שיחה בין אדם שיכור לבין שד פיכח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שם היצירה בעברית           שיחה בין אדם שיכור לבין שד פיכח
מחבר            אנטון צ'כוב
שפת המקור           רוסית
שם היצירה ברוסית           Беседа пьяного с трезвым чёртом
מתרגם           אמיר א׳ אהרוני
קישור למקור           

פקיד לשעבר בלשכת הָאִינְטֶנְדָּנְט,[1] המזכיר בדימוס[2] לַכְמָאטוֹב, ישב אצל שולחנו ותוך כדי שתיית הכוסית השש־עשרה הירהר על אחווה, שוויון וחופש. פתאום מאחורי המנורה הסתכל עליו שד... אבל אל תיבהלי, קוראת. את יודעת מה זה שד? זהו איש צעיר בעל מראה נעים, עם פרצוף שחור כמו מגפיים ועיניים אדומות ומלאות הבעה. על ראשו, אף על פי שאינו נשוי, קרניים קטנות...[3] תספורת בסגנון קָפּוּל.[4] הגוף מכוסה בפרווה ירוקה ומריח כמו כלב. מתחת לגב מִדַּלְדֵל זנב, שבקוצו חץ... במקום אצבעות – ציפורני־חיה, במקום רגליים – פרסות־סוס. בראותו את השד לכמאטוב לקה בהלם קל, אבל אחר כך נזכר שלשדים ירוקים יש הרגל טיפשי לבוא לכל האנשים ששתו[5] ונרגע במהירות.

– עם מי יש לי הכבוד לדבר? – שאל את האורח הלא־קרוא.

השד נבוך והוריד את עיניו.

– אל תתבייש, – המשיך לכמאטוב. – גש הלום... אני אדם ללא דעות קדומות, ואתה יכול לדבר אִתי בכנות... שיחת נפש... מי אתה?

השד ניגש אל לכמאטוב בזהירות, קיפל את זנבו מתחתיו והשתחווה בנימוס.

– אני שד, או דיאבלו... – הציג את עצמו. – בעבודתי אני פקיד לעניינים מיוחדים אצל הוד מעלתו מנהל לשכת הגיהינום, האדון שטן!

– שמעתי, שמעתי... נעים מאד. שב! תרצה אולי וודקה? אני שמח מאד... ובמה אתה עוסק?

השד נבוך עוד יותר.

– בעצם, אין לי תעסוקה מוגדרת... – ענה, תוך כדי שהוא משתעל במבוכה ומקנח את אפו בגיליון של "רֶבּוּס".[6] – קודם באמת הייתה לנו תעסוקה... פיתינו אנשים... הסטנו אותם מדרך הישר אל שביל הרוע... עכשיו התעסוקה הזאת, אַנְטְר־נוּ־סוּאָדִי[7], לא שווה אפילו יריקה... דרך הישר כבר לא קיימת, אין ממה להסיט. וחוץ מזה, האנשים נהיו ערמומיים יותר מאתנו... נסה־נא אתה לפתות אדם, כאשר הוא גמר ללמוד את כל המדעים באוניברסיטה, עבר אש ומים! איך אוכל ללמדך לגנוב רוּבְּל[8], אם כבר גנבת אלפים ללא העזרה שלי?

– זה אכן כך... אבל, בכל זאת, הרי אתה עוסק במשהו?

– כן... עיסוקנו הקודם יכול עתה להיות רק נומינלי, אבל בכל זאת יש לנו עבודה... מפתים גברות עם קלאסה, דוחפים נערים לכתוב שירה, גורמים לסוחרים שיכורים לשבור מראות...[9] אבל בפוליטיקה, בספרות ובמדע אנחנו לא מתערבים כבר זמן רב... אין לנו בזה שמץ של מושג... רבים מאתנו עובדים ב"רֶבּוּס", ויש אפילו כאלה שהתפטרו מהגיהינום ועברו אל בני־האדם... השדים בדימוס האלה, שעברו אל בני־האדם, נישאו לסוחרות עשירות ועכשיו חיים ממש מצוין. אחדים מהם עוסקים בעריכת־דין, אחרים מוציאים לאור עיתונים, ובכלל – אנשים ענייניים ומכובדים מאד!

– סלח לי על השאלה הבלתי צנועה: מהם המשכורת והתנאים שאתה מקבל?

– המצב כמו קודם, כבודו... – ענה השד. – הסגל לא השתנה בכלל... כמו קודם, דירה, תאורה והסקה על חשבון החברה... ומשכורת לא נותנים לנו, משום שכולנו מועסקים מעבר לתקנים ומשום ששד זה תפקיד מכובד... ברם, אם לדבר בכנות, לא חיים טוב, אפשר ללכת לקבץ נדבות... תודה לבני־האדם, לימדו אותנו לקחת שוחד, אחרת היינו כבר מזמן מתפגרים... רק מההכנסות האלה אנחנו חיים עכשיו... מביאים לחוטאים אספקה, נו ו... חוטפים לנו קצת... השטן הזדקן, כל הזמן נוסע לראות את צוּקִי,[10] לא אכפת לו היום בכלל מֵהַמַּאֲזָנִים.

לכמאטוב מזג לשד כוסית וודקה. הוא שתה והתחיל לפטפט. סיפר לו את כל סודות הגיהינום, שפך את נפשו, בכה מעט, ומצא חן בעיני לכמאטוב עד כדי כך שהוא השאיר אותו אצלו לישון. השד ישן בתנור[11] וכל הלילה דיבר בהזיות. לקראת הבוקר הוא נעלם.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ אִינְטֶנְדָּנְט – סוג של פקיד צבאי או ממשלתי בכמה מדינות. ברוסיה האינטנדנטים היו אחראיים על ענייני התחזוקה והאספקה בצבא.
  2. ^ המזכיר בדימוס – ברוסיה הצארית היו לפקידי ממשלה דרגות בדומה לאנשי צבא.
  3. ^ קרנן – כינוי לגבר שאשתו בוגדת בו.
  4. ^ ז'וֹזֵף־אָמֵדֵה־וִיקְטוֹר קָפּוּל (Joseph-Amédée-Victor Capoul) – זמר טנור צרפתי.
  5. ^ שדים ירוקים – תיאור נפוץ ברוסיה של הזיותיהם של שיכורים.
  6. ^ רֶבּוּס – כתב עת רוסי.
  7. ^ אַנְטְר־נוּ־סוּאָדִי (בצרפתית entre nous soit dit) – בינינו.
  8. ^ רוּבְּל – מטבע רוסי.
  9. ^ הסוחרים (купцы) ברוסיה, גם העשירים שבהם, לא נחשבו בני מעמד גבוה ואנשים תרבותיים. כבוד זה היה שמור לאצילים שעבדו בשירות המדינה.
  10. ^ וִירְגִ'ינְיָה צוּקִי (Virginia Zucchi) – רקדנית בלט איטלקיה.
  11. ^ ישן בתנור – ברוב הבתים הרוסיים הפשוטים במאה ה־19 היה תנור לבנים גדול. תנור כזה קיים גם היום בבתים כפריים רבים. בני־הבית היו ישנים לעתים קרובות מעל התנור החמים והנעים. בסיפור זה כתוב שהשד ישן בתוכו ממש (спал в печке), מה שיכול להיות די הגיוני בהתחשב בכך שהוא מגיע מהגיהינום.