שולחן ערוך יורה דעה קצד א

יולדת, אפילו לא ראתה דם, טמאה כנדה, בין ילדה חי, בין ילדה מת ואפילו נפל. וכמה הם ימי טומאתה, עכשיו בזמן הזה כל היולדות חשובות יולדות בזוב וצריכות לספור שבעה נקיים, נמצאת אומר שיולדת זכר יושבת ז' ללידה וז' לנקיים לזיבה, והיולדת נקבה יושבת שבועים ללידה וז' נקיים לזיבה. ימי לידה, שהם ז' לזכר וי"ד לנקבה, אם לא ראתה בהן עולים לספירת זיבתה, ואם שלמו ז' נקיים בתוך י"ד לנקבה, הרי זו אסורה עד ליל ט"ו, ואם טבלה קודם לכן, לא עלתה לה טבילה.

הגה: ולאחר ז' לזכר וי"ד לנקבה, מותרת לבעלה מיד, מאחר שספרה ז' נקיים ולא חזרה וראתה. מיהו יש מקומות שנוהגין שאין טובלין תוך מ' לזכר ושמונים לנקבה (בית יוסף בשם מהרי"ק שהביא התניא ובאגודה פרק ע"פ ובמהרי"ל), ואין להתיר במקום שנהגו להחמיר (ריב"ש), אבל במקום שאין מנהג, אין להחמיר כלל רק מיד שלא ראתה דם אחר ז' לזכר וי"ד לנקבה וספרה ז' נקיים, מותרת לבעלה (תרומת הדשן סימן רנ"ה). אבל אם חזרה וראתה, אפילו טפת דם כחרדל, טמאה אף על גב דמדאורייתא דם טהור הוא כבר פשט המנהג בכל ישראל שאין בועלין על דם טהור (בית יוסף ואגור וטור ופוסקים בשם הגאונים), ודינו כשאר דם לכל דבר:

