שיעורים - הקדשה והקדמה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שיעורים
מאת מנחם צוקר


הקדשה[עריכה]

ספר זה מוקדש לעילוי נשמתם של:

 

אבי ר' יצחק יעקב ב"ר מנחם מנדל צוקר   ז"ל .

 

חמי ר' חיים ב"ר מאיר שוויצר   ז"ל.

 

ולעילוי נשמת זקני:

סבי ר' מרדכי ב"ר ישראל שמואל   שטייג ז"ל

וסבתי צפורה פייגה בת ר' אהרן הלוי   ( לבית מאייר ) שטייג ז"ל (מקהילת היהודים שומרי שבת בפאריס, עוד לפני שואת יהודי אירופה).

 

וכל בני משפחותינו שנספו בשואת יהודי אירופה   הי"ד.

יהי   זכרם   ברוך.

'

הקדמה[עריכה]

"...אמר לחכמה אחותי את..."       (משלי, ז', ד').

בפסוק זה מבטא המלך שלמה את תשוקתו וקרבתו לחכמת ישראל.  

בעשרות הדורות האחרונים נחשב התלמוד הבבלי כיצירת מופת וכתשתית עליה מתפתח עם ישראל. גם בימנו, ימי ההיי-טק וההתפתחויות הטכנולוגיות, לימוד התלמוד הבבלי הוא מקור להתעלות. בלימוד שיעור גמרא, רש"י, תוספות, ראשונים ואחרונים, אנו מקיימים הלכה למעשה את מצוות תלמוד התורה, עליה נאמר "...ותלמוד תורה כנגד כולם...".

הלימוד, רצוי שיעשה בצוותא ומתוך הבנה שהדוגמאות המובאות בגמרא אמנם התאימו לתקופת התנאים והאמוראים, אבל השיטה והכללים על פיהם דרשו חז"ל, קבועים הם לעד.

לעיתים הגמרא מקשה באמצעות דוגמאות דחוקות שההסתברות שהם יתרחשו במציאות נמוכה ביותר והדבר מעורר תמיהה בקרב הלומדים. אלא שיש להבין את שיטת התלמוד הבבלי הדומה מאוד לשיטה המתמטית, היא מזכירה   שילוב של הנדסה גיאומטרית עם משואות דיפרנציאליות.  

כאשר אחד מחז"ל מניח הנחה מסוימת הנלמדת מאחד הכללים בהם התורה נדרשת, או ממסורת חז"ל -   הרי על הנחה זו יופעלו שני כלי בדיקה עיקריים:

(א) שאין סתירה בין הנחה זו לבין כל שאר ההנחות של אותו

         חכם במקומות אחרים בתלמוד .

(ב) שהנחה זו עובדת גם "בנקודות הקצה" .

"נקודות הקצה" - אלו הם אותם מקרים דחוקים וקשים.  

זו הסיבה שהגמרא מקשה ממקום אחד למשנהו, בכדי לוודא שאין סתירות בין הדברים. כמו כן נראה לפעמים שהגמרא בודקת הנחה מסוימת עבור מקרה הנראה אבסורדי לחלוטין. יש להבין שאין כלל צורך שמקרה כזה יתקיים במציאות, אלא מספיק ש- תיאורטית הוא יכול להתקיים . גם במצב זה חובת התלמוד להראות שהכלל שהגמרא קבעה עובד גם "בנקודות קצה" אלו, ולכן הגמרא תביא מקרה שיתכן ואף אינו מציאותי ותבדוק עבורו את הפסק של אמורא זה או אחר.

זכור לי שכילד עשו עלי רושם רב דברי הגמרא במסכת בבא קמא בפרק הכונס (ס:) על הפסוק:  

"ויתאווה דוד ויאמר מי ישקני מים מבאר בית לחם אשר בשער ויבקעו שלשת הגיבורים במחנה פלישתים וישאבו מים מבאר בית לחם אשר בשער..."         (שמואל ב', כ"ג, ט"ו-ט"ז).

לכאורה, נראה שמתואר כאן המאבק האינסופי של דוד בפלשתים והנה דוד עייף וצמא מהמלחמה המתמדת בפלישתים והוא מאתגר את לוחמיו שיביאו לו מים מהמקום המסוכן ביותר, רק בכדי להשביע את תאוותו. שלשת גיבוריו עושים זאת ללא היסוס.

אכן סיפור מרתק ובוודאי לנער צעיר הלומד פרק עיוני למדי כפרק "הכונס צאן לדיר...ויצאה והזיקה..." והנה סוף   סוף סיפור מעניין, סיפור מרגש. אלא שהגמרא וחז"ל לא קבלו סיפור זה כפשוטו. כלומר שדוד לא רצה לשתות מים רק לשם תאוותו, או לבחון את אומץ לבם של גיבוריו, אלא אומרים חז"ל " אין מים אלא תורה" . המים האמורים כאן רמז הם לתורה. דוד התחבט והתאווה לדעת מהי דעתם של חכמי התורה בשאלה "האם מותר לאדם להציל עצמו בממון חברו"? כגון האם מותר לאדם לשרוף שדה חברו המלאה גדיש שבתוכה מתחבאים פלשתים והדרך להינצל מפלשתים אלו היא ע"י שרפת הגדיש, הביאו לו "גיבוריו" -   חכמיו, תשובה מחכמי בית לחם: אמנם אסור לאדם להציל עצמו בממון חברו, אבל מלך אתה, ומלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין מוחין בידו. (אגב, רוב הפוסקים בדעה שגם לאדם רגיל מותר להציל עצמו בממון חברו אלא שעליו לפצות את חברו על הממון שהפסיד לו וכך אכן פוסק הרמב"ם). כלומר גם סיפור תנ"כי תמים הופך במסורת חז"ל - בתלמוד הבבלי, לדיון הלכתי בשאלה מעשית.

בצעירותי, הקפיד אבי ז"ל, לשלוח אותי לשיעורי הגמרא יום יום, גם בזמן החופשות ולא תמיד הבנתי את הצורך בכך. היום ברור לי שהלימוד בגיל הצעיר (גירסתא דינקותא) הוא הבסיס ללימוד הגמרא בגיל מבוגר יותר, ו ללא גירסתא דינקותא, קשה מאוד בגיל מבוגר להתחיל ללמוד גמרא .

לכן,חשוב להמשיך וללמד בבתי הספר הדתיים ובישיבות התיכוניות את התלמוד הבבלי כעיקר ולא להתפתות ולהרחיב את שיעורי התנ"ך, או את שיעורי המוסר וההלכה על חשבון השיעורים "בבבלי". גם אם לעיתים הדבר מעורר מחאה אצל הורים ותלמידים, ולאחרונה גם   אצל רבנים מסוימים המפחיתים בחיוניות של לימוד הבבלי, לעניות דעתי - זו טעות.

לעיתים אני שומע בקרב הציבור שלנו, הדתי - מודרני ובקרב הצעירים שלנו, שהתלמוד הבבלי הוא יצירה מיושנת שאינה רלוונטית לימינו אנו   "...וכי איזו משמעות יש כיום לשור שנגח את הפרה..."?   הם שואלים – תמהים.

חשוב מאוד להבין שלא השור והפרה   חשובים, אלא שיטת הלימוד של הבבלי , ה- "שור" וה- "פרה" הם ה- A וה- B של הלוגיקה, שבאמצעותם ניתן להקיש על מקרים אחרים. מניסיוני מצאתי, שהלוגיקה התלמודית היא גם קוהרנטית וגם קונסיסטנטית, לכל אורך ורוחב הדפים אותם הספקתי ללמוד עד כה.

חשוב לי להעיד בפני הציבור ובמיוחד בפני הצעירים, שבכל שנותיי בהם אני עוסק בטכנולוגיה ובמדע, אני רואה יותר ויותר רלוונטיות בתלמוד הבבלי . אלף חמש מאות שנה אחרי חתימת הבבלי עדיין "דורשים כותבים ומחדשים" על כל דף גמרא ומעיין נובע זה לא יבש לעולם.

התלמוד הבבלי גם מציג לנו את התנאים והאמוראים, שבנוסף להיותם גדולים בתורה, הם גם בקיאים במדע שהיה ידוע בתקופתם. שילוב חיוני זה של תורה ומדע נדיר בימנו אנו ולדעתי זהו האידיאל   אליו יש לשאוף.

במשך שנים רבות זיכוני חברי מקהילת 'משכן אחו"ה' (קודם לכן "עזרא לצעירים") בהעברת שיעורים בימי חג ומועד ובאמצע השבוע. שיעורים אלו דרבנו אותי להבין ולהשכיל, ללמוד וללמד, ויותר משלימדתי אני את האחרים, השכילו הם אותי   ועל כך תודתי.

בספר זה השתדלתי לרכז שיעורים שהעברתי בנושאים השונים. בד"כ לא חידשתי משל עצמי שהרי אני   עדיין בבחינת "העני ממעש", אלא הבאתי דברים משל אחרים שאותם השתדלתי   ללמוד וללמד בדרך שנראתה לי כפשוטה וכברורה יותר, כך שגם קהל השומעים הנחשף לשיעור לפרק זמן קצר, יוכל להשתתף וליהנות מהדברים.

נדמה לי שהייחוד בספר "שיעורים" הוא:

מגוון הנושאים .

הצגת הנושאים השונים 'באופן פשוט ' .

השתדלות ל 'מקד ולחדד ' .

"בשיעורים" נעזרתי במאמריו של הגאון רבי חיים דוד הלוי זצ"ל, שפורסמו במוסף הספרותי של עיתון "הצופה".

כן נעזרתי ב-"תחומין" וב-"אנציקלופדיה התלמודית",שם כמובן הדברים הרבה יותר רחבים ולכן גם הרבה יותר מורכבים, כך שלא אחת קשה ללומד "לברור את המוץ מהתבן". נעזרתי בספרים רבים נוספים ועל כולם כמובן התלמוד הבבלי ונושאי כליו- רש"י ותוספות, שמהם דליתי מים חיים כפי יכולתי.

הספר "שיעורים" הוא מבחינת טיפה זעירה בים, שנוספה למאגר העצום שנבנה ע"י תלמידי חכמים במשך כל הדורות.  

"שיעורים" נועד:

  • ל אנשים המעונינים להעביר שיעור בבית הכנסת, בקהילה או באירוע משפחתי וכדומה. אני מקווה   שספר זה   יקל עליהם למצוא נושאים מתאימים.
  • ל תלמידי ישיבות המתעמקים בתורה, ספר זה   עשוי לשמש כשלב ראשוני בלימוד.  

השתדלתי להביא את מראי המקומות בגוף השיעור וכן הפניתי את הלומד למקורות נוספים שלא תמיד הבאתי בגוף השיעור מחמת הצורך לקצר.

'

חשוב לציין: אין לסמוך על הכתוב כאן לצורך פסיקת הלכה, ספר זה לא נועד לפסוק דבר, אלא אך ורק ללבן את הסוגיות השונות.

הנושאים השונים ב- "שיעורים", מחולקים כך:

  • שיעורים המתאימים לחגי ישראל,
  • סוגיות בתלמוד המתאימות לכל השנה,
  • שיעורים לשבע ברכות, לברית מילה, לבני חמישים, להספד ח"ו,
  • וכן מספר רעיונות לחלק קטן מפרשות השבוע.

כל זאת בכדי להקל על המשתמש למצוא נושא לכל חג או אירוע.

זר ברכות לידידי עמוס פלדמן הי"ו שעודד אותי "בדרכו המיוחדת" להוציא ספר זה. תודה לגברת שרה תיכון ולאליחי גלידאי שעזרו לי בהעברת הכתוב למחשב.

"...אשת חיל מי ימצא..." - תודה מיוחדת לאשתי רחל על הסבלנות, התמיכה והסיוע לכל אורך הדרך.

לילדי חיים, מוטי, נועם וקובי שהעירו לי הערות מועילות ותקנו את הראוי תיקון במהלך השיעורים והכנת החומר,

במיוחד ראוי לציון "האי גברא", בני קובי על העבודה העצומה שהשקיעה במהדורה זו, חילך לאורייתא!  

למירב שאיפשרה לי להיות "תקוע" שעות רבות מול המחשב.

ואחרונה חשובה ויקרה אמי מורתי רחל מלכה בת מרדכי לבית שטייג שתחיה, שמעריכה ומעודדת את השקעה בכיוון של הלימוד התורני.

אני מודה לקב"ה שזיכני ללמוד וללמד ויהי רצון שאוכל להתמיד בכך ואף לראות את ילדי לומדים ומלמדים.

 

במהדורה השנייה נוספו מספר שיעורים וכן תוקנו

מספר שגיאות שהופיעו במהדורה הראשונה.

כמו כן נוסף   מפתח עניינים בסוף הספר.

קיצור דרך: tnk1/sofrim/zuckm/00