שיחה:מדרש משלי (בובר) טז א
רצף הפסוקים[עריכה]
בפסוק א נאמר שהמחשבות הן מהאדם: "לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון", אך במדרש נאמר לכאורה להיפך: "להודיעך שהכל מיד ה', לא מן האדם, לא מחשבת לב ולא דיבור לשון"!
אלא שהמדרש קישר בין הפסוקים הסמוכים: בפסוק הבא נאמר "כל דרכי איש זך בעיניו", והמדרש מפרש: "זה השוטה, שמחכים עצמו בעיניו, והוא אינו יודע ש"תוכן רוחות ה'"".
לפי המדרש, המילים "לאדם מערכי לב" בפסוק א מתארות את השקפתו השגויה של השוטה, הסבור שהוא חכם ושולט במחשבות שלו, ואינו יודע שגם המחשבות הן מה'.
ההשקפה הנכונה היא בפסוק ג: "גל אל ה' מעשיך, ויכונו מחשבותיך" - ה' הוא המסייע לאדם להכין את מחשבותיו.
לפי המדרש, כל רצף הפסוקים הזה עוסק במידת הענוה של האדם כלפי ה', והוא ממשיך את הפסוק שבסוף הפרק הקודם - "יראת ה' מוסר חכמה, ולפני כבוד ענוה" (ראו מדרש משלי (בובר) טו).
--אראל סגל • שיחה • כ' בכסלו ה'תשע"א 19:48, 27 בנובמבר 2010 (IST)