שיחת ביאור:אהרן עומד דקה דומיה

ב"ה

צר לי, אך עירוב מושגים נעשה בביאור.

בסוף הביאור, נכתב כך: "ועוד בנושא אהרון - הכתוב אומר - "וידם אהרן" (ויקרא, י', 3). כך גם נאמר - "טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו. ישב בדד וידם כי נטל עליו" (איכה, ג', 27-28) והוא מאותו עניין. וכן נאמר - "נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר" (תהילים, לט', 3), כלומר - זוהי מידת קבלת יסורים בדומיה. וכן נהג דוד כשמת בנו מבת-שבע - הוא קם מצומו ואכל לחם (שמואל ב', יב'). ואנו נזכור זאת בימים אלה של יום השואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל בדקת הדומיה שאנו עומדים, שאהרון היה המופת הראשון שלה".

ה"מנהג" לפיו צריכים לעמוד בדומיה בשעת הצפירה, מגיע מחוקות הגוים - ולא ממחנה ישראל, והוא עברה על מצוה המפורשת בתורה, ככתוב: "ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח, ג. ראה: רמב"ם, משנה תורה, ספר המדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים, פרק יא. שלחן ערוך, יורה דעה, סימן קעח, סעיף א).

אהרן - לא עמד בצפירה. אהרן קיבל את יסוריו באהבה, בדומיה מטענות כלפי שמיא. הצדיק עליו את הדין.

גם דוד - משמת הילד, ולא היתה עוד אפשרות להצילו - לא ראה טעם בעצבות והתמרמרות על דין שמים. הוא קם לאכול לחם, להודיע - כי אין בלבו ח"ו כלפי שמיא, ואינו מהרהר אחרי בוראו.

זוהי הדומיה הנכונה, ומן הראוי שבה נחנך את ילדינו, ולא בגילוי פנים בתורה שלא כהלכה ועיוותי הפסוקים והמדרשים.

[דרך אגב: גם ציון הפסוקים במספרים - הוא מנהג גויי, ועברה גוררת עברה, ממינה ודוגמתה.

לא יכירנו מקומו בקרבנו, כי לנו אותיות משלנו - ומה לנו למספרים, כשאפשר באותיות? אפילו בויקיפדיה הכירו בזאת]. לבי במערב (שיחה) 22:41, 3 ביוני 2018 (IDT)