שירים ופזמונות לילדים (ביאליק)/התרנגולים והשועל

 הָיְתָה שְׁנַת בַּצֹּרֶת, שְׁנַת רָזוֹן,
לֹא מִחְיָה וְלֹא מָזוֹן.
כָּל בַּעֲלֵי כַּרְבֹּלֶת,
אֶפְרוֹחַ, תַּרְנְגֹל וְתַרְנְגֹלֶת,
לֹא מָצְאוּ מַכֹּלֶת,
אֵין גַּרְעִין וְאֵין שִׁבֹּלֶת.
עָמַד תַּרְנְגֹל רַבִּי גְרוֹנָם וַיִּקְרָא:
– "הֵאָסְפוּ אֵלַי כָּל בַּעֲלֵי מִקְרָא,
תַּרְנְגֹלוֹת וְתַרְנְגֹלִים,
כָּל הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדוֹלִים!
הֵן כָּבֵד הָרָעָב עָלֵינוּ,
וְלָמָּה נֵשֵׁב עַד מוּתֵנוּ,
אֲנַחְנוּ וְכָל מִשְׁפַּחְתֵּנוּ.
לָכֵן שִׁמְעוּ כָּל יוֹצְאֵי בֵּיצָה,
הִנֵּה נָא מָצָאתִי עֵצָה:
נָקוּמָה כֻּלָּנוּ וְנֵצְאָה,
נֵלְכָה יַחַד אֶל הַכְּפָר,
נִפְשֹׁט בַּשָׂדֶה וּבַכָּר,
אוּלַי נִמְצָא מְעַט בָּר,
וְנֹאכַל וְנָשִׁיב אֶת נַפְשֵׁנוּ,
אֲנַחְנוּ וְכָל טַפֵּנוּ.
הֲלֹא יְדַעְתֶּם דְּבַר הָעָם וּמְשָׁלוֹ:
מְשַׁנֶּה מְקוֹמוֹ – מְשַׁנֶּה מַזָּלוֹ.
וְעַתָּה הַגִּידוּ לִי וְאֵדְעָה,
בִּפְנֵי עַם וְעֵדָה
הֲטוֹבָה עֲצָתִי, אִם דָּבָר רֵיק הוּא,
– קוּקוּרֵיקוּ, קוּקוּרֵיקוּ!"
 
וַתִּיטַב בְּעֵינָם עֲצַת אֲדוֹנָם
וַיִּמְחֲאוּ כָּנָף: "יְחִי רַבִּי גְרוֹנָם,
אֵין כָּמוֹהוּ גֶבֶר,
חָכָם לִמְצוֹא שֶׁבֶר!
 
וַתָּקָם כָּל מִשְׁפַּחַת הַנַּקְרָנִים,
אֵם עַל בָּנִים,
קְטַנִּים וּגְדוֹלִים,
בְּרִיאִים וְחוֹלִים,
גַּם אַחַת
פִּסַּחַת,
דַּלָּה וְרָפָה,
וּמִשְׁעַנְתָּהּ תַּחַת כְּנָפָהּ,
צוֹלַעַת אַחֲרֵיהֶם עַל יָרֵךְ.
וַיִּסְּעוּ כֻּלָּם וַיֵּלְכוּ בַּדָּרֶךְ.
 
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשְּׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם,
וְהִנֵּה שְׂדֵה שְׂעוֹרִים לִפְנֵיהֶם,
וְהֵשָּׂדֶה מָלֵא בְּרָכָה,
דֵּי בָּר לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה,
וַיִּקְרְאוּ: "הֶאָח, הֶאָח, הָיְתָה הָרְוָחָה!"
וְהַיָּמִים יְמֵי קָצִיר וָלֶקֶט,
וַיַּחֲנוּ בַּשָּׂדֶה מוּל הַגֹּרֶן מִנֶּגֶד,
וַיֹּאכְלוּ לַחְמָם בְּשֶׁקֶט.
כָּל יְמֵיהֶם כְּחַגִּים,
מְלַקְּטִים בַּבָּר, מְטַיְּלִים וּמְהַגִּים
עַל גַּרְגְּרִים, עַל חַרְצַנִּים וְזַנִּים,
אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים,
מְטִילִים בֵּיצִים וּמְגַדְּלִים אֶפְרוֹחִים.
 
מִקֵּץ חָדְשַיִם לְצֵאתָם
נִכְסְפוּ הַתַּרְנְגֹלִים לְבֵיתָם.
וַיֶּאֱסֹף הַתַּרְנְגֹל אֶת הָעִדָה
וַיֹּאמַר: "מַהֲרוּ עֲשׂוּ לָכֵם צֵידָה.
אֶפְרוֹחַ, תַּרְנְגֹל וְתַרְנְגֹלֶת
יִשָּׂא בְּפִיו שִׁבֹּלֶת,
קָנֶה אֶחָד לַגֻּלְגֹּלֶת,
וְלֹא נָשׁוּב הַבַּיְתָה רֵיקָם –
קוּקוּרֵיקָם, קוּקוּרֵיקָם !"
 
שָׁמְעוּ הַתַּרְנְגֹלִים שָׂשׂוּ,
אָצוּ, רָצוּ, טָסוּ,
וְכַאֲשֶׁר צֻוּוּ כֵּן עָשׂוּ:
אֶל הַגֹּרֶן יָרָדוּ,
וַיִּצְטַיַּדוּ,
וַיֵּצְאוּ כֻּלָּם לַמַּסָּע
וּבְפִיהֶם הַמַּשָּׂא,
שִׁבֳּלֵי שְׂעוֹרִים מְלֵאוֹת וְעָבוֹת,
גְּדוֹלוֹת וּשְׂעִירוֹת כִּזְנָבוֹת,
גַּרְגְּרִים לַשִּׁבֹּלֶת שְּתֵּי מֵאוֹת,
וּשְׂעָרוֹת – זָקָן וּפֵאוֹת.
רַק הָאַחַת,
הִיא הַפִּסַּחַת,
מֵאֵין יְכֹלֶת
לָשֵׂאת שִׁבֹּלֶת,
רֵיקָם בָּאָה
וְרֵיקָם יָצָאָה,
וַתֵּלֵךְ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה לְבַדָּהּ,
צוֹלַעַת עַל מִשְׁעַנְתָּהּ וּמְדַדָּה.
 
הֵם בַּדֶּרֶךְ וּבֶן-שׁוּעָל נַעַר
הֵצִיץ מִמַּאֲרָבוֹ בַּיַּעַר,
וַיַּרְא מַחֲנֶה בְּנֵי כָּנָף
עוֹבֵר בֶּהָמוֹן לְפָנָיו,
וַיִּלְטֹשׁ שֵׁן וַיְּנוֹפֵף זָנָב
וַיֹּאמַר: "הֶאָח, טֶרֶף, רַב טֶרֶף,
סְעֻדִּת יוֹם וּסְעֻדַּת עֶרֶב!
אֶל הַמַּחֲנֶה אֶתְגַּנֵּב מֵאֲחוֹרָיו,
וַאֲשֶׁר יִפֹּל בְּכַפִּי יְזֻנַּב – וְטֹרָף."
 
הַמַּחֲנֶה אַךְ עָבָר,
וְהַשַּׁעֲלוּל יָצָא לְנַסּוֹת דָּבָר,
וַיִּגַּשׁ אֶל הַפִּסַּחַת
וַיֹּאמֶר בַּעֲנָוָה וְּבַנַחת,
וְקוֹלוֹ מָתוֹק כַּיַּיִן:
"שָׁלוֹם לָךְ, חֶמְדַּת-עָיִן,
לְמִי כָּל הַמַּחֲנֶה וּמֵאָיִן?"
וְהַתַּרְנְגֹלֶת הַפִּסַּחַת
גַּם הִיא חֲכָמָה וּפִקַּחַת,
וַתַּעַן: "מִן הַמִּלְחָמָה הוּא שָׁב,
וְעִם שׁוּעָלִים עָשָׂה קְרָב
וְגַם נָפַל מֵהֶם רָב".
 
– "וּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר בְּפִיהֶם?
(יִמַּח שְׁמָם וְשִֵׁם אֲבִיהֶם!)"
 
– "שְׁלַל אוֹיְבִים הוּא, זַנְבוֹת הַשּוּעָלִים
אֲשֶׁר זִנַּבְנוּ מִן הַחֲלָלִים,
לִהְיוֹת לָנוּ לְמַזְכֶּרֶת,
לְשֵׁם עוֹלָם וּלְתִפְאֶרֶת,
עַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת,
עַל הַיְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת,
וְעַל הַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים
בְּמִלְחֶמֶת הַשּׁוּעָלִים וְהַתַּרְנְגֹלִים".
 
אָז נָסוֹג הַשּׁוּעָל מְעָט,
וַיִּשְׁאַל אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת בַּלָּאט:
"וְאַיֵּה שְׁלָלֵךְ אַתְּ?"
– "זְנָבְךָ שׁוּעָלִי,
נָפַל בְּגוֹרָלִי,
הוּא יִהְיֶה שְׁלָלִי,
לָכֵן עַתָּה יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ,
הִנְנִי, הִנְנִי עָלֶיךָ!"
 
הַשּׁוּעָל שָׁמַע וְחָרָד,
וַיָּנָס אֵל אֶרֶץ אֲרָרָט.
 

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.