שושן סודות אות תקיז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סוד ביעור חמץ בליל י"ד:[עריכה]

סוד אכילת מצה בליל ט"ו חובה וכל שאר הימים רשות:

דע כי השרשים הכוללים אשר התבארו בחיבורי בעלי העבודה שיציאת מצרים היתה בהתגלות שערי הבינה כדי להכריע ולהכניע שר מצרים אשר הוא ראש נכבד מכל השרים העליונים. וכל ספירה וספירה שלחה מכוחה שהם עשר מכות. אך ליל יציאתה לא היתה רק בה' ובית דינו שנאמר ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה וכו'. ובאה הקבלה שהיתה המכה הי' ע"י המלכות בחיבור מדת יעקב. וכבר קדם לך הדיבור שהחמץ ירמוז אל מדת הדין הקשה והרפה המקבלת ממנה. ולכן באה האזהרה שלא יאכלו חמץ כדי שלא ישיתו לבם רק לזאת. ולכן גזר שבערב היציאה שהוא ט"ו ליל אשר אז היתה המכה והיציאה שלא יאכלו חמץ כ"א מצה לרמוז אל מדת הרחמים בחבור הדין יאכלו מצה. אבל בשאר ז' ימים רצה אוכל מצה רצה אוכל שאר דברים רק שלא יאכלו חמץ, כדי שלא ישית לבו רק לזאת. והבן אמרם שאמרו כל שלא אמר אמת ויציב שחרית וכו' לכן צריך לומר מדת יום בערב, ומדת לילה ביום. שנאמר להגיד בבוקר וגו'. והסוד אמרם ז"ל אלהי מסכה לא תעשה לך וסמיך את חג המצות תשמור. לומר מי שאינו שומר המצות ואוכל חמץ בחג ההוא כאלו עשה מסכה והטעם כי בא לידי קיצוץ בנטיעות ועיקר הגאולה היתה בשמו הגדול וא"כ צריך להיות טעם המצה בפיו להורות על היחוד ודווקא באותו לילה ולא בלילה אחר כי בשאר הימים אינו מטעם מצה אלא מטעם כי גורשו ממצרים ולכן בפסח שני מצה וחמץ עמו בבית. ואוכל מצה כי בשניהם נעשה הנס, רחמים לישראל להצלה ודין לעשות נקמה במצר 'ם. כענין שאמרו ידו אחת משקעת למצרים וידו אחת מצלת לישראל. ושניהם הסכימו בדין. אמנם עשו הרחקה הזאת שלא ימצא חמץ בפסח בבית לפי שבאותו הזמן היה המעשה והענין היה בעיניהם. אבל בפסח ב' אסרו האכילה זכר לדבר אבל הקיום בבית לא אסרו וד"ז: