לדלג לתוכן

שיחה:מדרש משלי (בובר) יג כה

תוכן הדף אינו נתמך בשפות אחרות.
הוספת נושא
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

מלך מואב

[עריכה]

המדרש משבח את הצדיקים האוכלים לשובע, ומגנה את הרשעים הזללנים. בין השאר הוא מגנה את מישע מלך מואב: "ובטן רשעים תחסר - זה מישע מלך מואב, שהיה נוקד, שנאמר (מלכים ב ג ד): "ומישע מלך מואב היה נוקד", מהו נוקד - רועה".

לא ברור לי איך הסיקו חכמי המדרש שמישע מלך מואב היה רשע זללן, וכי כל רועה הוא זללן?!. בהמשך הפסוק, שאינו מצוטט במדרש, נאמר (מלכים ב ג ד): "ומישע מלך מואב היה נקד, והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר" - אבל לא נאמר שם שמלך מואב אכל את כל הכבשים הללו, אלא רק שנתן אותם למלך ישראל כמס!

קצת לפני כן, משבח המדרש את רות המואביה: "צדיק אוכל לשובע נפשו - זו רות המואביה, דכתיב בה (רות ב יד): "ותאכל ותשבע ותותר"". אם כך, נראה שהמטרה של המדרש היא להשוות בין שתי דמויות מהעם המואבי: מצד אחד רות הצדיקה, האוכלת מעט ומותירה, ומצד שני מלך מואב הזללן.

אולם, מלך מואב זללן נזכר במקום אחר - (שופטים ג יז): "ויקרב את המנחה לעגלון מלך מואב, ועגלון איש בריא מאד"; כל כך "בריא", עד שכאשר אהוד בן גרא תקע חרב בבטנו, החרב נבלעה כולה בין קפלי השומן, (שופטים ג כב): "ויבא גם הנצב אחר הלהב, ויסגר החלב בעד הלהב, כי לא שלף החרב מבטנו; ויצא הפרשדנה".

אם כך, ייתכן שהנוסח המקורי של המדרש היה:

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זו רות המואביה, דכתיב בה (רות ב יד): "ותאכל ותשבע ותותר"...

"ובטן רשעים תחסר" - זה עגלון מלך מואב, שהיא בריא, שנאמר (שופטים ג יז): "ויקרב את המנחה לעגלון מלך מואב, ועגלון איש בריא מאד"; מהו בריא? - שמן, שנאמר (שופטים ג כב): "ויבא גם הנצב אחר הלהב, ויסגר החלב בעד הלהב, כי לא שלף החרב מבטנו; ויצא הפרשדנה".

כאשר מסדרים את המדרש באופן זה, מתקבל קשר גם בין שני קטעים אחרים, שבנוסח שלפנינו מופיעים בסדר הפוך:

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זה חזקיהו מלך יהודה, שהיה אוכל שתי אגודות של ירק, וליטרא אחת של בשר היו מעלין לפניו בכל יום, והיו ישראל מליזין אחריו ואומרין 'זה מלך?! ורצין בן רמליהו מלך, ומלכות ראויה לרצין בן רמליהו'... "ובטן רשעים תחסר" - אלו אומות העולם... גוי אחד היה בעירנו, ועשה סעודה לכל בני העיר, וזמנני עמהם, והביאו לפנינו מכל מה שברא הקב"ה בעולמו בששת ימי בראשית, ולא היה שולחנו חסר אלא אגוזי פרך בלבד, מה עשה? נטל את הטבלא מלפניהם, שהיתה שווה שישה כיכרי זהב, ושברה. אמרתי לו: למה עשית כן? אמר לי: אתם אומרים העולם הזה שלנו, והעולם הבא שלהם, אם אין אנו אוכלים עכשיו אימתי אנו אוכלין?! וקריתי עליו "ובטן רשעים תחסר".