שירה (אברהם סולודר)/המנון
הִמְנוֹן / אברהם סולודר
כַּיָּרֵחַ,
כַּיָּרֵחַ בִּתְהִלַּת הַגַּלִּים הַנִּקְצָפִים
תִּנָּשְׂאִי, אַרְצִי, מְלֶכֶת
זְרָמַי הַנִּכְסָפִים.
עֲזוּבִים רַחֲבֵי-יָם הַגְּדוֹלִים.
ְוגַלִּים יִנְהֲמוּ כְּשֶנְהַבִּים חוֹלִים.
כְּכֹהֵן
כְּכֹהֵן לָבָן נוּגֶה אֶעֱמֹדָה,
אֶזְרַע דְּמָעַי,
לְאַרְצִי פְּרוּשׂ-כַּפַּיִם אֶקֹּדָה.
אֵיךְ עֲזַבְתִּיךְ? וְאַתְּ יוֹקֶדֶת כְּמִזְבֵּחַ,
בִּפְאֵר-לֵילִי תִּנָּשְׂאִי כַּיָּרֵחַ.
צוֹרֶבֶת,
צוֹרֶבֶת יִפְעַת אַרְצִי הַבּוֹדֵדָה.
לָמָּה עֲזַבְתִּיךְ? – הַדְּמָמָה
תִּשְׁתָּאֶה חֲרֵדָה.
גּוֹרָלִי, שְׁכֹל-גּוֹרָלִי יִרְוֶה דְמָעָי.
כְּכֶתֶר תַּעֲטוֹף אַרְצִי פְּנִינֵי-נְכָאָי.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.