שילוני/הערות לתולדות שילה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שילה הוא מקום בדרום-מזרח השומרון.

לפי התנ"ך, הוקם בו בית-אלוקים, שנודע גם כ-"היכל ה' ". בספר יהושע מסופר שבני-ישראל השכינו בו אל אוהל מועד, ושם יהושע ייעד לשבעה שבטים את נחלתם בארץ. שילה היה בית לכהנים ולנביאים, כגון: עלי, שמואל ואחיה, ולשם עלו אליהם לקבל את ברכתם.
המקום נחרב, כנראה בעקבות הכיבוש האשורי של ממלכת ישראל, והנביא ירמיה מנבא שה' יחריב את ירושלים, כמו שהחריב את שילה.

חז"ל קבעו כרונולוגיה של עבודת ה', שכללה שלבים, במקומות שונים. לפי הכרונולוגיה הזו, שילה היה המקום השלישי (אחרי המשכן במדבר ובמשכן גלגל ובית האלוקים בשילה נודע כ"משכן". משכן שילה שימש כמקום המרכזי לעבודת ה' למשך 369 שנים; לאחר-מכן בטלה מרכזיותו והוא היה מקום קדוש, לצד מקומות אחרים ("דין במה קטנה"). מגילת תענית מציינת יום אבל לתאריך בו מת עלי ובניו ונפל ארון הברית בשבי הפלישתים; הם הם אינם מציינים חורבן פיזי של המשכן לאותו יום. היעדרות הארון מבטאת את הוצאת הלב של המשכן, ומיתת עלי ובניו מעבירה את השרביט לשמואל, שמעדיף לסובב דרומה יותר, בגבול בנימין.
יואב בן-צרויה נאחז בקרנות מזבח שילה כשנמלט מידי שלמה המלך.

הראשונים הם הראשונים שסבורים ששילה חרבה בימי עלי. (שופטים יח/ל "עד יום גלות", רדק ומצודת דוד, רבינו ישעיה)