שיחה:מדרש משלי (בובר) לא י
מות בניו של רבי מאיר[עריכה]
"מעשה היה בר' מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה, ומתו שני בניו, מה עשתה אמו, הניחה שניהם על המטה..." - בדפוס שלפניי כתוב "אמו", ובובר מציין שהסיפור מובא בילקוט משלי שם בשם המדרש; אבל בילקוט שמעוני, ובכל שאר הנוסחים שמצאתי באינטרנט, כתוב "אמן", כלומר ברוריה אשת רבי מאיר, וקשה להחליט איזה נוסח מסתבר יותר:
- מצד אחד, ברוריה אשת רבי מאיר ידועה בחכמתה, והסיפור שלפנינו משתלב היטב באוסף הסיפורים הנזכרים בתלמוד על דברי החכמה שלה. ועוד: הסיפור מובא בקשר לפסוקים "אשת חיל מי ימצא... בטח בה לב בעלה...", ולכן מסתבר שהוא מדבר על אשתו.
- מצד שני, אם הכוונה לברוריה, קשה להבין מדוע היא עצמה לא התאבלה, והרי הילדים הללו הם גם הילדים שלה! ייתכן שבאותו זמן ברוריה לא היתה בחיים, ורבי מאיר וילדיו גרו עם אמו, וכשראתה שבניו נפטרו, היא דאגה לנחם אותו, "כאיש אשר אמו תנחמנו". הסיפור מובא בקשר לפסוקים "אשת חיל מי ימצא...", אולם הוא גם נמצא בפרק הפותח במילים "דברי... אשר יסרתו אמו" - דבריה של אם אל בנה.
לפירושים נוספים על סיפור זה, ראו: