שולחן ערוך יורה דעה קפג א

"אשה שיצאה דם ממקורה בין באונס בין ברצון טמאה, והוא שתרגיש ביציאתו ומיהו משתרגיש בו שנעקר ממקומו ויצא טמאה אע"פ שלא יצא לחוץ ואפילו לא ראתה אלא טיפת דם כחרדל יושבת עליו ז' נקיים:

הגה: כאשר יתבאר לקמן סימן קצ"ו. ואין חילוק בין פנויה לנשואה לענין איסור נדה (ריב"ש סימן תכ"ב מביאו בית יוסף), כי כל הבא על הנדה חייב כרת:

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) ממקורה. מדכתיב והיא גלתה את מקור דמיה למדו חז"ל שאינה טמאה אלא בדם הבא מן המקור:

(ב) והוא שתרגיש כו'. היינו מדאורייתא אבל מדרבנן טמאה אע"פ שלא הרגישה כדלקמן סימן ק"צ וכמה דוכתי:

(ג) כחרדל. וה"ה פחות כ"כ האגור בשם ש"ד והגש"ד וכ"כ האחרונים ופשוט הוא:

(ד) שבעה נקיים. היינו מדרבנן אבל מדאורייתא א"צ לישב ז' נקיים אלא זבה גדולה אלא שכדי שלא תבא לידי טעות החמירו חז"ל והצריכו לעולם ז' נקיים ועיין בעט"ז שהאריך בזה אף שאינו נהוג בזמן הזה וכתב לבסוף הארכתי קצת בסימן זה יען כי הוא מקור ויסוד שעליו נבנו כל דיני הנדה הנהוגים בזמן הזה כמו שיתבאר לפנינו עכ"ל ועם כל זה בבירור הדינים כ' וקבלו חז"ל הל"מ שי"א יום אחר ז' ימי נדה ואם ראתה באותן הי"א היא נקראת זבה ואח"כ חוזרת להקרות נדה וכן לעולם ז' ימי נדה ואחד עשר ימי זיבה כו' ימי הנדות ואחריהם ימי הזיבות וכן לעולם כל ימיה וכ"ז מדין תורה עכ"ל וזהו דעת הרמב"ם אבל כבר השיגו עליו כל הפוסקים והסכימו שמשעה שהאשה נעשה זבה גדול' אינה חוזרת לימי נדות עד שתשב ז' נקיים ואין ימי זיבה אלא בי"א הסמוכים לז' שראתה בהם נדות כדאי' בב"י ע"ש וכן דעת הראב"ד ושאר פוסקים לקמן סימן קפ"ט גבי אין האשה קובעת וסתה בימי נדתה וימי זיבתה ע"ש ותימה שהעט"ז גופיה כתב בסי' קפ"ט סל"ב בימי זיבה כיצד כגון שראתה בר"ח וחזרה וראתה בט"ו בו שהיתה עומדת בימים שראויים לזיבה דהיינו בי"א יום שבין נדה לנדה עיין שם כו':

ט"ז - טורי זהב

עריכה

(א) באונס. פירוש על ידי קפיצה. ברצון פירוש כפי טבע האשה מחמת עצמה:

(ב) אע"פ שלא יצא לחוץ. עיין ריש סימן קפ"ח מדינים אלו. בטור שמא תראה האשה בימי נדתה יש מגיהין ושמא כו' משום קושיות ב"י ולא נייח לי דא"כ לא היה צריך לכתוב אח"כ בין זיבה לנדה אלא הוי ליה למימר כדי שלא תטעה בימי נדה עצמה דזיבה מאן דכר שמיה ע"כ נראה דצ"ל בטור משום שמא יבאו לטעות באיסור כרת החמירו לטמא כל מראה אדום ושמא תראה כו' כנ"ל להגיה ולפי זה דבריו הם מסודרים היטב שעל חשש טעות במראה הדמים החמירו לטמא כל מראה אודם רק שיש חשש עוד מחמת זה שמא תראה אשה כו' וצריכה עוד ז' ימים פירוש עם יום הראי' דם טמא היינו עוד ו' ימים ובאמת אף שכאן מיירי מימי נדה מ"מ צריכה שיהיו נקיים דאם תראה בהם יהיה גם בהם הספק דשמא עד יום האחרון עדיין לא ראתה דם טמא אלא צריך שיהיו הו' ימים שאח"כ נקיים ולפ"ז לא צריכה אלא ו' נקיים מ"ה לא זכר כאן נקיים וכללו במ"ש אחר כך וכדי שלא יבואו לטעות בין ימי נדה לזיבה דשמא בימי זיבה היא וראתה דם טמא ג' ימים וצריכה ז' ימים נקיים דוקא וזהו שסיים הטור תשב עליה ז' נקיים ר"ל בלא יום הראיה כזבה גדולה משא"כ לעיל כ' וצריכה עוד ז' ימים ר"ל בצירוף היום הראיה האחרון שלפניו ופי' דברי רבינו כך הוא דג' חששות יש כאן. הא' במראה דם שיטעו לטהר ע"כ החמירו לטמא כל מראה אודם ועוד חשש לענין ימי נדה כמו שזכרנו על כן היה צריך ו' נקיים ועוד חשש שתטעה בימים בין זיבה לנדה ע"כ צריכה ז' נקיים וא"ל למה לי חשש האמצעי י"ל דמהי תיתי לחשוש לטעות בין נדה לזיבה ע"כ כתב חשש האמצעי דמחמתו צריכה עכ"פ ו' נקיים וא"כ יש מקום לטעות בין נקיים דנדה לנקיים דזיבה ע"כ צריכה בכל מקום שבעה נקיים:

באר היטב

עריכה

(א) ממקורה: מדכתיב והיא גלתה מקור דמי' למדו חז"ל שאינה טמאה אלא בדם הבא מן המקור.

(ב) באונס: ר"ל ע"י קפיצה בין ברצון כפי טבע האשה מחמת עצמה. ט"ז.

(ג) שתרגיש: היינו מדאוריי' אבל מדרבנן טמאה אע"פ שלא הרגישה כדלקמן סי' קפ"ז וכמה דוכתי.

(ד) כחרדל: וה"ה פחות.

(ה) נקיים: היינו מדרבנן אבל מדאורייתא א"צ לישב ז"נ אלא זבה גדולה אלא דרבנן החמירו שלא יבא לידי טעות.

(ו) נדה: אבל א"צ טבילה משום דבהסתלק ממנה איסור חמור הנדה תבא לידי זנות שהוא איסור קל. ריב"ש סי' תכ"ב. הבא על הפנויה דרך זנות והיא גדולה שהגיע זמנה לראות ובא לעשות תשוב' צריך לעשות תשובה כבועל נדה אם לא שידוע לו שטבלה בודאי. מהר"ם מינץ סי' צ"ו.

פתחי תשובה

עריכה

(א) שתרגיש. עבה"ט ודע דשלשה מיני הרגשות יש לענין שתהא טמאה מדאורייתא א' שנזדעזע גופה כמ"ש הרמב"ם פ"ה מהלכות א"ב דין י"ד. ב' שנפתח מקורה כמבואר בסי' קפ"ח ובסי' ק"ן ס"א. והשלישית נמצא בשו"ת האחרונים ז"ל כשמרגשת שדבר לח זב ממנה בפנים וע' בזה בתשובת נודע ביהודה חלק יו"ד סי' נ"ה ובספר ח"ד סי' ק"צ סק"א [אמנם בת' ח"ס חולק ע"ז בכמה תשובות והאריך לבאר דזיבת דבר לח לאו הרגשה הוא ע"ש בסי' קמ"ה וקנ"ג וקס"ז וקע"א וכתב שם שכן הוא מורה ובא הלכה למעשה וכן קיבל ממורו הגאון מוהר"ר נתן אדלער ז"ל] ואם מצאה דם בבדיקה בלא הרגשה או אחר תשמיש בלא הרגשה אי הוי ספק דאורייתא ונימא הא דלא ארגשה משום דסברה הרגש עד או שמש הוא או לא ע' בשו"ת שב יעקב ובתשובת כתר כהונה סי' מ"ח שהאריכו בזה וע' בדברי השל"ה שהבאתי לקמן סי' קפ"ח ס"א אמנם הכו"פ והס"ט וח"ד כתבו דהוא דאורייתא אבל בקינוח או שלא הכניסה העד בעומק אלא מהפרוזדור ולחוץ אינו אלא מדרבנן כשלא הרגישה וכן סמוך להטלת מי רגלים הוא ג"כ דאורייתא ח"ד ע"ש:

(ב) שלא יצא לחוץ. עי' בתשו' ברית אברהם חי"ד סי' מ"ב שרב אחד נסתפק אם נימא דעיקר הטומאה בעקירת הדם מבית הפנימי לבה"ח אבל יציאת הדם מבית החיצון לחוץ לא מעלה ולא מוריד ותוכל לספור אותו לז"נ או דיציאת הדם מבה"ח לחוץ יחשב ג"כ לראית טומאה ולא תוכל לצרפו למנין ז"נ והביא שגם בתשובת מעיל צדקה (הוא בסי' נ"ד) נסתפק בזה והוא ז"ל השיב לו והרבה להוכיח דאין שום טומאה נוספת ביציאת הדם מבה"ח לחוץ אך אין נ"מ בזה למ"ש הרב השואל אם תוכל לספור אותו לז"נ דכיון שצריכה בדיקת הפסק טהרה צריכה שתדע שלא יהיה שום דם אפילו בבה"ח דאף דאילו הוי ידעינן בבירור שלא יצא עוד דם מפנימי לבה"ח לא מטמא תו הדם הנשאר בבה"ח. מ"מ כל זמן שאינה בודקת בכל בה"ח שלא תמצא שום דם חיישינן שמא יצא עוד מפנימי כיון דהוחזק מעיינה פתוח אלא דנ"מ היכא שנעקר מן המקור שלא כדרך ראיה לא איכפת לן כלום ביציאת חוץ דרך ראיה ע"ש שהאריך בזה:

(ג) כחרדל. עבה"ט וע' בתשובת שב יעקב סי' ל"ח ול"ט ובתשובת כתר כהונה סי' מ"ח וע' בתשובת אדני פז סי' י"ח מ"ש בענין דם יבש:

(ד) נקיים. ע' ש"ך סק"ד וע' בתשובת כתר כהונה שם:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}