שיחות הר"ן/קכו
ליל מוצאי שבת של שבת תשובה שנת תק"ע לפ"ק לפרט קטן, דברו ממשיח, כי היה מפרסם שאמרו שבשנה זו יבוא; ודעתו לא היתה נוטה לזה, ואמר אז שקדם שיבוא משיח לא אחד יהיה שיצעק על אמונה, כי כמה צדיקים שיהיו אז יהיו צועקים בקול גדול על אמונה כמוני היום עד שיהיה נחר גרונם (שקורין בלשון אשכנז איין ראסין דיא קיילי) - ולא יועיל.
ומה שכתוב: "כל הנשאר בציון והנותר בירושלים 'קדוש' יאמר לו", ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שיאמרו לפני הצדיקים 'קדוש' הוא כפשוטו, כי בודאי הצדיקים שישארו אז ויתחזקו וישארו באמונתם הקדושה יהיו ראויים לומר לפניהם אפלו יותר מזה, מאחר שישארו קימים באמונה ולא יניחו עצמם לפל ולטעות חס ושלום אחר העולם. ויהיה כמה מפרסמים ומנהיגים של שקר.
ואין ספק שלא ימצא אז קבוץ כמונו היום שנמצאים כמה בני אדם שמתקבצים יחד שחפצים באמת לשמע דבר־ה', ואף על פי שיהיה אז איזה כשרים בדור – אך יהיו מפזרים.
ענה ואמר: כתב זאת זכרון בספר[1] למען ידעו בימים הבאים שכבר היה מי שידע זאת מקדם, וידעו להתחזק באמונה בו יתברך ובצדיקיו האמתיים:
- ^ שמות יז יד.