָה פִּי מַלֵּא, רַק אֶחֱרֹק שִׁנַּיִם,
מָתְנַי אֲשַׁנֵּס כְפַעַם בְּפַעַם
וְאֶשֹּׁךְ כִּמְשֻׁגָּע אֶת כְּבָלַי בְּזָעַם...

אודיסה 1892