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) יש מקומות שנוהגין כו'. מפני שהוא כ"כ קרוב ללידת' הדמים מצויים בהם וחוששים שמא יראו ולא ירגישו וחששה רחוקה היא דאפילו יראו ולא ירגישו מה בכך דם טהור הוא מן התורה עכ"ל עט"ז. ואמר שלפי טעם זה הוא חששה רחוקה אבל בד"מ כתב בזה טעם שיש בו עיקר דס"ל כר"ת דכתבו הסמ"ג והג"מ (ושאר פוסקי') אע"ג שכל הגאוני' חולקים עליו נהגו בצרפת להחמיר כר"ת לומר דימי ליד' אין עולין עכ"ל וא"כ לדידן שאין נוהגין בב' טבילות א"כ פשוט שצריכה להמתין מלספור ז' נקיים עד אחר ארבעים יום לזכר ושמונים לנקבה ומזה נשתרבב המנהג ולכן אין למחות כלל ביד הנוהגים להחמיר כדעת ר"ת ואע"ג דמטעם זה של שתי טבילות אין חילוק בין הוא תוך פ' או אח"כ דלעול' היא בנדתה עד שתהיה במים אפשר דאותן שנהגו מנהג זה להחמיר ראו דברי ר"ת תוך עיקר ימי לידתה דהיינו תוך מ' לזכר ופ' לנקבה אבל לא אח"כ עכ"ל ד"מ וכ"כ הרב בתשובה סימן צ"ד בטבלה ע"ש וכן כתב הב"ח (אלא שכתב נלפע"ד כו' ואולי לא ראה דברי הרב בד"מ ובתשובות) וכתב עוד טעם שהמחמירין סוברים כדעת בה"ג כו' ע"ש:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ואם שלמו ז' נקיים בתוך י"ד לנקבה כו'. פירוש ולא ראתה אח"כ עד כלות י"ד לנקיבה דאילו ראתה הרי צריכה לישב ז' נקיים מחדש מחמת אותה ראיה מכח חומרא דר' זירא שהחמירו בנות ישראל על עצמן אפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות ז' נקיים ואין לומר דברים כזה לא החמירו על עצמן כיון שאינו דם נדות ולא זיבות זה אינו דהא כתבו הפוסקים דהיינו הטור בשם הרמב"ן וב"י בשם שאר פוסקים שאין בועלין על דם טוהר מכח חומרא דרבי זירא והא התם הוה אפילו דם טוהר וכ"ש שאינו ראוי לנדה ולזיבה כמ"ש הרמב"ם פרק ז' ואפ"ה נהגו בו איסור משום חומרא זאת ק"ו לדם טמא שהיא רואה בשבוע שני של נקיבה דאע"פ דשבוע ראשונה היה בנקיות ועלו למנין ז' נקיים הצריכי' לה מחמת טומאת לידה מכל מקום צריכה אח"כ שנית מחמת ראיה השניה ולא תהא עדיפא מדם טוהר. וא"ל ממ"ש הטור ואפילו ילדה נקבה ולא ראתה בז' נקיים הראשונים ועלו לה לספירת זיבה וראתה בז' ימים השניים אינה סותרת וטובלת לאחר י"ד אפי' לא פסקה עכ"ל הא מיירי במקום שנוהגין לבעול על דם טוהר מתרי טעמי כמו שאמר ב"י האחד מדכתב ולא פסקה השנית דאפילו פסקה מ"מ הא צריכה לישב ז' נקיים מכח הראיה של שבוע השני וכ"כ ב"י אלא שמו"ח ז"ל כתב דחומרא דר' זירא אינה שייכה אלא בדם הראוי לנדות ולזיבה אבל בדם של שבוע שני של יולדת נקבה לא שייכה חומרא דר' זירא ומ"ה כתב דאף לאותן שאינן בועלין על דם טוהר שייך הדין שכתב הטור והרא"ש דמה שהיא רואה בשבוע שני של נקבה אינה סותרת ומועיל לה לטבול אחר השבוע השני של יולדת אע"פ שראתה בשבוע השני כיון שלא ראתה בשבוע הראשונה ודברי תימה הם דאם מועלת חומרא דר' זירא לדם טוהר שהוא אינו שייך לנדות וזיבות ויותר מזה דטהור לגמרי הוא עם כל זה אסור לבעול בדם טוהר מכ"ש לדם של שבוע השני שדם טמא הוא שצריך ז' נקיים אחריו) ומ"ש מו"ח ז"ל שכ"כ הרא"ש שיש חילוק בין דם הראוי לנדה וזיבה לא דק כלל שם דשם כתב הרא"ש חילוק זה על דבר אחר וא"צ להאריך בזה למעיין שם בסוף הפרק בנות כותים אלא דעיקר החילוק הוא במקום שנוהגים היתר לבעול על דם טוהר אין שייך חומרא דר' זירא אפילו במה שראתה בשבוע השני דהיאך תעשה ז' נקיים כיון שאותו דם שהיא רואה באותן הנקיים בועלין עליו אבל במקום שאין בועלין על דם טוהר ברור כשמש שצריכה ז' נקיים על מה שרואה בשבוע השני כמ"ש ב"י ודברי הש"ע כאן אמורים בלא ראתה בשבוע שני אחר שישבה ז' נקיים וכן הוא נכון וברור:

עד ליל ט"ו כו'. בטור כתוב וצריכה לפרוש מבעלה ליל פ"א והיא מימרא בגמרא ויש בה מחלוקת דבה"ג מפרש הטעם משום דנפקא אז מימי טוהר לימי טומאה ה"ל כשעת וסתה אבל שאר הפוסקים שהביא ב"י ס"ל לכולהו הטעם דמתוך שהורגלה לשמש כל ימי טוהר ואפילו תראה חיישינן שמא גם עתה תראה ולאו אדעתה לכן יודיענה בעלה שהוא פורש ממנה ליל זו בשביל שכלו ימי טוהר שלה עכ"ל ולפי טעם זה של שאר הפוסקים אין איסור זה אלא במקום שבועלין על דם טוהר אבל לדידן שאין בועלין על דם טוהר כנזכר בסמוך אין איסור בליל מ"א ופ"א משא"כ לפי בעה"ג אין חילוק זו ואפילו לדידן שאין בועלין על דם טוהר צריך לפרוש ליל מ"א וכיון שרוב פוסקים ס"ל הטעם משום גזירה שזכרנו א"צ לפרוש בליל פ"א ומשום הכי לא הביאו כאן בש"ע ולית מאן דחש לה:

מיהו יש מקומות שנוהגים כו'. מנהג זה מצינו לו שהרמב"ם קרא עליו תגר ואמר שיש איסור לנהוג כן ונמשך לצד מינות כמו שהעתיק ב"י גם שאר דעות שמקיימין אותו ומצינו לו שני טעמים למקיימין אותו האחד מצד שראו להחמיר באיסור נדה בימים ההם שדמים מצויים באשה כמ"ש ב"י בשם הריב"ש שלמד זכות על מנהג זה עוד מצינו לספר האגודה פרק ע"פ וז"ל נ"ל דמשום הכי רגילים נשים יולדות להמתין כי יראות פן ישכחו העונה דארבעים לזכר ושמונים לנקיבה עכ"ל. ר"ל דהא יש איסור בליל מ"א לזכר וליל פ"א לנקיבה כמו שהעתקתי ריש סי' זה משום הכי החמירו כל ימי טוהר ואי משום טעם זה לא איריא כלל דהא נתבאר שם דא"צ לדידן לפרוש אותה העונה כל עיקר ומי שאומר שצריך לפרוש מעת ההיא לדידן הוא דעת יחיד ולא קיימא לן כוותיה כלל:

עוד ראיתי בד"מ שכתב טעם להמנהג משום שכתבו הפוסקים הביאם ב"י דהיינו הגה' מיימון והמרדכי דר"ת פסק כאביי דסבירא ליה דימי לידה שאין האשה רואה בהם אין עולין לחשבון ז' נקיים שצריכ' למנות מפני שכל אשה יולדת בזוב ומקרי ימי לידה עד שעה שתטבול דוקא תחלה ע"כ צריכה כל יולדת לר"ת ב' טבילות האחת אחר שבעה לזכר וי"ד לנקבה שאז אחר הטבילה כלו ימי לידה ותתחיל למנות ז' נקיים ותטבול שנית ועל כן נהגו הנשים להמתין עד שיכלו ימי הלידה דהיינו מ' לזכר ושמנים לנקיבה. גם מו"ח ז"ל הביא טעם זה והנך רואה שאין טעם זה לשבח כל עיקר חדא דלא קי"ל כר"ת שפסק כאביי כמו שהביא המרדכי שכל הגאונים בכלל ופרט פסקו כרבא דס"ל ימי לידה הנקיים עולין למספר ז' נקיים וכמ"ש הטור והש"ע סעיף זה ואם כן לית דמשגח בר"ת בדבר זה ותו דאם כן לא מתקנה כלום דכיון דלאביי דר"ת פוסק כוותיה דבהטבילה תליא מילתא א"כ אע"פ שכלו ארבעים דזכר ושמנים דנקבה אכתי ימי לידה קרינן כמבואר במרדכי דכתב כל זמן שלא טבלה ומה לי תוך שמנים או אחר שמנים גם רמ"א עצמו בד"מ כתב שאין טעם זה עיקר ואין להחמיר כלל במקום שלא נהגו כבר להחמיר וכן דבריו כאן בש"ע רק שכתב שטעם זה מועיל ליישב למקום המחמיר אלא שמו"ח ז"ל כתב והפריז על המדה ואמר שעל מנהג זה פורץ גדר ישכנו נחש ולא ידעתי מי הכניסו לכך לחזק אותו המנהג ולהטיל עונש ח"ו כיון שהרמב"ם ראה המנהג וכתב לבטלו והמגיד משנה והמרדכי וב"י ומהרי"ק הסכימו לזה גם הריב"ש רק שכתב שיש קצת ללמוד זכות לקיימו אבל להטיל עונש על העובר לא עלה על דעת שום ראשון ואחרון ואנו רואין בקהלות קדושות מעשים בכל יום בנשים הרבה כמעט רובן שמקילין בדבר ואינם ממתינים עד שמנים לנקבה ובאם מפלת נפל אין שום אחת שתמתין שמונים יום אלא טובלת כל זמן שתוכל וחלילה להענישם על זה גם מעיד אני שראיתי גדול א' שצוה לאשתו שתטבול תוך שמנים לנקבה ואמר לי הטעם כיון שהחומרא הוא בשביל פרישות ליל מ"א כמו שזכרתי בשם האגודה אמר שיודע בעצמו להזהר לפרוש אותה עונה וכבר נתבאר שאין אנו צריכין ליזהר כלל בעונות שמונים יום על כן אומר אני רחמנא לבא בעי וכל הרוצה להחמיר בזה וכוונתו לשמים יש לו לסמוך על קצת האחרונים שכתבו לקיים אותו המנהג אבל המקיל בדבר חלילה לתת עליו שום עונש ואין בזה בדורותינו משום פורץ גדר דאנו רואין שאין מנהג זה קבוע לגמרי מוסכם בין הכל במקומותינו ובודאי רמ"א לא נתכוין אלא במקום שהוא מוסכם בין כולם להחמיר בדבר כן נראה לע"ד. אחרי כתבי זאת נדפסו תשובות רמ"א וכתוב שם סימן צ"ד דנהגו להקל במדינות אלו ביולדות שטובלות קודם ארבעים יום לזכר כו' וכתב עוד שאין צריך לפרוש ליל מ"א או פ"א מטעם שזכרתי:

באר היטב

עריכה

(א) שלמו: פירש הט"ז דהיינו שלא ראתה אח"כ עד כלות י"ד לנקבה דאילו ראתה הרי צריכה לישב ז' נקיים מחדש מחמת אותה ראיה דבמקום שאין בועלין על דם טוהר צריכה ז' נקיים על מה שרואה בשבוע שני אלא צ"ל דדברי הש"ע כאן אמורים בלא ראתה בשבוע שני אחר שישבה ז' נקיים וכן הוא נכון וברור עכ"ל.

(ב) ליל: בטור כתב וצריכה לפרוש מבעלה ליל מ"א לזכר וליל פ"א לנקבה וכ' הט"ז וכיון שרוב הפוסקים ס"ל דהטעם מתוך שהורגל' לשמש עד עתה אפילו תראה חיישינן שמא גם עתה תראה ולאו אדעתה לפ"ז לדידן שאין בועלין על דם טוהר א"צ לפרוש בליל מ"א ופ"א ומש"ה לא הביאו כאן בש"ע ולית מאן דחש לה.

(ג) שנוהגין: כתב הב"ח מי שעובר על המנהג להקל תוך מ' לזכר ופ' לנקבה הרי זה פורץ גדר ישכנו נחש והשיג עליו הט"ז וכתב שהרמב"ם קרא תגר על מנהג זה ואמר שיש איסור לנהוג כן ונמשך לצד מינות והסכימו עמו כל גדולי ההוראה ואני ראיתי בקהלות קדושות מעשים בכל יום בנשים הרבה כמעט רובן שמקילין בדבר ואינן ממתינין עד פ' לנקבה ובאם מפלת נפל אין שום א' שתמתין פ' יום וחלילה להענישם על זה גם מעיד אני שראיתי גדול א' שצוה לאשתו שתטבול תוך פ' לנקבה ע"כ אומר אני רחמנא לבא בעי והמקיל בדבר חלילה לתת עליו שום עונש ואין בזה בדורותינו משום פורץ גדר וכן כתב בתשו' רמ"א סימן צ"ד דנהגו להקל במדינות אלו ביולדת שטובלת קודם מ' יום לזכר כו' וכתב עוד שא"צ לפרוש ליל מ"א או פ"א מטעם שכתבתי עכ"ל.

פתחי תשובה

עריכה

(א) שנוהגין. עבה"ט מ"ש בשם הט"ז דמי שנוהג בזה היתר אין בו משום פורץ גדר. ועי' בט"ז דמשמע שם דבמקום שהמנהג בין כולם להחמיר חשוב פורץ גדר ועי' בתשו' נו"ב חי"ד סי' נ"ב שכתב דדוקא בידוע שנעשה מתחלה בהסכמת זקני העיר אבל בלא"ה אפשר שהנשים נהגו כן בעצמם ואין בזה אלא משום דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור עוד כתב שם שאם היה בידו היה כותב לכל המקומות שיבטלו מנהג זה כי כמה מכשולים באים ע"י זה ובמקום שיש לחוש למכשול עבירה לא שייך לומר אי אתה רשאי להתיר בפניהם ובפרט הנוהגים מ"ה לזכר וס"ה לנקבה דמנהג בורות הוא ואין בזה משום דברים המותרים כו' ומ"מ מי שירצה לשנות המנהג ישאל לחכם ע"ש ועי' בספר חכמת אדם כלל קט"ו דין י"ט שכתב דבמדינות אלו נהגו בו היתר ע"ש. ומ"ש הבה"ט בשם ח"צ אשה המפלת כו' עי' בספר תפארת צבי סק"ד שכתב דאפילו ילדה ולד חי אלא שמת בתוך שלשים אינה צריכה להמתין ע"ש:

(ב) וראתה. עי' בתשובת נו"ב תניינא חי"ד סוף סי' צ"ו שכתב דאם באמצע תשמיש אמרה לו נטמאתי מותר לו לגמור ביאתו כרצונו ולפרוש באבר חי ואף שכבר נתפשט המנהג שאין בועלין על דם טוהר אין לך בו אלא חידושו שלא יבעול אחר שראתה אבל אותה ביאה רשאי לגמור כדרכו וק"ו הוא מדם בתולים ע"ש ועי' בנ"צ מ"ש בזה. ועי' בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' ס"א שנסתפק אם יש להם לברך על הטבילה שעל דם טוהר כיון שאינו אלא מנהגא כמו דאמרינן בסוכה דאין מברכין על ערבה כיון שאינו רק מנהג נביאים ומדברי הרמ"א שכתב ודינו כשאר דם לכל דבר משמע דצריך לברך על הטבילה וכתב שהציע ספיקתו לפני רבו הגאון בעל נודע ביהודה ז"ל ושקיל וטרי באין ולאו ורפיא בידיה ע"ש. [ועיין בתשובת חתם סופר קצ"א שנשאל ג"כ על ענין זה והעלה דלפי מה דקי"ל לברך על הלל ועל יו"ט ב' דגליות ובפרט על אכילת מרור ועל הדלקת נר ביו"ט ב' וביוה"כ א"כ יש לברך ג"כ על טבילה של דם טוהר דאין לך מעשה רב מזה וכעין ראיה מהא דאמר ר"ז בנות ישראל החמירו ע"ע שאפילו רואות טיפת דם כחרדל וכתבו תר"י בברכות בשם י"מ דר"ל כמראה החרדל וס"ל דמראה טהורה היא ואפילו הכי החמירו וע"ש ובלי ספק שברכו על טבילתם דלא לישתמיט שום פוסק לומר שלא יברכו אע"כ דמעשה רבה כי האי מנהגא צריך ברכה לכ"ע. וע"ש עוד שכתב דיש לחלק בין מנהגא בשב ואל תעשה לאסור דבר מה ובין מנהגא דקום עשה כגון מנהג דערבה ולפ"ז בנ"ד כיון שהנהגו איסור לבעול על דם טוהר והעובר על זה עובר על בל תטוש תורת אמך בלי ספק א"כ הטבילה הוא מדינא ובעי ברכה באמת והכי נהוג ע"ש] ובאמת צריך עיון לע"ד לדינא בכל הכתמים היכא שיש ספק אם לטמא או לטהר כגון שנוטה קצת לאדמימות או שיש ספק אם הוא כגריס וכיוצא והמורה מחמיר לטמאה איך תברך אח"כ על הטבילה ויש הרבה דברים בזה ועפמ"ג א"ח בפתיחה כוללת ח"א אות מ"א ובתב"ש לעיל סי' י"ג סק"ט:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}