שיחה:אליהו רבא יג

פרק יג

התוכן כאן שייך לחלק מפרק יד אליהו רבה http://www.daat.ac.il/daat/vl/eliyahurabazuta/eliyahurabazuta15.pdf

להלן פרק יג: ישמור אדם דברים בלבבו שלא יאכל עם עמי הארץ על השולחן ולא ירבה עימהם בסעודה בכל מקום, מפני שעמי הארץ ממעטין במעשרות ובשביעית. והכתוב האומר: מה לתבן את הבר נאום ה׳ (ירמיה כג-כח). ואמרו חכמים- כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו. וכן דוד אמר-לא ישבתי עם מתי שוא וגו׳ שנאתי קהל מרעים וגו׳ (תהילים כו ד-ה) ה׳ אהבתי מעון ביתך וגו׳ (שם-ח) ארחץ בנקיון כפי וגו׳ לשמיע בקול תודה וגו׳ (שם ו-ז) אל תאסוף עם חטאים וגו׳ (שם-ט). מכאן אמרו,ירבה אדם סעודתו עם תלמידי חכמים, כדי שילמד מהן דברי תורה. ואל ירבה אדם סעודתו עם עמי הארץ,שלאחר שעה מספרין עליו לשון הרע: למדנו מאברהם שעשה לחם למלאכים ונהנו ממנו, שנאמר: ויאמר אדני אל נא וגו׳ (בראשית יח-ג) מכאן אמרו,יטול אדם רשות מרבו,ואחר כך יעשה רצון תלמידי חכמים הבאין אחריו,לכך נאמר: ויאמר ה׳: כל האומר לא אכלו מלאכי השרת אצל אברהם אבינו,לא אמר כלום.אלא בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טורח שטרח,פתח להם הקב״ה את פיהם ואכלו שנאמר: והוא עומד עליהם וגו׳ (שם שם-ה) ברוך המקום ברוך הוא,שמשלם ליראיו ולאוהביו שכר דרך הארץ העולם הזה-וקרן קיימת לו לעולם הבא.שבשכר קיתון של מים שרחצו (ידיהם) רגליהם מלאכי שרת נתן להן הקב״ה באר לישראל ארבעים שנה במדבר: באר,כאי זה צד? בזמן שהיו ישראל עושין רצונו של מקום היתה משכמת והולכת ונובעת במקום שהיו ישראל שרויין. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום היתה מאחרת כשעה כשתיים כשלוש כארבע כחמש.עד שהיו יוצאין נערים קטנים ותלמידי חכמים,ואומרים: עלי באר בזכות אברהם יצחק ויעקב.עלי באר בזכות משה ואהרון ומרים-ואחר כך היתה הולכת ונובעת בין שבטו של יהודה לשבטו של יששכר,שנאמר: באר חפורה שרים וגו׳ (במדבר כא-יח). באותה שעה היתה שמחה גדולה לישראל מגדוליהם ועד קטניהם: בשכר צילו של אילן שהושיב אברהם אבינו את מלאכי השרת,הקיף להן הקב״ה שבעה ענני כבוד לישראל ארבעים שנה במדבר. ובשכר הפת שהאכיל אברהם אבינו את מלאכי השרת נתן להם הקב״ה מן ארבעים שנה במדבר. מן-כאי זה צד? ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים, שכשם שעשה אברהם אבינו לחם למלאכי השרת כך מי שהיה רוצה במן לטעום בו טעם פת-טעם. טעם בשר-טועם.דבש-טועם.טעם חלב-טועם. חמאה-טועם בו.שנאמר: שטו העם ולקטו וגו׳ (במדבר יא-ח). ובשכר אותו העגל שהאכיל אברהם אבינו את מלאכי השרת,נתן להם הקב״ה לישראל שליו שתי פעמים. אחת קודם מתן תורה,ואחת לאחר מתן תורה.

• סליו דבר גדול לישראל בשביל הדבר שבא על ידיהן.
• אמרו חז״ל: כתוב שליו-נקרא סליו.צדיקים אוכלין אותו בשלוב ורשעים אוכלין אותו ודומה להן כסילוין.

ובשכר שליוה אברהם אבינו את מלאכי השרת,ליום הקב״ה את בניו ארבעים שנה במדבר,שנאמר וה׳ הולך לפניהם יומם (שמות יג-כא). אלמלא דבר כתוב,אי אפשר לאומרו. כביכול כאב לפני בנו,כרב שנוטל פנס לפני עבדו,כאב לבן,כאם לתינוק,שנאמר: כי תאמר אלי שאהו בחיקך (במדבר יא-יב).

למדנו מגדעון שישה לחם למלאך ונהנה ממנו, שנאמר: ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך וגו׳ והוצאתי את מנחתי וגו׳ וגדעון בא ויעש גדי עזים וגו׳ (שופטים ו יז-כ).

למדנו ממנוי שעשה לחם למלאך ולא נהנה ממנו, שנאמר: ואמר מלאך ה׳ אל מנוח אם תעצרני וגו׳ (שם יג-טו). בוא וראה כמה עונשה של פת,שהורגת את גדולי ישראל ומשרת שכינה על נביאי השקר. מנין שהורגת את גדולי ישראל? צא למד ממקום נוב ושאול ואחימלך בן אחיטוב, שנענשו על דוד עונש גדול. ומנין שהיא משרת שכינה על נביאי השקר? צא למד מאותו נביא השקר שבא אל מלך ישראל אמר לו הקב״ה (למלך ישראל) אל תהנה ממנו.ואם נהנת אין אתה בא אל קבר אבותיך. בא נביא אחד ואמר לו: גם אני נביא כמוך וגו׳ (מ״א יג-יח) אף על פי שכיחש לו שרתה עליו רוח הקודש, שנאמר: ויהי המה יושבים על השולחן וגו׳ (שם שם-כ). מכאן אמרו כל האוכל לחם עם עמי הארץ ומרבה עימהן בסעודה אין דבריו נשמעין,ולסוף מחלוקת בא על ידו.שנאמר: מנשה את אפרים (ישעיה ט-כ). הא למדתה,שכל האוכל עם עמי הארץ על השולחן ומרבה עימהם בסעודה-אין דבריו נשמעין ולסוף מחלוקות באות על ידו,שנאמר: מנשה את אפרים. מכאן אמרו,כל האוכל עם עמי הארץ ומרבה עימהם בסעודה-כעובד עבודה זרה. ואם תלמיד חכם הוא מזלזל את תורתו,ומחלל את שמו של אביו שבשמים,ומאלמן את אישתו ומייתם את בניו ואינו ממלא את ימיו,וקושר שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות.

סליק פירקא. Izzydesta (שיחה) 04:21, 8 בדצמבר 2016 (IST)