שיחות הר"ן/נו
יש בני אדם שנדמה עליהם שהם רחוקים מאיזה תאוות גדולות, כגון מתאות ממון וכיוצא בזה;
דע שאף על פי כן יכול להיות שהוא גרוע יותר מחבירו שהוא משוקע באותה התאוה, דהיינו שיש לו איזה תאוה אחרת שהוא משוקע בה כל כך עד שאפילו תאות ממון וכיוצא בזה - שהיא תאוה גדולה מאד - נתבטלה אצלו כנגד אותה התאוה; נמצא שהוא גרוע יותר, כי הוא משוקע כל כך באיזה תאוה עד שאפילו תאוה גדולה של ממון וכיוצא נתבטל אצלו מחמת התאוה.
ואפילו אם היתה התאוה שהוא משוקע בה קטנה מתאוה האחרת שהוא רחוק ממנה, עם כל זה אין נפקא מינה כלל מאחר שהוא משוקע בה כל כך עד שתאוה גדולה נתבטל אצלו על ידי זה, כנזכר לעיל.
וכמו שמצינו שיש עקשן, כגון תינוק שבשביל עקשנות לבד יכול להפקיר עצמו לגמרי ולהכות ראשו בתיבה מחמת עקשנות כנגד אמו שעושה לה להכעיס, כמו כן יש בבני אדם שיכול להפקיר הכל ולסלק כל התאוות בשביל איזה תאוה או עקשנות שהוא רוצה: