לדלג לתוכן

שיחות הר"ן/קמט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



המעשה של ה״שבעה בעטלירס״ הנדפסת ב״ספורי המעשיות״ ספר כמה ימים, ובכל פעם ספר ענין השיך לזה שספרו ממנו, שעל ידי זה התחיל לספר המעשה:

בתחלה, בליל שבת קדש, התחיל על ידי הטאביקי (טַבָּק לַהֲרָחָה) שלקח מאיש מאנשיו, ונזכר בהאגרת ששלחתי אני לחברי שהגיע לידו זכרונו לברכה, וכתבתי לו שיהיה בשמחה; אז דבר מזה, וענה ואמר: ״אני אספר לכם איך [פעם אחת] היו שמחים״, והתחיל לספר המעשה. וספר כל התחלת המעשה עד סוף המעשה של יום ראשון של הבעטליר שהיה עור. וכל זה היה בליל שבת קדש, ואני הייתי אז בביתי בנעמרוב.

ואחר כך ביום שלישי בא חברי לביתו וספר לי מעשה זאת, ועמדתי מרעיד ומשתומם, כי אם אמנם כבר שמעתי ממנו מעשיות נוראות הרבה, אבל מעשה כזאת עדין לא שמעתי מפיו הקדוש מעולם.

ואחר כך נסעתי לשם ובאתי לבית רבנו זכרונו לברכה בעת שהיה סגור בחדרו כבר. ובבקר שהוא יום רביעי נכנסתי אצלו ודברתי עמו הרבה. וספרתי לו מעשיות מהעולם ששמעתי בסמוך, ואחר כך דבר עמי מענין המעשה הנ"ל שספר בליל שבת קדש, ואמר שהוא חפץ מאד לידע (כלומר לספר) הסוף, דהינו: מה שנעשה בכל שאר שבעת ימי המשתה, וגם כל סוף גמר המעשה של הבן מלך שקבל המלוכה מאביו בחייו, שממנו התחיל הספור. ואמר לי אז שכן בכל יום ויום משבעת ימי המשתה בא בכל יום אחד מהשבעה בעטלירס וברכם ונתן להם מתנה לדרשה וכו'; וגם ספר עמי מסדר הספור של הזקנים בעלי הזכרון, שלא שמעתי הענין כסדר בבאור יפה מפי חברי. ובאר לי הוא זכרונו לברכה בעצמו קצת כסדר. וגם דבר עמי מענין מה שהתפאר העור שאינו זוכר כלום (בלשון אשכנז איך גידענק גאר נישט), שפרושו: איך גידענק גאר נישט - שזוכר כשעדין לא היה שום הויה וכו', והתפלא על זה.

ואחר כך הייתי נכסף מאד שיתחיל לספר מיום השני, ולא עלתה בידי, כי בתוך כך בא המשרת שלו ואמר: ״רבי, הגיע זמן סעדה״, וערך השלחן לפניו לאכל, והכרחתי לצאת מלפניו.

אחר כך, אחר שישן מעט אחר אכילתו, אחר כך חזרתי ונכנסתי אצלו ועמדתי לפניו וספרתי לפניו כמה דברים מעניני העולם והרב מבארדיטשוב, שהייתי אז סמוך בשם. ודברתי עמו מענין שכלם מלאים דאגות וחסרונות הרבה, שכל העשירים הגדולים חסר להם הרבה מאד לכל אחד ואחד וכו'. ואחר כך עניתי ואמרתי לפניו פסוק זה: ״גם את העולם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא אדם את המעשה אשר עשה אשר עשה אלקים מראש ועד סוף״ (עין פרוש רש"י), ענה הוא זכרונו לברכה: ״הלא זאת הוא המעשה שלנו!״, ותכף שאל היכן אנו עומדים בהמעשה. ונבהלתי תכף, מרב הכסופין שהיה לי לשמע זאת והשבתי לו בבהלה שאנו עומדים ביום השני. ענה ואמר: ״ביום השני חזרו ונתגעגעו״ וכו'. וספר אז ביום רביעי כל המעשה של יום השני.

ואחר כך בליל שבת קדש המעשה של יום שלישי ורביעי.

ואחר כך ביום ראשון המעשה של יום חמישי, ואחר כך -ביום שלישי שלאחריו - המעשה של יום ששי.

ואחר שספר המעשה של יום ששי עמדנו לפניו, וספר לפניו איש אחד מאנשיו איזה מעשה. ענה ואמר: ״הלא זה הוא מענין המעשה של יום השביעי!״, ואמר שנראה שהעולם מספרים ממעשה שלו, והיה רוצה מאד לספרה, אך לא זכינו שיספרה אז, ושוב לא ספרה עוד: