שיחות הר"ן/כז
אף־על־פי שהאדם צריך להיות זריז גדול מאד מאד בעבודת ה' – להזדרז מאד בכל עת ובכל שעה לעשות הרבה בעבודת ה', כי עיקר הוא העשייה, ללמוד הרבה ולעשות מצוות הרבה ולהתפלל ולהתחנן הרבה לשפוך לבו לפניו יתברך וכיוצא בזה שאר עניני עבודת ה', אף־על־פי־כן אל תהי נבהל כשאתה רואה בספרים קדושים עניני עבודות הרבה – אל תהי נבהל מפני זה לאמר: ״מתי אוכל לקיים אחת מהנה מכל הענינים הללו, מכל שכן כולם״, כי צריך לבל יהיה מבוהל לחטוף הכל בבת אחת, רק לילך בנחת בהדרגה מעט־מעט. ולא שיהא מבוהל ומבולבל שרוצה לקיים ולחטוף הכל בבת אחת ומחמת זה נתבלבל לגמרי; כמו שיש בשרפה חס ושלום – שמחמת הבהלה חוטפין מה שאין צריכין. רק צריך לנהוג בהדרגה בנחת מעט־מעט.
ואם לפעמים אין האדם יכול לעשות כלל בעבודת ה', מה לעשות, אונס רחמנא פטריה (בבא קמא דף כה:). וירגיל עצמו לכסוף ולהתגעגע ולהשתוקק תמיד אליו יתברך, כי ההשתוקקות והכיסופין בעצמם הם דברים גדולים מאד, ורחמנא לבא בעי (סנהדרין קו, ב).
ויש בענין זה כמה שיחות וספורים יפים ששמענו, שהם עצות גדולות טובות מאד להרגיל עצמו בעבודתו יתברך, אך אי אפשר לבאר דברים אלו בכתב היטב; והמשכיל החפץ באמת, יבין קצת: