שולחן ערוך יורה דעה פו ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך יורה דעה · פו · ה · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

ביצת עוף טמא שנתבשלה עם אחרות אם היא בקליפתה אינה אוסרת ואם היא קלופה אוסרת (ואם היא נקובה דינה כקלופה) (ארוך כלל מ"ב והג"ה ש"ד). וצריך ס"א ביצים של היתר כנגדה לבטלה (ואפילו אינה שלימה רק טרופה) (בארוך וב"י בשם הרשב"א).

ואם נתבשלה בתבשיל של היתר אין צריך אלא ששים מן התבשיל לבטלה וביצה שיש בה אפרוח או דם אוסרת המתבשל עמה אפילו אם אינה קלופה:

הגה: וקליפות האיסור מצטרפים גם עם ההיתר לבטל האיסור וכ"ש קליפות ההיתר (תא"ו נט"ו וירושלמי וש"ם עיין ס"ק י"ד) וע"ל סימן צ"ט:

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(יד) ואם היא קלופה כו'. ודעת הרמב"ם והרמב"ן (וכ"פ הרא"ה בס' ב"ה דף ק"ח ע"ב) דאין חילוק וכתבו הפוסקים דהכי משמע בש"ס דילן אלא שיש לחוש להירושלמי ולפעד"נ דברי הרמב"ם וסייעתו דבירושלמי משמע דלא מחלק בהכי אלא דמחלק דבאינן קלופות א"צ ס' אלא סגי במ"ה או מ"ו משום דהקליפות מעלין האיסור אבל בקלופות צריך שיעור יותר וקאי אביצת אפרוח ע"ש ודוק:

(טו) היא קלופה אוסרת משמע אע"פ שהאחרים בקליפתן וכן פי' בפרישה סי"א והב"ח בקו' אחרון כתב עליו תימה גדולה שיכתוב בספר פי' בדוי שאין לו שורש ולא ענף בש"ס ובפסקי הגאונים אלא הדבר ברור דכשהאחרות אינן קלופו' אע"פ שהאסורה קלופה אינה אוסרת עכ"ל ותמהני מאד עליו שהרי בירושלמי שממנו הוציאו הפוסקים האי דינא מפורש כן בהדיא וכ"כ הרשב"א פא"ט והסמ"ג לאוין קל"ב (דף מ"ה ע"א) והסמ"ק סי' ר"ז וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' מ"ו וז"ל וכדגרסי' בירושלמי כו' קלופות עם שאינן קלופות צריכין שיעור אלמא כל שהאסורה קלופה אוסרת את המותרות אע"פ שאין המותרות קלופות אין הקליפה מעכבת מלבלוע עכ"ל ובאמת מה שהביאו לזה הוא מה שכתב בחיבורו וזה לשונו ונראה דצריך לפרש דכל הביצי' הם קלופו' דאם האחרות אינן קלופות לא היה צריך ס"א משום דאיכא ביצים גדולים וקטנים דהא ודאי דהקליפה שעל ס' ביצים ממלאים מה שחסר מן הקטנים עכ"ל וז"א דודאי הקליפות מצטרפין לבטל האיסור וכמ"ש הרב בהג"ה בסמוך אבל אנן הכי קאמרינן דכשתחשוב הקליפות לבטל צריך כל כך ביצים כדי שיהיה בין הכל ס"א וע"ד משל כשיש חמשים ביצים של היתר והקליפות מחזיקים י' ביצים לא סגי בהכי (וכן נראה לפע"ד מוכח בש"ס פג"ה דצ"ח ע"א דקאמר התם ההוא דאתא לקמי' דר"ג בר רבי א"ל אבא לא שער במ"ז ואנא אשער במ"ה ורש"י פי' התם הסוגיא דקאי אתרבא ולא ירדתי לסוף דעתו דפרושא דשמעתא לא משמע הכי כלל אלא נראה דקאי אביצים דמיירי התם וקאמר אבא לא שער במ"ז לפי שהקליפות של מ"ז ביצים שהיו לפניו היו מצטרפים שעלו לס"א ואני אשער באלו שלפני שגדולות יותר במ"ה והיינו דפריך התם אר' חייא דאמר כלום יש ל' בתמיה ומשני גוזמא כלומר דודאי א"א של' ביצים גדולות יעלו ס"א אבל לפי' רש"י ק' מאי פריך ולל"ל גוזמא דהא ע"כ מיקל בחצי שעור וא"כ אפילו בל' סגי וכדמר ב"ר אשי התם דסבר לשעוריה בל' פלגי דזיתא והכי איתא להדיא בירושלמי דתרומות פר' בצל כדפי' וזה ברור) ודלא כהפרישה סי"ב שתירץ אהא דלא סגי בס' בצירוף הקליפות משום שחששו חכמים שמא ביצה אסורה יהיה גדולה כ"כ שתוך שלה יהיה גדול משאר ביצים דהיתר עם קליפתן עכ"ל כי זה הוא דבר שאין לו שחר והשכל והחוש מכחישו שהיאך אפשר שלא יהא בקליפות של ס' ביצים כביצה אחת מהן אלא ודאי העיקר כמו שכתבתי והוא ברור ואמת:

(טז) וצריך ס"א ביצים של היתר כו'. הטעם כתבו הרבה פוסקים דלפי שיש בביצים גדולים וקטנים והבא לבטל ביצה אינו משגיח עליה לראות אם זו וכולן שוות ממש לפיכך הוסיפו אחת עכ"ל ולטעם זה כשנתבשלה בתבשיל היתר א"צ אלא ס' מן התבשיל לבטלה וזה דעת המחבר אבל הרמב"ם פט"ו מהמ"א דין י"ט כתב הטעם מפני שהיא בריה בפני עצמה עשו בה היכר והוסיפו בשיעורה עכ"ל (וכל זה לא מיירי אלא לבטל פליטתה אבל לא לבטל גוף הביצה כדאיתא ברשב"א וב"י ופשוט הוא) והוכחתי בספרי דר"ל שהביצה עצמה היא בריה בפני עצמה וכדעת התוס' והרא"ש והרשב"א בפג"ה בשם הראב"ד ומביאו ב"י לקמן סי' ק"י ושאר פוסקים דביצה הוה בריה והרשב"א בחדושיו דף ק"ו ע"א והב"י הבינו דלאפרוח שבה קרי הרמב"ם בריה ולפעד"נ כמ"ש (ולפ"ז לדידן דקי"ל בקלופה או בנקובה אוסר' אפילו אין בה אפרוח צריך ס"א אפי' בתבשיל להחמיר) ולטעמו של הרמב"ם אפי' בתבשיל צריך ס"א מן התבשיל לבטלה מיהו לטעמו של הרמב"ם היכא שנטרפה בקערה א"צ ס"א ולטעם הפוסקים והמחבר צריך ס"א וכדכתב ג"כ הרב בהג"ה וכתבתי שם שטעם הרמב"ם נראה עיקר בש"ס ושכן משמע בתוספות פג"ה (דף צ"ח ע"א) ד"ה אבעיא כו' ממאי דכתבו שם ומיהו ק' כו' ויישבו בדוחק ולא תירצו דודאי כל האסורים שבתורה בס' וגם בביצים סגי בס' בתבשיל אלא דנתבשלה עם ביצים שאני דלפי שהבא לשער אינו משגיח הוסיפו א' בשיעורה כדי שיהא ס' בודאי אלא ודאי ס"ל דטעמא לאו משום דלפי שיש בביצים גדולים וקטנים כו' אלא מדינא צריך ס"א ע"ש ודוק ולכן נראה להחמיר כשני הטעמים וכ"נ דעת מהרש"ל פג"ה סימן מ"ג ורנ"ש להחמיר כשני הטעמים ועיין בסימן ק"ו עוד מדיני בישול ביצים:

(יז) וביצה שיש בה אפרוח כו'. שהבשר נותן טעם ול"ש בין טמאה לטהורה כיון שיש בה אפרוח וה"ה לנמצא בה קורט דם דשדא תיכלא בכולי כדלעיל סי' ס"ו וחשיב כיש בו אפרוח כ"כ הפוסקים ודוקא שידוע שהדם הוא במקום האוסרו אבל בספק התערובות מותר כדלעיל סי' ס"ו וס"ד בהג"ה ועמ"ש שם וע"ל סי' צ"ח ס"ז:

(יח) וע"ל סימן צ"ט. כלומר דשם ס"א בהגהה נתבאר דבמקום שאין הפסד אין לצרף עצמות האיסור לבטל וה"ה כאן ועמ"ש שם ס"ק א':


ט"ז

בקליפתה אינה אוסרת. דלא יהיבא טעמא כשהיא בקליפתה כיון שאין בה ממש רק מיא בעלמא אין כח האור שולט בתוך הביצה להוציא גוף האיסור ממנה מה שאין כן בביצת אפרוח שיש שם איסור שהוא דבר ממש כל מה שיוצא ממנה אפי' דרך קליפתה אוסר האחרים.

ואם היא קלופה. משמע שהיא לבדה קלופה ונתבשלה עם אחרים שאינם קלופים וכתוב בפרישה א"ל איך נכנס הטעם בתוך ביצה שאינה קלופה יש לומר דתרתי לא אמרינן שיצא ממש מתוך אינה קלופה ויכנס לתוך אינה קלופה והוא דחוק ונראה לי הטעם דכל שהביצה טמאה קלופה כח האור שולט שפיר בתוכה ומוציא ממנה גוף האיסור והוה בזה כמו ביצה שיש בה אפרוח או דם שאוסר אפי' כשאינה קלופה ומו"ח ז"ל חולק על פי' הדרישה וכתב שמיירי שגם הביצים המותרות שמתבשלים עמה הם קלופות והוכיח זה דאם לא כן לא היה צריך ס"א ביצים לבטל דהא הקליפות מצטרפין לבטל האיסור וכמ"ש רמ"א בסמוך אלא ודאי מיירי שכולן קלופות ולא דק בזה דאם כן בביצת אפרוח דלכולי עלמא אוסרת אפי' אינה קלופה כדמשמע בהדיא בגמרא דמיירי באינן קלופות כמו שכתבו התוס' שם ובעינן ס"א וכן בביצת עוף טמא בקליפתה רק שהיא נקובה כמו שכתב רמ"א כאן בעינן ס"א ביצים נגדה ואמאי לא סגי בפחות ויצטרפו כל הקליפות לשיעור הביטול אלא ע"כ דחכמים השוו מדותיהם משום דלפעמים יהיו בלא קליפה מתערבים יחד ועשו היכר בזה כמו שיתבאר בסמוך שלא יבא לידי טעות ועוד הביא ראיה מלשון הירושלמי שמביא הרא"ש בפרק גיד הנשה שכתב קלופות לשון רבים בלשון זה אבל קלופות יהבי טעמא ואין זה כלום דקלופות אביצים טמאים הרבה קאי שהרי כתב יהבי טעמא משמע שהאיסור הוא הרבה ואדרבה עיין בתוספות דף צ"ח כתבו בהדיא ונראה דטעמא שהיא קלופה אפשר שהיא אסורה ומביאין הירושלמי שמחלק בין קלופות לאינם קלופות למידי אחריני והוא לענין צירוף הקליפות לבטל כמ"ש הר"ן וכתבו שמא גם כאן יש לחלק כו' הרי לא הזכירו רק שהטמאה קלופה וכן כתוב להדיא בתשובת רשב"א סי' מ"ו וז"ל אלמא כל שאסורה קלופה אוסרת אע"פ שאין המותרות קלופות כו' עד כאן לשונו וכן בקיצור פסקי הרא"ש וכן בטור ובשלחן ערוך ובלבוש כולם לא הזכירו כאן קלופה רק על הטמאה עצמה וכן לשון רש"ל בפרק גיד הנשה סימן מ"ג וז"ל ופסקו התוס' כאן דביצים טמאים שנתבשלו עם הטהורות אינם נאסרות אם לא בנמצא בהם דם או שהטמאה קלופה עכ"ל והוא דבר ברור וחלילה להקל באם המותרות אינם קלופות אלא אין חילוק בהו רק בטמאה לחוד:

ואם היא נקובה. עיין סי' צ"ה סעיף ב' מה שהקשיתי על זה:

וצריך ס"א. הרמב"ן פירש הטעם לפי שיש ביצים קטנים וגדולים והבא לבטל ביצה אינו משגיח עליה לראות אם זו וכולן שוות לפיכך הוסיפו אחת עליהן ולא נצטרך לשער כל אחת ואחת עד כאן והכוונה שלא ימשך טעות מזה לשום אדם ובזה מתורץ הא הקליפות מצטרפות לבטל אלא חשו לתערובות בלא קליפות על כן עשו היכר בזה וכן פירש ב"י לטעם הרמב"ם שהוא משום היכר בעלמא ובדרישה דחק בחנם בזה וכתב שלפעמים ימצא ביצה אחת גדולה כ"כ מן השאר עד שאפי' כל הקליפו' לא יועילו לבטל והוא דבר זר וברור הוא כמו שכתבתי ומשום הכי בתבשיל היתר עם הביצה שאין חשש טעות אין צריך רק ס' לחוד:

וביצה שיש בה אפרוח או דם כו'. פירוש שאם נתבשלה עם ביצים מותרים לחוד צריך ס"א ביצים מותרים אפילו אם הביצת אפרוח אינה קלופה ועוד יש חומרא בזה דבתבשיל אוסרת עד ס' אע"פ שאינה קלופה או נקובה. נמצא בשני דברים היא חמורה מביצה טמאה ומ"ש רמ"א וקליפת האיסור כו' קאי אתבשיל עם ביצת אפרוח שמצטרפת הקליפה של איסור עם התבשיל של היתר לבטל בס' ביצה האסורה וכל שכן קליפות ההיתר אם יש בתבשיל איזה קליפות של היתר שמצטרפים:

באר היטב

(ט) קלופה:    כתב הש"ך משמע אעפ"י שהאחרים גם כן בקליפתן אסור עד ס"א וקליפת ההיתר מצטרף על דרך משל כשיש חמשים ביצים של היתר והקליפות מחזיקים י' ביצים לא סגי בהכי אלא צריך ס"א (והטעם הואיל וקלופה היא כח האור שולט בה ומוציא גוף האיסור והוי כביצה שיש בה אפרוח שאוסרת אפילו אינה קלופה ט"ז וכן הסכים הש"ך). ודלא כב"ח שמיקל אם האסורה קלופה וההיתר אינה קלופה ומתיר הכל וזה אינו נראה כלל ע"ש.

(י) ס"א:    הטעם כתבו הרבה פוסקים לפי שיש ביצים גדולים וקטנים לפיכך הוסיפו א' ולטעם זה כשנתבשלה בתבשיל היתר א"צ אלא ס' מן התבשיל לבטלה וזהו דעת המחבר אבל הרמב"ם כ' הטעם מפני שהיא בריה בפני עצמה עשו בה היכר והוסיפו בשיעורה ולטעם זה אפילו בתבשיל צריך ס"א לבטל מיהו לטעם זה אם נטרפה בקערה א"צ אלא ס' ולדעת המחבר צריך ס"א ונראה להחמיר כשני הסברות עכ"ל.

(יא) אפרוח:    הטעם שהבשר נ"ט וה"ה לנמצא בה קורט דם דשדא תיכלא בכולא כדלעיל סימן ס"ו וחשיב כיש בו אפרוח ודוקא שידוע שהדם הוא במקום האוסרו אבל בספק תערובות מותר כבסי' ס"ו.

(יב) צ"ט:    פי' דשם נתבאר דבמקום שאין הפסד אין לצרף עצמות האיסור לבטל וה"ה כאן ובט"ז מחלק דדוקא בתבשיל מצטרפין קליפת האיסור עם ההיתר אבל לא בסתם ביצים צריך ס"א לבטלו.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש