שירים (שאול טשרניחובסקי)/חזיונות ומנגינות/ספר ראשון/אך עלז הייתי בבקר

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אַךְ עָלֵז הָיִיתִי בַּבֹּקֶר / שאול טשרניחובסקי[עריכה]


 
אַךְ עָלֵז הָיִיתִי בַּבֹּקֶר,
לָעֶרֶב – וַתִּנְהַר דִּמְעָתִי,
"מַה רֻטְּבוּ לְחָיֶיךָ " – שְׁאְלוּנִי;
מַה אֶעֱנֵם, הַגִּידִי, יוֹנָתִי!
 
הָאַגִּיד, כִּי אַתְּ הִשְׁבַּעְתִּנִי
עוֹד אֶתְמוֹל אַהֲבָתֵךְ נִצַּחַת,
וָעֶרֶב פְּגַשְׁתִּיךְ בַּמְּחוֹלוֹת
עִם אַחֵר, עַלִּיזָה, צֹלַחַת?
 
אִם אַגִּיד, כִּי נַפְשִׁי לִי מָרָה, –
לִי הֵמָּה יַגִּישׁוּ כּוֹס יָיִן;
וְאִם אֹמַר, כִּי אַתְּ עֲזַבְתִּנִי,
הֵם יַעֲנוּ: הֶאָפְסוּ יְפוֹת-עָיִן?
 
לֹא צַר לִי לַחֲרוּזֵי הַשִּׁירִים
לִכְבוֹדֵךְ, הַנָּאוָה, כָּתָבְתִּי;
אַךְ עָגְמָה, הָהּ, נַפְשִׁי לְעֵינָיִם,
שֶׁכָּכָה זֶה נַשֵּׁק אָהָבְתִּי.
 
אודיסה 1893