שולחן ערוך יורה דעה קמא א
שולחן ערוך יורה דעה · קמא · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
כל הצלמים של עבודת כוכבים הנמצאים בכפרים אסורים דסתמא לשם אלילים נעשו והנמצאים בכרכים מותרים דודאי לנוי נעשו (לשון המחבר) אא"כ עומדין על פתח המדינה (לשון רמב"ם פ"ז מהל' עבודת כוכבים) והיה ביד הצורה צורת מקל או צפור או כדור או סייף או עטרה וטבעת:
- הגה: צורת שמשתחוים לו דינו כדין צלם ואסור בלא ביטול אבל אותן שתולין בצואר לזכרון לא מקרי צלם ומותר (מרדכי ר"פ כל הצלמים בשם ראבי"ה):
מפרשים
(א) כל הצלמים כו' דסתמא לשם אלילים כו' דודאי לנוי נעשו כו'. איכא למידק דיוקא דרישא אדסיפא דברישא קאמר דמסתמא כו' הא בספק מותרים ובסיפא קאמר דודאי כו' הא בספק אסורים ונראה דברישא קושטא דמלתא קאמר דמסתמ' דרכי הכפרים שלא לעשות לנוי אלא לשם אלילים ואה"נ בספק אם נעשו לשם אלילים או לנוי אסורים דבעינן דוקא למידע בודאי שנעשו לשם נוי כדקאמר בסיפא וכן מוכח בטור עיין שם וכן דעת הפרישה והב"ח בקונטרס אחרון השיג עליו ולפמ"ש דבריו נכונים וגם תימה על הב"ח דבש"ס דף מ"א ע"ב גבי הא דאמרינן התם אלא אימא הא צלמים עצמם אסורים סתמא כרבי מאיר כו' מוכח כולה סוגיא דבצלמים עצמם הנמצאים בשוק לא אמרינן אימר בטלום כיון דשלימים הם עיין שם ודוק:
(ב) המדינה. פירוש עיר וכן מצינו הרבה פעמים בלשון הש"ס והפוסקים:
(ג) והיה ביד הצורה כו'. המחבר העתיק מלשון הרמב"ם כדרכו ומשמע מלשון זה דכל צורות העומדות על פתח המדינה ובידם מקל כו' אסורים וכן משמע קצת מהגהת הרב בסעיף ד' ע"ש וכן בב"י תמה על מה שמשמע מהטור דלא אסור בכה"ג אלא צורת אדם דווקא (ולי אפשר דהטור ל"ד נקט אדם ומפני זה לא כתב האי דינא בריש הסי' דהתם עיקר דוכתא דהאי דינא ע"ש ודוק) והב"ח כתב ודלא כמ"ש בש"ע והיה ביד הצורה וכו' דליתא אלא דווקא בצורת אדם עכ"ל ותימה איך חלק על הרמב"ם (וכמדומה שלא ידע שדברי המחבר מועתקים מהרמב"ם) והמחבר בלי ראיה כלל בפרט להקל וכ"ש שאפשר לפרש גם דברי הטור כן ע"ש גם פשטא דסוגיית הש"ס משמע כן ע"ש:
(ד) צורת מקל או צפור כו'. עיין ר"פ כל הצלמים מפרש בש"ס דכל הנך מראים שנעשו לשם אליל ונראה בזמנינו הכל לפי ענין ובין בכרכים ובין בכפרים הכל מה שמראים הדברים שנעשו לשם אליל או לנוי:
(ה) דינו כדין צלם. פי' כדין צלם שיש בו הוכחה שנעשה לשם אליל ואסור בלא ביטול וע"ד שיתבאר בסי' קמ"ו ע"ש:
(ו) אבל אותן שתולין בצואר כו'. היינו בידוע שלא השתחוה לו (ואתא לאשמועינן דל"ת כיון שתולין אותו בצואר מיד נאסר) הא לאו הכי לא גרע מאם מצא כלים שעליהם צורת עבודת כוכבי' דהכלים אסורים אם הם מכובדים דכיון שדרך לעבוד אותה הצורה חיישינן שמא נעבדו הכלים כדלקמן סעיף ג' והכי נמי איכא למיחש להכי ובעובד כוכבים עצמו אין לחלק בין מכובד לבזוי דדווקא בכלים אמרי' דעל המבוזים ודאי לנוי הכלי נעשו מה שאין כן הכא ומצאתי בהר"ן פרק כל הצלמים וז"ל כתב הרשב"א דבזמן הזה שחוקקים חקק בכלים ומציירים בהם צורות ודמות עבודת כוכבים אף המוצא אותם הכלים אסורים ע"כ וצל"ע שאפשר שאין עובדים היום לצורות הללו אלא לזכר בעלמא עושין אותם עכ"ל הר"ן וכ"כ רבינו ירוחם נתי"ז ח"ד ואפשר דעובדי כוכבים אלו שאין אדוקים בעבודת כוכבים כל מה שעושין בצורות הללו בכלים אינם עושים אלא לנוי ומותרים בהנאה כלם ואסור להשהותן משום חשד אם הם בולטים וראוי להחמיר בספק איסור תורה ע"כ ואפשר בצורה עצמו כיון שדרך שמשתחוים לו לכ"ע אסור:
כל הצלמים כו'. במתניתין פליגי רבי מאיר וחכמים דר"מ ס"ל כיון שאותה צורה נעבדה במקום אחד גזרינן שאר המקומות בשבילו וחכמים לא גזרו אא"כ יש בידו סייף כו' כמו שכתוב כאן בש"ע ומ"מ משמע דאף אם יש בידו סייף לא מהני לאיסור אלא בצורה שידוע לנו שיש עובדין לצורה כזו דומיא דאיסורו של ר"מ משום גזירה וא"כ אין חילוק בין אם הצורה ההיא של אדם או שאר צורה ובטור כתוב לקמן בסימן זה צורת אדם עומדת כו' ובידה מקל כו' וכתב ב"י כאן שמשמע מדבריו דוקא צורת אדם אבל לא שאר צורות נראה כוונתו דבצורת אדם הטעם שידוע שיש עובדים לו משא"כ שאר צורות אבל אם היה לנו בירור שיש עובדים גם לשאר צורות הוה גם כן דינא הכי משום הכי כתב הרמב"ם והעתיקו הש"ע כאן והיה ביד הצורה כו' ולא זכר צורת אדם מטעם שאמרנו ונראה דמ"ש בגמ' אמר רב יהודה אמר שמואל באנדרטי של מלכים שם הוא ג"כ מורה ע"ז שידוע שיש עובדים אותה כמ"ש רש"י. ומו"ח ז"ל כתב דליתא למה שכ' הש"ע סתם צורה וקשה דאטו דידיה היא הא דרמב"ם הוא בפרק ז' מהלכות עבודת כוכבים והכוונה למ"ש:
דסתמא לשם עבודת כוכבים נעשו. בטור כתוב בזה כיון דספק עבודת כוכביה אסורה דסתמא כו' ויש לתמוה כיון דמסתמא הוה כן למה לו הטעה דספיקא לחומרא. ועוד קשה במה שאמר אח"כ בכרכין דודאי לנוי נעשו למה יהיה ודאי דהא נמי באפשר הוא שנעשה לשם עבודת כוכבים ונראה דאף על פי דספק עבודת כוכבים לחומרא מכל מקום כל שיש סברא להיתר ולאיסור ראוי להקל דהא קי"ל בכל דוכתי דלא מחזקינן איסורא מספק ואין מחמרינן מספק אלא במקום דאתחזק איסורא כבר ע"כ כיון שיש סברא דלנוי עשוי אין מחזקינן להאי סברא לודאי כיון שיש לה סיוע מכח לא מחזקינן איסורא אבל בכפרים דאין דרך לעשותה לנוי א"כ האי סברא דלעבודת כוכבים נעשה הוא בשוה עם צד ההיתר דלשניהם יש ריעותא דלאיסור יש סתירה דאין מחזקינן איסור ולהיתר יש סתירה דאין דרך לעשות לנוי הוה שניהם שוין ומספיקא אזלינן לחומרא בעובד כוכבים ומו"ח ז"ל כתב דכוונת הטור דלא להוי ספק ספיקא ספק אם נעשה עבודת כוכבים את"ל נעשה אימור בטלוה וקשה דאין ביטול בזה אפילו גררה לא הוה ביטול כל זמן שלא פחתה בצורתה וכאן מיירי משלמים דאי בשבורים הכי נמי באמת הוה ביטול כמ"ש אח"כ:
(א) בכרכים: כתב הש"ך איכא למידק דיוק דרישא אדסיפא דברישא קאמר דמסתמא כו' הא בספק מותרים ובסיפא קאמר דודאי כו' הא בספק אסורים ונראה דברישא קושטא דמילתא קאמר דמסתמא דרכי הכפרים שלא לעשות לנוי אלא לשם עובד כוכבים ואה"נ בספק ג"כ אסורים דבעינן למידע דוקא שודאי שנעשו לשם נוי כדקאמר בסיפא וכן דעת הפרישה ודלא כהב"ח.
(ב) המדינה: פי' עיר וכן מצינו הרבה פעמים בלשון הש"ס והפוסקים ומשמע מלשון זה דכל צורות העומדות על פתח המדינה ובידם מקל כו' אסורים ודלא כב"ח שס"ל דאינו אסור אלא בצורת אדם וגם נראה דבזמנינו הכל לפי הענין ובין בכרכים בין בכפרים הכל לפי מה שמראים הדברים שנעשו לשם עבודת כוכבים או לנוי עכ"ל הש"ך.
(ג) צלם: פי' כדין צלם שיש בו הוכחה שנעשה לשם עבודת כוכבים ואותו שתולים בצואר שמותר היינו בידוע שלא השתחוה לו דאל"ה לא גרע מהמוצא כלים שעליהם צורת עבודת כוכבים דהכלים אסורים אם הם מכובדים דכיון שדרך לעבוד אותה הצורה חיישינן שמא נעבדו הכלים כדלקמן ס"ג וה"נ איכא למיחש להכי ובעבודת כוכבים עצמה אין לחלק בין מכובד לבזוי דדוקא בכלים אמרינן דעל המבוזים בודאי לנוי הכלי נעשו משא"כ הכא ומצאתי בהר"ן וז"ל כ' הרשב"א דבזה"ז שחוקקים חקק בכלים ומציירין בהם צורות עבודת כוכבים אף המוצא אותם הכלים אסורים ע"כ וצ"ע שאפשר שאין עובדין היום לצורות הללו אלא לזכר בעלמא עושין אותם עכ"ל הר"ן וכ"כ רבינו ירוחם אם נמצא צורת אדם או איזה צורה אחרת מפסיליהן אסורים ואפשר דעובדי כוכבים אלו שאין אדוקים בעבודת כוכבים כל מה שעושין בצורות הללו בכלים אינם עושים אלא לנוי ומותרים בהנאה ואסור להשהותו משום חשד אם הם בולטים וראוי להחמיר בספק איסור תורה ע"כ ואפשר בצורה שדרך שמשתחוים לה לכ"ע אסור עכ"ל הש"ך.