שולחן ערוך יורה דעה רעו ב
<< · שולחן ערוך יורה דעה · רעו · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
אע"פ שאומר בתחלת הספר שכותבו לשם קדושת ספר תורה בכל פעם שכותב שם מהשמות שאינם נמחקים צריך לומר שכותב לשם קדושת השם ואם לא עשה כן פסול (כן נראה מרא"ש וכ"כ סמ"ג וסה"ת):
- הגה: כתב שם אלהים אחרים לשם קדושה אינו פסול דהוי כמקדיש בעלי מומין למזבח דאינן קדושים (ב"י בשם רשב"ץ):
מפרשים
(א) צ"ל כו'. והב"ח פסק דאם נתכוון וכתב לשם קדושה אף ע"פ שלא הוציא בשפתיו אינו פסול בדיעבד ע"ש וכ"פ הרב בא"ח סי' ל"ב סעיף י"ט דסגי בדיעבד כשמחשב שכותב האזכרות לשמן הואיל והוציא בתחלת כתיבת הס"ת בפיו ע"ש וע"ל ר"ס רע"ד:
(ב) ואם לא עשה כן פסול. ולא מהני העברת קולמוס עליהן לשמן:
צריך לומר שכותב לשם קדושת השם כו'. בטור כתוב כאן לחשוב שכותב לשם קדושת השם וכתב ב"י ואע"ג דהרא"ש ורבינו כתבו צריך לחשוב נראה מדברי הרא"ש שם דלא סגי במחשבה וצריך להוציא בשפתיו עכ"ל וע"פ זה כתב כאן צריך לומר כו'. ותמיהני שודאי כאן במחשבה סגי להרא"ש וטור דע"כ לא הצריכו אמירה אלא בתחילת כתיבת ספר תורה ואחר כן סגי בקדושת השם במחשבה וזה מפורש בדברי הרא"ש שמביא ב"י ריש סי' רע"ד וז"ל הלכך טוב להוציא בשפתיו בתחילת העיבוד ותו לא צריך אמנם בשעת כתיבת האזכרות צריך שיחשוב לשם קדושת השם עכ"ל הרי כתב דתו לא צריך אמירה אלא בתחילת כתיבת הספר תורה ואח"כ בקדושת השם אסקיה חד דרגא שיחשוב במחשבה לשם קדושת השם דהאמירה שיאמר בתחילה הוא כולל גם קדושת השם לפי מה שהוא צריך בו שזהו ודאי מדין קדושת הספר אלא דבשעת כתיבת השם צריך עוד כוונה כנ"ל להרא"ש והטור אבל מ"מ יפה פסק בש"ע דהאמירה בפירוש בעינן גם בשם דהא מביא במרדכי דעת רבינו יעקב מאורליינ"ש וה"ר אלחנן ובשם רש"י דצריך עקימות פיו דוקא אפילו בכל הספר תורה אלא דאח"כ מביא דעת הרב רבינו שמשון דבשאר ספר תורה אין צריך אמירה דבסתם שכתבו לקרות בו ודאי כותב לשמה אלא באזכרות צריך שיאמר בפירוש וראיה מדאיתא פרק הנזקין שאמר ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שבו כתבתי שלא לשמן נקט דוקא אזכרות לפי שבהן צריך אמירה בפירוש ויכול לומר שכחתי לומר בפירוש משא"כ בשאר הספר דדי בסתמא ולא אסור אלא אם יכוין דוקא שלא לשם קדושת ס"ת וזהו ודאי לא עשה ולא משוי איניש נפשיה רשיעא ועוד מביא שם ראייה דאזכרות חמירי טפי מפרק הבונה היה צריך לכתוב השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלי"ת מעביר עליו קולמוס ומקדשו אלמא דבשם צריך בפירוש לומר לשם קדושת השם אע"פ שכתבו לשם קדושת הספר דומיא דשאר הספר פסול עכ"ל רבינו שמשון וכ' ב"י על זה בסי' רע"ד דאינה ראייה כלל דשאני התם שנתכוין לכתוב יהודה שאינו כתוב בספר במקום ההוא והוי ליה נתכוין לכתוב תיבה שאינה מן הספר עכ"ל ותמיהני על פה קדוש יאמר כן דודאי ראיה ברורה היא דיש חומרא טפי באזכרות מבשאר תיבות דמדנקט התנא דבר זה דוקא אצל אזכרות ולא בשאר תיבות כגון שצריך לכתוב אמר ונתכוין לכתוב יאמר וטעה ודילג היו"ד דצריך להעביר הקולמוס לקדשו דזה פשוט דתיקון שמועיל בשאר תיבות מועיל ג"כ בשם דמאי שנא אלא ודאי דבזה ודאי אין צריך להעביר קולמוס כיון דעכ"פ כתב מה שכתב לסתם קדושת התורה מה שאין כן באזכרות דחמירי טפי וצריך אמירה בפירוש כשמעביר עליו קולמוס ואין לומר מדלא הצריך העברת קולמוס אלא בנתכוין לכתוב יהודה שמע מיניה דבעלמא בנתכוין לכתוב השם ולא אמר בפירוש א"צ העברת קולמוס כדי שיאמר בפירוש זה אינו דודאי צריך אלא דקמשמע לן דאף בנתכוין לכתוב יהודה שזהו טעות גדול מהני העברת קולמוס ואמירה בפירוש ומו"ח ז"ל רוצה לחלוק על פסק הש"ע דפוסל בלא אמירה בפירוש אפי' באזכרה וראיתו מהך דיוקא שזכרתי מדכתב דוקא נתכוין לכתוב יהודה כו' וכבר נתיישב שפיר ואין לנו אלא פסק הש"ע אף ע"פ שהוא כתב כן לשיטת הטור וכבר נתבאר דאינו כן מ"מ לדינא יפה כוון כיון שהמרדכי פוסק כן בשם הרבה גאונים:
כמקדיש בעלי מומין. משמע דאם כתב שם במקום אחר בטעות דהיינו במקום שאין מקום השם שם וכתבו לשם קדושה הוה קודש וצריך גניזה דלא גרע משם הנכתב על ידות הכלים כמ"ש בסעיף י"ג והוא פשוט אבל שם שנכתב שלא בכוונה אין בו קדושה כמ"ש בהגמי"י פרק ו' דהלכות יסודי התורה בשם רא"ם:
(א) פסול: ולא מהני העברת קולמוס עליהן לשמן. ש"ך וכתב הב"ח דאם נתכוין וכתב לשם קדושה אע"פ שלא הוציא בשפתיו אינו פסול בדיעבד הואיל והוציא בתחלת כתיבת הס"ת בפיו וע"ל ריש סימן רע"ד והט"ז כ' דלא מהני מחשבה בקדושת השם אלא צריך דוקא להוציא בשפתיו אם לא שאם בתחלת הכתיבה אמר בפירוש וכל אזכרות שבו אני כותב לשם קדושת השם כמ"ש בשם הסמ"ג בסימן רע"ד הבאתיו שם בס"ק א' ע"ש (ובנה"כ השיג עליו וכתב דאישתמיטתי' דברי הרמ"א באורח חיים סימן ל"ב סי"ט ע"ש).
(ב) מומין: כתב הט"ז משמע דאם כ' השם במקום אחר בטעות שלא במקומו וכתבו לשם קדושה הוי קודש וצריך גניזה אבל שם שנכתב שלא בכונה אין בו קדושה עכ"ל.