שושן סודות אות תקכג

דברי הרב בענין כי ששת ימים עשה ה' וכו' ואין ל

הסבר לדברי הרב הנ"ל:

אמר הרב ז"ל ואין לו בן זוג, ירצה לצי"ע. וכנסת ישראל היא מלכות היא בת זוג לצי"ע גם הוא תמנה שביעית כשיתחיל החשבון ממדת אברהם ולפעמים תמנה שמינית כשיתחיל החשבון מהבינה. ולזה אמר הרב והוא שמיני עצרת ונתן טעם לדבר שבה נעצר הכל כי כל יום מז' ימי פסח הוא כמו יום ימי בראשית שכל אחד רומז לאלף אחד משבעה ימי החג כל יום רומז לההקף אחד ולכן אמר מיד אחר יום ראשון של פסח שהוא קודש מ"ט יום כל יום אלף שנה והם ימי עולם שנות דור ודור והוא הסוד דבר צוה לאלף דור ומיד אחריו שמיני עצרת המורה על היובל שהוא שבת הגדול ועל שיתא אלפי שני שהם ימי בראשית וחד חרב רומז הלולב ומיניו. וזכור וחד חרוב. שים נוכח פניך הדברים האלה ויתבאר לך דברי הרב ז"ל. ועתה נשוב לכוונתינו לבאר דבריו מה שכתוב לפניהם ולאחריהם בקדושה, ירצה יום ראשון ויום ז' בפסח שיום א' לבינ"ה ויום ז' לצי"ע ולכך נאמר בו לה' אלהיך. ולפי שלא תחשוב כי אלו ב' לבדם הם קדושים, לכן נשמר ואמר כי כולם קדושים ובתוכם ה'. אל תפן לדברי המפרש דברי ה"ה הרב ז"ל ובתוכם ה' כתרגומו שפירש על אותו הפסוק וביניהון שכינתא ד"ה כי ששם הדוגמא מדבר. אבל בכאן הרב כיון על כי אין סוף ית' נמצא בין הספירות תמיד ולכן כולם קדושים. וזה דרך מליצה לקח מאותו הפסוק לרמוז כי כולם קדושים ובתוכם נמצא תמיד אין סוף כדאמר כהדין קמצא דלבושיה מיניה. אמר ה"ה ז"ל ומנה ממנו מ"ט יום וכו' דע לך כי ממנו איננו שב אל עצם יום ראשון שהרי הספירה נספרת מיום ב' לא מיום הא'. אלא הרצון בו כמו ממנו ולהלאה. ויש בזה סוד. ומ"ט יום כנגד מ"ט אלף לפי שכל יום בראשית אלף שנה כאשר פירשנו. אמר ה"ה ז"ל והשבועות בינתים כימי עולם, ירצה שהימים ירמוז לאלפים והשביעית לשמטות שהן ימי בראשית שכל אחד תשמש שיתא אלפא וחד חרוב וזה הסוד שאמר מצוה לממני יומא ומצוה לממני שבועי. אמר ה"ה ז"ל ויום השבועות הוא כשמיני עצרת של חג, ירצה ביום השבועות הוא יום מתן תורה והוא כשמיני עצרת של חג הרומז ליובל ולשבת הגדול. אמר ה"ה ז"ל והימים הספורים בנתיים כחולו של מועד ירצה כמו שכל יום משבעת ימי הסוכה רומז לשבעת אלפים שהוא הקף שלם עד שמכללם יהיה מ"ט אלף כי ז' פעמים ז' הוא מ"ט ימים הספורים מן יום א' של פסח עד יום א' של שבועות הם רומזים למ"ט אלפים. אמר ה"ה ז"ל כי הראשון והשמיני בחג הוא כיום ראשון של פסח וכו'. ירצה כמו שיום א' של חג רמז לאם הבנים והשמיני למניקת היורדת בחטא בניה כן פסח יום א' לאם הבנים ויום עצרת שהוא מתן תורה למניקת. אמר ה"ה ז"ל והוא יום מתן תורה שהררם אבן הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש שהרמז באש למדת אש אוכלת אש והיא שמיני עצרת. ודע זה וחזק פי דברי חכמים ז"ל על שקראו יום מתן תורה עצרת שהוא כיום ח' של חג הנקרא כן ככתוב. אמר הרב ז"ל וזה מאמרם שמיני רגל בפני עצמו ירצה רגל בפני עצמו כיום מתן תורה לענין פז"ר קש"ב סימן הוא. ונתבאר בשלהי סוכה ובכאן הוכיח הרב ז"ל מסימן זה שהיא רגל בפ"ע. ברי"ש של פז"ר קש"ב אמר הרב ז"ל ותשלומי הראשון הוא טעמו כי מי שלא הקריב בשביעי יקריב בשמיני ומזה הוליד הרב ז"ל אחרי שהוא תשלום לראשונים א"כ הוא אצילת הראשונים כי מהם נתפשט וחפץ ביחודם. אמר הרב ז"ל ואיננו באחדות שלהם ירצה כי היא הושמה לראש פינה להנהיג הנפרדים והשכלים והסוד הנמרץ והוא ישפוט תבל בצדק וגומר. אמר הרב ז"ל ולכן הזכיר הכתוב בפרשת כל הבכור וגו' ולא הוזכר שמיני טעמו כי היא האשה אשר יקריבו לה' כדכתיב והקרבתם אשה לה' ולכן לא נזכרה בג' רגלים הנזכר אצל כל זכורך כי אשה לבי תרי לא חזיא ובשמחתה לא יתקרב ובזה נשלם מאמרינו על רמיזותיו וסודותיו והאל יכפר בגילוי: