שושן סודות אות תקיב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סוד מקודש החדש:[עריכה]

סוד קידוש הירח עפ"י ראייה:

ועפ"י חשבון והדחיות בסוד הזה רפו ידי להודיע סודתם כי עצמו משערות ראשי וכחי עזבני וא"א מבלי שיבאר הספיקות הנופלות בסדר החשבון על פי הדחיות כי מי שלא יספיק לא ידרוש. הספק הא'. הא קי"ל שכל מקום ששגו ב"ד בהוראה מביאין קרבן על שגגתן ולמה כשטעו בית דין בקדוש הירח לא יתקנו מעוותם ולא יביאו קרבן על שגגתן. הספק הב'. למה ידחו אד"ו (היינו שאם יום ראשון של ר"ה נופל בימים א' ד' ו', הוא נדחה) משום ערבה וירקא ומתיא והוא תיקון נביאים ובעד ערבה יכנסו כל הקהל בכרת וכ"ש בעד ירקא ומתיא. הספק הג'. וכל ראייתם תלויה במלת אותם החסרה ו'. וכמה אותם חסרים. ויפקוד אותם משה חסר ו'. וצפית אותם זהב וכל מעשה משכן חסרים ו'. ותאמר ג"כ אם טעה בצלאל יהיה קיים והלא נאמר כאשר צוה ה' כן עשה, ומה צריך לומר כן והלא כתיב אותם חסר ואף אם טעה נחוש לזה כמו בקדוש הירח. הספק הד'. דחיות מולד זקן ק"ל, אם עפ"י חשבון המולד אנו קובעין נקבע אפילו לא נראה הירח. ואם עפ"י הראייה אנו קובעין מה לנו לחשבון של מולד, ואיך נצא ידי חובותינו במאמר משבטלה סנהדרין אין קובעים עפ"י הראייה. ואם טעם דחיית מולד זקן שלא יראה, אם כן אנו קובעים על פי הראייה ודע כי בהיתר אלו הספיקות ע"ד הפשט ננעלו בפני שערי תשובה מספיקות אך ע"ד האמת יתישבו הדברים דבר על אופניו. דע כי כבר קדם לנו הדיבור איך שהערבה רומזת לבעל השמיטה. וכן כבר התבאר מכוון דברינו איך שבכל השמטות מדת יצחק תהיה מעורבת בין רב למעט. וכן כבר ידעת שר"ה הוא יום דין ברחמים. ואחרי הודיעך את כל אלה דע כי בהיותינו בגלות שהקרבנות בטלו צריכין היו אנשי כנסת הגדולה לתקן דרכים נאותים בקביעות יום הדין שלא יתחייבו ביום דינם. ולביאור זה אומר, שאם היו קובעין ר"ה ביום א' הנה ערבה שהוא יום הדין יבא בז' ואין לדחותה כלל משום לא תעזוב את הלוי כל ימיך כאשר פירשנו. ואם נדחה השבת מפניו א"כ אנו דוחין הרחמים מפני הדין וזה אינו מן הדין. ולזו הסבה נדחה יום אחד. ואם נקבע ר"ה ביום ד' כבר ידעת שיום ד' הוא יום הפחד מ"ה הקשה, ואם תדין הבינ"ה את העולם ביום הזה אזי יהיה להם מצד עומק דקדוק הדין ולא יעברו על ראשון ראשון וירד המות והירקון מן מ"ה הקשה בעולם והוא הרמז מתיא וירקא. ובפרט כי יום הכפורים יבוא ביום ו' שהוא יום הו"ד מעבר מדת הפחד ולא פליגי בהא אלא הסתירו הסוד. ואם יבא ר"ה ביום ו' הרומז בהוד ואם תדין הבינה בעת ממשלתו כל הדינים ימצאו שם כי הוא מעבר הפחד ויפסוק הדין לרעה והיינו מתיא וירקא. ולזה צותה התורה האלהית שלא לקבוע ר"ה בימים האלו. וטעם דחיית מולד זקן הוא לפי שאז הלבנה תחת אור החמה והיא יום דין קשה, ואם הבינה תדין ביום ההוא יקרה לבריות צער גדול. אמנם נבחרו ימי בגה"ז אם יום ב' אפילו שהוא מורה ברפה מ"מ היא מחלה ומבקשת רחמים על בינה. וביום ג' הוא מדת החסד. ויום ה' הוא נצח מדת משה רע"ה האומר סלח נא לעון העם הזה. הז' כולו רחמים ואין שטן ואין פגע רע והוא צי"ע ואמנם על קושיא הג' דע כי נחסרה המלה וטעם להיות אותיותיו אמת הרומז לתפארת ישראל אשר הוא המצוה על המועדים ומסכים עליהם ואיך יהיו שוגגין או מזידין. ואפילו שנראה שאינו כן אין לחוש כי אין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקים בדבר שכל ישראל יהיו בהכרח וא"ת מ"ש משאר מצות שהן מקריבין קרבן על שגגתן זה אינו דומה כי לא העידו עליהם מדת אמת שהדין עמהם, מה שא"כ בכאן ולזה באו כל אותם שאצל מלאכת משכן חסרים לומר שמדת אמת הסכימה כי לא יבא טעות על ידם. ובזה הותרו כל הספיקות שנסתפקנו. אמנם נשאר לי ספק חזק מאוד ולמה היו קובעים באד"ו עפ"י הראייה בזמן היות ישראל על אדמתן ולא שמו לבם לטעמים הנזכרים באד"ו והתר הספק הזה אוצר ה' יבא. אמנם ע"ד הפשט ננעלו מפני שערי התשובה עד יבא מורה צדק: