שולחן ערוך יורה דעה קכא ב

לקח מהן כלים שנשתמש בהם בחמין -- בין שהם של מתכת או של עץ או אבן -- מגעילן ואחר כך מטבילן אם הם של מתכת והם מותרים. ואם הטבילן ואחר כך הגעילן -- מותרים. ויש אומרים שצריך לחזור ולהטבילן. הגה: דין כלי עצם עיין בהלכות פסח סי' תנ"א.

אין להגעיל שום כלי כל זמן שהוא בן יומו (טור) ואין להשתמש במי הגעלה (ארוך). כל מקום שצריך הגעלה לא מהני אם קלפו לכלי בכלי אומנות (ת"ה סי' ק"ל ובמרדכי והגהת ש"ד) ועיין לעיל סימן ק"ח דין מרדה של איסור.

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ג) מגעילן כו'. וכתב הטור כיצד היא הגעלה ישפשף הכלי היטב כדי להעביר החלודה שבו ואח"כ מגעילן כו' ועיין בא"ח סימן תנ"א ס"ג וס"ה:

(ד) וי"א כו'. דה"ל כטובל ושרץ בידו וכ' העט"ז ואם לא ירצה להשתמש בו אלא צונן יכול להטבילו ולהשתמש בו צונן וכשירצה אח"כ להשתמש בו חמין יגעילנו ויספיק לו טבילה שהטבילו כבר אפילו למאן דמצריך טבילה שנית דשאני הכא שמתחלה לא היה דעתו להשתמש בו אלא צונן ולצונן סגי ליה בטבילה וכיון שבתחלה בהיתר טבלו שוב א"צ טבילה שנית עכ"ל. ונראה דהיכא שטבלו אדעתא לאכול בו חמין כיון דצריך לחזור ולהטבילן להי"א א"כ אפילו צונן אסור לאכול בו בלא טבילה וכן משמע לכאורה בדברי הרא"ש והטור:

(ה) לחזור ולהטבילן. ונראה דיש לחזור ולהטבילן בלא ברכה וע"ל סימן ק"כ:

(ו) אין להגעיל כו'. ע"ל סי' צ"ד וסי' צ"ה ובא"ח סי' תנ"ב:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ואח"כ הגעילן כו'. דאין הטבילה צורך ההגעלה אלא שיצא בטבילה מטומאה לטהרה. וי"א ס"ל דנראה כטובל ושרי בידו אם טובל תחלה:

כל זמן שהוא בן יומו. זה לשון הטור ואין מגעילין הכלי עד שלא יהא ב"י או שיהיו במים שמגעילין בו ס' כנגדו אבל אם הוא ב"י ואין ס' נגדו לא עלתה לו הגעלה ולא עוד אלא אפי' הכלי שהגעילו בתוכו גם כן נאסר אם היה של היתר וכן אם מגעיל כלי של בשר לאכול בו חלב או איפכא צריך שלא יהא בן יומו ואם מגעיל בכלי של איסור צריך שלא יהא בן יומו עכ"ל. ותמהתי על שלא העתיק רמ"א גם זה דכשיש במי' ס' נגד הכלי שהגעיל יכול להגעיל אפי' ב"י כמ"ש. ובמה שכתב הטור וכן אם מגעיל כלי של בשר כו' צריך שלא יהא בן יומו זה דוקא לכתחלה אבל בדיעבד עלתה לו הגעלה שהרי נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא הוא ואפי' בקערה של בשר ביורה חולבת ושניהם בן יומו פסק הטור בשם הרא"ש בסימן צ"ה דמותר ובאשר"י סוף ע"א מביא באמת כן לענין חמץ בערב פסח קודם ארבע שעות דמותר אפי' בן יומו דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא אלא דכאן מיירי לכתחלה דאסור לעשות שיהא נ"ט בר נ"ט לכתחלה כמו שכתבתי סי' צ"ב סעיף ב' ולדידן יש איסור אפי' דיעבד אם שניהם ב"י כדעת ספר התרומות שמביא הטור שם סימן צ"ה. ועוד יש לומר דצריך שלא יהא בן יומו ע"פ מה שכתב ב"י בשם רשב"א שנשאל היאך אנו מגעילין כלי שלא בלע איסור אלא עד מקום קבולו וכשמכניסין אותו ביורה פולט מקום האיסור ובולע ההיתר והשיב כיון שאין מגעילין רק שאינו בן יומו לית לן בה ע"כ:

באר היטב

עריכה

(א) ולהטבילן: כתב הש"ך ונראה דיש לחזור ולהטבילן בלא ברכה וכתב בלבוש ואם לא ירצה להשתמש בהן אלא בצונן יכול להטבילן ולהשתמש בצונן וכשירצה אח"כ להשתמש בחמין יגעילנו ויספיק לו הטבילה שהטבילן כבר לכ"ע דכיון שבתחלה בהיתר טבלו שוב א"צ טבילה שנית עכ"ל ונראה דהיכא שטבלו אדעתא לאכול בו חמין כיון דצריך לחזור ולהטבילו להי"א א"כ אפילו צונן אסור לאכול בלא טבילה שנית.

(ב) יומו: אבל אם יש במי הגעלה ס' כנגדו מותר להגעילו אף כשהוא ב"י ועיין לעיל סי' צ"ד וצ"ה ובא"ח ריש סימן תנ"ב ט"ז.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}