שולחן ערוך יורה דעה רפא ה
<< · שולחן ערוך יורה דעה · רפא · ה
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
ספר תורה שאמר הסופר שלאחר שיצא מידו "לא כתבתי האזכרות לשמן" -- אינו נאמן לפסלו. אבל נאמן הוא להפסיד כל שכרו.
ולמה אינו נאמן לפסלו? שמא לא נתכוון אלא להפסיד על הלוקח או על זה ששכרו, ודומה שאינו מפסיד באמירה זו אלא שכר האזכרות. לפיכך אם אמר "ספר תורה זה עורות שלו אינם מעובדים לשמן" -- מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסלו; שהכל יודעים שאם אין העורות מעובדין לשמן אין לו שכר כלל.
- הגה: מיהו כשכר חומש בעלמא חייב לשלם לו דהא מכל מקום לא גרע מחומש (מרדכי פ' הניזקין).
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(ט) מתוך שנאמן להפסיד שכרו כו'. משמע אם כתב לו בחנם כגון במתנה וכה"ג אינו נאמן כיון שיצא מתחת ידו ובזה א"ש הא דשאל רבי אבהו להסופר ס"ת ביד מי וכ"כ הב"ח אלא שנדחק ששאלו כדי להוציא מפיו אם בחנם כתב או בשכר וקשה לפ"ז דא"כ לא הל"ל ס"ת ביד מי אלא אם כתבה בחנם או בשכר אלא נ"ל שרבי אבהו חשב שנתנה לו במתנה וכה"ג הלכך שאל ס"ת ביד מי שאם היתה ביד המקבל אינו נאמן וכדקס"ד דמקשה מ"ש מדרבי אמי כו' לכך אמר ס"ת ביד לוקח וזה כפתור ופרח ובין כך ובין כך הדין אמת דבחנם אינו נאמן כשיצא מתחת ידו וכן נתבאר בסי' קכ"ז רס"ב ועיין עוד שם מדינים אלו:
ט"ז - טורי זהב
מיהו כשכר חומש כו'. פשוט שזה קאי גם אחלוקה הראשונה שלא כתב האזכרות לשמה ויש לי בזה מקום עיון דקשה לי א"כ דיש לו עכ"פ שכירות מאי שנא מרישא דאנו אומרים שמא לא נתכוין אלא להפסיד על הלוקח כו' ה"נ נימא כן כיון שיש לו על כל פנים שכר חומש ובדוחק י"ל דהכא מפסיד השכירות של ס"ת במה שהוא יותר על החומש והוא הפסד גדול ובזה אמרינן כיון שהוא מפסיד הפסד גדול ודאי נאמן להפסיד גם הס"ת וזה אינו חדא דמה הפסד גדול יש בין כותב ס"ת לחומשים כיון ששניהם בסגנון אחד על הגוילים בדרך גלילה רק שזה מעובד לשמה וזה אינו מעובד לשמה וזה פחות מהפרש שיש בין אזכרות שנכתבו לשמה בין שלא לשמה ותו דבגמרא אמרינן בהדיא אבל הכא מפסיד כולו אגריה משמע שאין לו שום שכר ולפי מה שכתבתי בסמוך דכל שיש פסול בדרך שאינו ניכר אסור לקרות בו אפי' ביחידות אתי שפיר כאן דודאי אין צריך ליתן לו שום שכר דכיון שאסור לקרות בו אפי' ביחידות דאתי למיקרי ביה בציבור כיון שאין הפסול מוכח מתוכו בזה ודאי ניחא דא"צ לשלם לו שכר:
באר היטב
(ה) שכרו: כ' הש"ך משמע אם כתב לו בחנם כגון במתנה וכה"ג אינו נאמן כיון שיצא מתחת ידו.
(ו) מיהו: כ' הט"ז פשוט שזה קאי גם אחלוקה ראשונה שלא כתב האזכרות לשמה וקשה לי אם כן דיש לו עכ"פ איזה שכירות מאי שנא רישא דאנו אומרים שמא לא נתכוין אלא להפסיד על הלוקח ה"נ נימא כן ולפי מ"ש בסמוך דכל שיש פסול בדרך שאינו ניכר אסור לקרות בו אפילו ביחידות אתי שפיר כאן דודאי א"צ ליתן לו שום שכר כיון שאסור לקרות בו אפי' ביחידות דאתי למיקרי ביה בצבור כיון שאין הפסול מוכח מתוכו בזה ודאי ניחא דא"צ ליתן לו שום שכר (ובנה"כ כ' שלא ראה דברי המרדכי פ' הנזקין ששם מבואר קושיתו והוא מתרצה בענין אחר ע"ש).