שירה (אברהם סולודר)/אזבח זבחי-כאב
אֶזְבַּח זִבְחֵי-כְאֵב / אברהם סולודר
אֶזְבַּח זִבְחֵי-כְאֵב לְלֵילִי,
אָז מִדָּמִי עַל שְׁבִילַי-הַשָׁעוֹת.
אֲזַמְּרָה לָךְ, אַרְצִי, בְּשִׁירִים,
אְזַמְּרָה לָךְ, אַרְצִי, בִּדְמָעוֹת.
כְּעָנָן אֶעֱמוֹד וְאַבִּיט
כְּעָנָן אֶל סַהַר פּוֹרֵחַ.
מַה-יִּמְתַּק מִיגוֹן אָב לְמַרְאֵה
קֶבֶר בֵּן כְּסַהַר זוֹרֵחַ,
קֶבֶר חוֹלֵם כְּפֶרַח. זָע הַפֶּרַח
וַיָּנַע מִפְרְשִׂי צִיצָיו.
לַיְלָה, שְׁכוֹל-לִבִּי יְהַלְלֵךְ
קַר וְקָשֶׁה כְּלַהַב-הַנִּצָּב
קַר וְקָשֶׁה וְאַכְזָר אֶנָּעֵץ
בִּבְשָׂרְךָ, סַהַר-פָּז זוֹרֵחַ,
כַּאֲשֶׁר נָעַצְתָּ בִּי זִיוְךָ,
מַעְיָנְךָ בְּדָמִי קוֹלֵחַ
כְּעָנָן אֶעֱמוֹד. מִי יֵרַע
לִלְבַב הֶעָנָן הָאִלֵּם?
מִי יָבִין יְצָרַי הַהוֹמִים
עַד בְּלִי אֲכִילַם, אֲכִילַם
וַאֲנִי אֶצְחַק וְאָשִׁיר...
אָשִׁיר אַהֲבוֹת רָעוֹת
אֲשֶׁר שְׁטָפוּנִי בְּהָמוֹן
וָאֶמְחֶה עִקְבוֹתָן בִּדְמָעוֹת.
אַהֲבוֹת כְּלֵילוֹת יוֹקְדִים,
אַהֲבוֹת כִּשְׁחָרִים מְטֻלָּלִים –
וְלִבִּי דַל וְשׁוֹמֵם
כִּשְׂדֵה לַיִל בְּהַחֲזִיר הַצְּלָלִים.
וַאֲנִי כְּעָנָן אֶנָשֵּׂא,
נִמְלָט מֵאַהֲבָה אֶל אַהֲבָה –
וְנַפְשִׁי חוֹגֶגֶת בְּאָשְׁרָהּ,
וְנַפְשִׁי עוֹרֶגֶת בְּשַוְּעָהּ.
וִיצָרַי הַנוֹשְׁכִים מֶה-עָצְמוּ . . .
אוֹדֶה לָךְ, אַרְצִי, וַאֲבָרֵךְ
אֲשֶׁר תַּרְגִּיעִי סוּפוֹתַי,
תַּרְוִינִי זְהַב-טַלֵּךְ וּמְטָרֵךְ.
אֲשֶׁר אֶחֱשׂוֹף נֶכֶר-חַיַּי,
אֶבֶן חַיַּי, אֶזְרוֹקָה –
וְצָלְלוּ וְנֶעֶלְמוּ
בְּלֵב תְּהוֹמֵךְ הָרְחוֹקָה.
תִּשְּׁקִי מִרְדִּי הַלוֹהֵט
בְּאִמְהוּתֵךְ הַגְּדוֹלָה –
וּכְדִמְעָה נָחָה מִזַּעְפָּהּ
כַּחֲלוֹם בַּחֲלוֹמֵךְ אֶצְלוֹלָה.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.