שולחן ערוך יורה דעה קא ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך יורה דעה · קא · ב · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד אלא אם כן איסורה מחמת עצמה כגון נבילה ובשר בחלב אבל אם נאסרה מחמת שקבלה טעם מאיסור ולא היו בה ס' לבטלו אפילו למי שסובר חתיכה עצמה נעשית נבילה אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד:

הגה: ואפילו חתיכה שלא נמלחה בטילה דאין איסורה מחמת עצמה רק מחמת דם הבלוע בה (שם ותרומת הדשן סי' ק"ע) כל חתיכה שלא נאסרה רק כדי קליפה בטילה דהרי הקליפה אינה ראויה להתכבד (סברת התוספות ובהגהות שערי דורא סי לג):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(ג) ובשר בחלב. דכיון דכל חד באפי נפשיה שרי וע"י חבורן יחד נאסרו חזר הכל להיות כגוף אחד:

(ד) אין לה דין חה"ל. הטעם כתבו הש"ד סי' מ"א והרשב"א והר"ן ושאר פוסקים משום דמכל מקום אין האיסור הנבלע בה חשיב נ"ל.(ה) ואפי' חתיכה שלא נמלחה כו'. עיין לעיל סימן ס"ט סי"ד ובמ"ש שם:

(ו) כל חתיכה שלא נאסרה רק כדי קליפה כו'. כתוב בספר ל"ח (דף רי"א ע"ב) וז"ל וצ"ע דמהיכא נאסרה כדי קליפה כ"א ע"י שקבלה טעם האיסור מדבר אחר וא"כ אפילו כשנאסרה כולה עכ"ל ולק"מ דהא משכחת לה בבשר בחלב וק"ל ומכל מקום מה שהוציא כן הרב מתוס' לא מצאתיו רק שבתוס' פרק גיד הנשה ריש דף צ"ו כתבו בשם הרא"מ דבקליפה וכהאי גוונא לא אמרינן חנ"נ ואין ראיה מזה דלא הוי חה"ל והא ראיה דהא מדברי ראבי"ה שהביא המרדכי פרק גיד הנשה סימן אלף צ"ד והכל בו ס"ס ק"ד גבי מליח חלב ובשר מבואר דאפילו בקליפה אמרינן דחה"ל לא בטיל אע"ג דסבירא ליה בהדיא דלא אמרינן חנ"נ בחצי חתיכה וכמו שהביא המרדכי על שמו פכ"ה סי' אלף קס"א גבי טיפת חלב וכן רבינו ירוחם בנט"ו סוף אות כ"ה ס"ל דבקליפה אמרי' חה"ל לא בטיל ובאות י"ג הביא די"מ דבחצי חתיכה לא אמרי' נ"נ מיהו בתשובת מיימוני המ"א סי' י"א מצאתי דמשמע דבקליפה לא אמרינן דהוי חה"ל והובא בהגהת ש"ד סי' ל"ג בהג"ה המתחלת מעשה בא לפני ר' כו' וצ"ל דראבי"ה וסייעתו מיירי שאם יקלפוה יהיה חתיכה ה"ל:


ט"ז

ובשר בחלב. לפי ששניהם נעשו גוף אחד וראייה דהי' לוקה מן התורה אפי' לא אכל רק כחצי זית מחלב וחצי זית מבשר:

מחמת שקבלה טעם כו'. דהא אין הבלוע ראוי להתכבד ומכח זה כ' בד"מ ובת"ח כלל מ' דגבינה שהועמדה בחלב טריפה שנתערבה דלא הוה חתיכה הראויה להתכבד שהאיסור בה בלוע הוא ולא כאו"ה כלל כ"ה דין ה' שהחמיר גם בגבינה זו מטעם דהוה כנולדה באיסור. ומו"ח ז"ל תמה על הרב רמ"א בת"ח שהרי פסק שם בכלל מ"ג בגבינה של עובד כוכבים דלא מהני בה ס"ס כיון דהאיסור מגופה כו' ומכח זה פסק גם כאן כאו"ה דהוה ראויה להתכבד ולי נראה דשם מיירי מגבינה של עובד כוכבים שיש בה חשש שנתערב בה חלב טמא ולא היה שם ביטול ברוב כפרים וקמ"ל דלענין ס"ס החמירו בה מטעם דאע"פ שנאסרו כל גבינות עובדי כוכבים מספק מקרי ודאי איסור כיון שחכמים אסרוהו מתחילה מכח ספק דאורייתא כמבואר באו"ה כלל כ"ו בראשו וזהו שקורא אותו איסור מגופו כלומר איסור ודאי ואין לו היתר מכח ספק ספיקא דאלו מכח ספק אחד פשיטא שאסור אע"ג שהוא מדרבנן כיון ששם טעמא דחיישינן שנתערב בה חלב טמא והוה ספק דאורייתא ואפי' מצד ספק ספיקא אינו מותר דהספק הראשון נחשב לודאי כיון שעיקר איסור דרבנן בזה הוה במקום ספק דאורייתא ולא דבר שם כלל מראוי להתכבד אבל הכא דמיירי שהועמד בחלב טריפה ונתערב ברוב דהיינו שראוי להתיר מצד בטל ברוב כשר אלא שאתה באתה לאסור מצד ראוי להתכבד בזה אני אומר כיון שהיא בלוע דהיינו שאין בה תערובת) חלב טריפה איסור אלא שהועמדה בו ע"כ לא הוה רק בלוע ובטיל וכמו שיתבאר בסמוך חילוק זה בין הועמד בחלב טריפה או נתערב שם חלב טריפה. ורש"ל כתב בפרק כ"ה סי' מ"ח וזה לשון המרדכי בשם רבינו שמשון ברבי אברהם מי יודע אם גבינות חשובות כחתיכה הראויה כו' ולי נראה דבודאי אין שם חתיכה הראויה כו' נופל על הגבינות דאם היא לחה אינה חשובה ואף יבשה שחשובה בזמנינו מכל מקום אינה חשובה כל כך לאכול בה כדי שביעה שהיא קשה לגוף ובפרט מאחר שכמה בני אדם אין אוכלין אותה אפי' על ידי הדחק עד כאן לשונו ולא נראה לעניות דעתי דבריו דהא אמרינן בפרק רבי אליעזר דמילה גבינה אפי' בת יומא מעלי וכן כ' בת"ה הארוך לענין גבינה שנעשה מבהמה טריפה העתיקה בית יוסף בסי' כ"א דגבינה הוה ראויה להתכבד וכן פירש רמ"א בסי' פ"א ומ"מ דוקא שם דהוה איסור מחמת עצמו דהא נתערב שם חלב מבהמה טריפה והוה בלוע ראויה להתכבד אבל בגבינה בלועה מאיסור שזכרנו מכח שהועמד בחלב טריפה לעיל דברי הת"ח נכונים דלא הוה חתיכה הראויה להתכבד וכן באיסור תערובת חלב טמא ג"כ הוה אינה ראויה להתכבד דהא כ' הטור סי' קט"ו בטעם איסור גבינות של עובד כוכבים שמא עירבו בה חלב טמא אע"פ שאין חלב טמא נקפה חיישינן שמא ישאר ממנו מעט בין נקביה עכ"ל וזה פשוט שאין שייך באותה חלב שבין הנקבים ראויה להתכבד כיון שאין גוף הגבינה נעשית ממנה מה שאין כן בתערובת חלב טריפה ומ"ה זכר בת"ח כלל מ"ג שמא נתערב בה חלב טמא ולא מהני ספק ספיקא ולא זכר שם מענין שהיא ראויה להתכבד לענין שלא יועיל לו ביטול ברוב כי בזה היה ודאי בטל אם יש רוב כיון שאינו אלא כמו בלוע ומ"מ נראה לי דסתם גבינה של עובד כוכבים שנתערבה בין הכשירות חשבינן לה לאיסור בלוע ובטילה ולא אמרינן דאתיא מחלב בהמה טריפה דבתר רוב אזלינן ורוב הבהמות כשירות וראייה מדאיתא הרבה טעמים בפרק אין מעמידין למה אסרו גבינות עובדי כוכבים כמו שהביא ב"י בסי' קט"ו ולא זכר טעם זה דנעשה מטריפה אלא שמא עירבו בה חלב טמא וזה לא הוה ראויה להתכבד ודינו כמו איסור בלוע כמו שזכרנו אכן טעם אחד חשב שם שמעמידין אותו בעור קיבת נבילה ומכח זה יש לה דין הראויה להתכבד כי איסור בשר וחלב יש כאן ע"כ במקום שידוע שאין מעמידין בעור קיבת בהמה של עובד כוכבים לא הוה חתיכה הראויה להתכבד כן נראה לע"ד:

באר היטב

(ג) בחלב:    לפי ששניהם נעשו גוף א' וראיה דלוקה מן התורה אם אכל כחצי זית מחלב וחצי זית מבשר עכ"ל הט"ז.

(ד) טעם:    דהא אין הבלוע ראוי להתכבד ומכח זה כתב בת"ח דגבינה שהועמדה בחלב טריפה שנתערבה דלא הוי חה"ל שהאיסור בה בלוע הוא והב"ח תמה ע"ז דהא הת"ח פסק בגבינה של עובד כוכבים דלא מהני בה ספק ספיקא כיון דהאיסור מגופה וא"כ גם כאן היה לו לפסוק דהוי חה"ל ותירץ הט"ז דשם מיירי בגבינה שיש בה חשש שנתערב בה חלב טמא ולא היה שם ביטול ברוב כשרים וקמ"ל דלענין ספק ספיקא החמירו כיון שחכמים אסרוהו מתחלה מכח ספק דאורייתא מקרי ודאי טריפה דספק הראשון נחשב לודאי משא"כ הכא דמיירי שיש רוב לבטל אלא שאתה בא לאוסרו מצד חה"ל בזה אני אומר דהוי רק איסור בלוע ולא אמרינן ביה חה"ל וכתב עוד ומ"מ נ"ל דסתם גבינה של עובד כוכבים חשבינן לאיסור בלוע ובטלה ולא אמרינן דאתיא מחלב בהמה טריפה דבתר רוב אזלינן ע"ש. אך מ"ש בסוף דבריו אם יש חשש שמעמידין אותו בעור קיבת נבלה מכח זה יש לה דין חה"ל כי איסור בשר וחלב יש כאן עכ"ל לא נראו לי דבריו דהא הטעם דאמרינן גבי בב"ח חה"ל משום דכל חד שרי מצד עצמו וזה לא שייך בנבלה גם הוא נגד מ"ש המחבר בסימן פ"ז סי"א ע"ש ודוק ואפשר לדחוק בדבריו דר"ל דאיסור נבלה הוי איסור מחמת עצמו ואמרינן ביה חה"ל כמו בבב"ח דמקרי ג"כ איסור מחמת עצמו וק"ל.

(ה) קליפה:    כ' הש"ך דלא משכחת לה אלא גבי בב"ח אבל בשאר איסורים הלא לא נאסר אלא מחמת טעם בלוע ופשיטא דלא מקרי חה"ל מיהו יש פוסקים ס"ל דאם יקלפוהו יהיה חה"ל לא בטיל עיין שם.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש