שולחן ערוך יורה דעה שפה א

אבל אסור בשאלת שלום. כיצד?

שלשה ימים הראשונים אינו שואל בשלום כל אדם. ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו -- לא ישיב להם שלום אלא יודיעם שהוא אבל.
מג' עד שבעה אינו שואל, ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו -- משיב להם.
משבעה עד ל' שואל בשלום אחרים שהם שרויים בשלום. ואין אחרים שואלים בשלומו. וכ"ש שמשיב למי ששואל בשלומו.
לאחר ל' יום הרי הוא כשאר כל אדם.

במה דברים אמורים? בשאר קרובים. אבל על אביו ואמו שואל בשלום אחרים אחר שבעה ואין אחרים שואלים בשלומו עד אחר י"ב חדש.

הגה: ומאחר שאסור בשאלת שלום כל שכן שאסור להרבות בדברים (רמב"ם פ"ה וכל בו) ואם עושה לכבוד רבים כגון שרבים באים לנחמו מותר לומר להם לכו לבתיכם לשלום דלכבוד רבים שרי (נ"י פרק אין מגלחין ובהגהות מיי' ובמרדכי הלכות אבל). ויש מקילין האידנא בשאלת שלום האבל לאחר ל' ואין טעם להם אם לא שיחלקו לומר שזה מה שאנו נוהגים לא מקרי שאלת שלום שבימיהם (סברת הרב) ועיין בא"ח סימן פ"ג:

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) ויש מקילין האידנא בשאילת שלום האבל. על אביו ואמו אחר ל':

(ב) אם לא שיחלקו כו'. ובאמת אין זה טעם נכון דא"כ תוך ל' נמי ולא מצינו לשום פוסק שחילק בכך:

באר היטב

עריכה

(א) ל': על אביו ואמו. ש"ך.

(ב) שבימיהם: ובאמת אין זה טעם נכון דא"כ תוך ל' נמי ולא מצינו לשום פוסק שחילק בכך עכ"ל הש"ך (ומיהו אפשר לומר כיון שרוב שאילת שלום שלנו אינו אלא שאומר צפרא טבא וזה מותר שאינו שאילת שלום ממש כדאיתא בב"י באורח חיים סימן פ"ה והביאו בש"ע שם. ועוד מביא בב"י שם בשם ר"י פרישת שלום כמו כריעה אבל שלום בפה מותר כמו צפרא דמרי טב וכיוצא בו ע"ש וכתב שם בד"מ דבזוהר פקודי דף ק"ג ע"א משמע דאינו אסור רק כשמזכיר השם וזה שם לענין שלא יתן שלום לחבירו קודם שיתפלל וש"מ שכל זה שאנו נוהגין אינו בכלל שאילת שלום כנ"ל).

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}