שירה (אברהם סולודר)/החרמון

הַחֶרְמוֹן / אברהם סולודר

טְהָר-הָדָר, לַפִּיד-יִפְעָה, שַׁלִּיט הַנּוֹף –
חֶרְמוֹן. עוֹרַרְתָּ בִּי גַּעְגּוּעֵי אֵין-סוֹף...
אָעוּפָה כְּצִפּוֹר עַל תְּהוֹמוֹת-סוֹדְךָ,
אָטוּסָה כְּפַרְפָּר בֵּין שְׂדֵרוֹת-הוֹדְךָ,
חֶרְמוֹן, חֶרְמוֹן, לַפִּיד-יִפְעָה, שָׁלִיט-הַנּוֹף –
מָלֵאתִי אוֹר וְשִׁיר, גַּעְגּוּעֵי אֵין-סוֹף...
 
בַּשַּׁחַר רְאִיתִיךָ: כְּכֹהֵן
לְבָן-עָבִים אָצַלְתָּ הוֹד וְחֵן.
הִבְהִיקוּ אֲגַמִים כְּלַהַט כּוֹכָבִים,
הִבְרִיקוּ עֲיָנוֹת – נִימֵי גִּיל מָזְהָבִים,
בֵּין עַנְנֵי הַטַּל הָמוּ אַשְדוֹת-הָרִים,
כַּחֲלוֹמוֹת קַלִּים נִגְלוּ הָעֲדָרִים –
הַחוּלָה עֲשֵׁנָה; עֶדְרֵי תְּאוֹ בָּאִים,
חֵיל קְדוּמִים, בְּשֶׁקֶט-פֶּרֶא נִשָּׂאִים.
הַחוּלָה^[1] לְבָנָה; עוֹטָה סוּת עַרְפִּלִּים,
לֹא תֵּרָאֶה, כֻּלָּה יַם-זֹהַר יַךְ גַלִּים.
וְאֵד עוֹרֵג וִיעָף הַצִּפֳּרִים
לְבִרְכָּתְךָ יִכְמָהוּ, הֹר-הָרִים,
יַקְשִׁיבוּ אֶל הַשִּׁיר בְּרוֹם אֵין-סוֹף:
חֶרְמוֹן, חֶרְמוֹן חֶרְמוֹן, שַׁלִּיט הַנּוֹף.
 
עִם עֶרֶב מַכְחִילִים רָאשֵׁי-הָרִים.
תִּרְעַדְנָה הָרוּחוֹת כָּעֳפָרִים
זַכִּים-נוּגִים, שוֹהִים – וְנֶחְבָּאִים...
מֵחֲרֵכֵּי קַלַּעַת-שְקִיף^[2] אוֹר נְכָאִים
בּוֹקֵעַ חֶרֶשׁ, עֶצֶב שָׁט וְגָז,
בְּרַחֲבֵי-עִיּוּן צָף אֹפֶל-רָז –
רֹאשׁ הַחֶרְמוֹן אָז יִתְלַקֵּח, יִבְעַר,
אֶת כָּל יָפְיוֹ, שִׁלְטוֹן הוֹדֵהוּ יַרְא.
וִיהִי כְּרֹאשׁ-עַלְמָה קָדוֹשׁ, טָהוֹר,
תִפְאֶרֶת-נֹעַר לוֹ וְחֶסֶד-אוֹר.
עֵין-זֹהַר מְצִיצָה... חֶדְוַת-גַּלִים...
עֲנַן-עַפְעָף וְשֶפַע תַּלְתַּלִים...
נִדְהָם הַיְקוּם, נָדַמּוּ הָרוּחוֹת,
רַב קֶשֶׁב... שֶטֶף-יֹפִי... מְנוּחוֹת...
 
עָבִים יָבֹאוּ זוֹעֲמִים –
עֲמֹדוּ! אֵין נָתִיב!
עָבִים יִשְטֹפוּ כְּיַמִּים –
חֶרְמוֹן קָרָא לָרִיב...
בּקֶצֶף הֵם מִשְׂתָּעֲרִים,
פִּסְגַּת-חֶרְמוֹן תִּזְעַף.
מִשְׁתּוֹלְלִים הֵם כִּנְעָרִים,
חָגַר אֳיָל הַשָּׂב.
חֲזִיז! בָּרָק! וְרַעַם זָע,
וְלַעַג-נֹעַר יַךְ,
הֶמְיַת-אוֹנִים, וְסַעַר בָּא
וְגֶשֶׁם עַז נִתָּךְ.
יֵבְךְּ הַיַּרְדֵּן אֲחוּז-אֵימִים,
גַּלּוֹ עָכוּר, אָבֵל,
מֵרוֹם, כִּנֶּרֶת שׁוֹמֵמִים,
יִבְכָּיוּ גַיא וְתֵל.
נִסְתַּחֲפוּ שָׂדֶה וְכָר,
הַגֶּשֶׁם לֹא יֶחְדָּל.
בְּעַד חַלּוֹן בֵּיתוֹ אִכָּר
יָצִיץ דּוּמָם, יְחַל.
הָעָב חָלַף; הִבְהִיק הַשָּׂב,
יִדְמַע הַיְּקוּם וְשָׁר,
אֵדֵי-מְשִׁי, אֵדֵי-זָהָב
עַל כָּל גִּבְעָה וְהָר.
נִפְתַּח מַעְיָן חָדָשׁ בָּרוֹם.
אוֹרוֹת רַכִּים טָסִים.
שָׂדוֹת פּוֹרִים יָנוּחוּ דֹּם.
גַּנִים רָוִים שָׂשִׂים.

1. אדמת-בוץ בגליל העליון.
2. חלון קטן.