שולחן ערוך יורה דעה עג א
שולחן ערוך יורה דעה · עג · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
הכבד יש בו ריבוי דם. לפיכך לכתחילה אין לו תקנה לבשלו על ידי מליחה אלא קורעו שתי וערב ומניח חיתוכו למטה וצולהו (שיהא ראוי לאכילה) (או"ה הארוך כלל ט"ז) ואחר כך יכול לבשלו:
- הגה: ואם מנקבה הרבה פעמים בסכין הוי כקריעת שתי וערב (ארוך). וכן אם נטל משם המרה וחתיכת בשר מן הכבד דאפשר לדם לזוב משם (הגהת ש"ד). ומכל מקום אם לא עשה כן נוטל הסימפונות לאחר צליה ומבשלה (ארוך). וכל זה בכבד שלמה, אבל כשהיא חתוכה אין צריך כלום (ר' ירוחם בתא"ו). וכשבא לבשלה אחר הצליה ידיחנה תחילה אחר הצליה קודם הבישול (דקדוק ב"י ממרדכי פכ"ה ובארוך). מיהו, אם לא הדיחה ובשלה כך מותר (ראבי"ה ואו"ה שם):
ובדיעבד מותר אם נתבשל לבדו בקדירה (בלא צליה), אבל הקדירה אסורה שפולטת ואינה בולעת. ויש מי שאוסר:
- הגה: וכן נוהגין לאסור הכל (הגהת סמ"ק ומהרא"י בהגהת ש"ד), אפילו נמלחה הכבד קודם בישולה (דעת רש"י ולאפוקי ר"ת):
מפרשים
(א) לפיכך לכתחלה אין לו תקנה לבשלו ע"י מליחה. אפילו רוצה לאסור הכלי כ"כ בת"ח כלל כ"ד ד"א וכן כתב הב"ח:
(ב) שיהא ראוי לאכילה. ע"ל סימן ע"ו ס"ב וה' בהג"ה דנתבאר דבחצי צלייתו מיקרי ראוי לאכילה ומשמע דה"ה כאן וכן כתב באו"ה סוף כלל ח' בהדיא:
(ג) ואם מנקבה הרבה פעמים כו' הוי כקריעת שתי וערב. היינו בדיעבד אחר שצלאה ע"י שנקבה תחלה הרבה פעמים בסכין אבל לכתחלה אין מועיל נקיבה בסכין הרבה פעמים אם רוצה לבשלו אח"כ כ"פ בת"ח שם ד"ו:
(ד) וכן אם נטל משם המרה כו'. כלומר שחתך ממנה הגידים והקנוקנות באותו צד שהמרה תלויה בו וחתך מעט מבשר הכבד עמהן וכן מבואר בתורת חטאת שם ובזה אפילו לכתחלה מותר כשרוצה לבשלה אח"כ כדמוכח בת"ח שם ע"ש:
(ה) ידיחנה תחלה. הטעם מפני המלח הנדבק בו ויש ג"כ למיחש משום מראית העין שיתאדם הבשר וכן בשר שנצלה בשפוד ורוצים לבשלו צריך להדיחו ג"כ מטעס זה עכ"ל ב"י וכ"כ הר"ב בסי' ע"ו סוף ס"ב ע"ש:
(ו) ובדיעבד מותר כו'. כלומר בדיעבד מותר אם נתבשל אפילו בלא מליחה לבדה בלא בשר שאם נתבשל עם בשר אז הבשר אסור כמו הקדרה לפי שהכבד פולטת דם שבה ואינה בולעת אפילו ע"י הבישול מחמת שהיא טרודה לפלוט דם הרבה:
(ז) בלא צלייה. פשטא דמילתא נקט הר"ב אבל אין לומר דבא לפרש דאף המתירין בדיעבד היינו דוקא בלא צלייה אבל לא בלא מליחה דזה אינו במשמע בלשונו ועוד דהא לפי הטעם דפולטת ואינה בולעת אפי' בלא מליחה שרי וכן מוכח מדברי הפוסקים:
(ח) וכן נוהגין כו'. הטעם מבואר בהג"ה סמ"ק סימן ר"ה ובהגהת מהרא"י ובאו"ה כלל ט"ו ד"ב ובת"ח שם ד"ב ובשאר אחרונים משום דאיכא מ"ד בש"ס דשלוקה נאסרה ואנן לא בקיאינן מהו שלוק ומהו מבושל וכתוב בת"ח שם בשם או"ה אבל הקערה שאכלו בה הכבד כשרה ע"כ:
(ט) אפילו נמלחה הכבד כו'. כלומר אפילו נמלחה כשיעור מליחה לקדרה והודחה כדין קודם הבישול לפי שהיא מרובה בדמים ואין מועיל לה מליחה אפי' על ידי קריעה שתי וערב וחתוכה לתחת כדמוכח בת"ח שם ד"ג ע"ש ונתבאר שם בת"ח דאם אירע שהורה המורה להתיר אחר שנמלחה הכבד ע"י קריעה שתי וערב וחתוכה לתחת ונתבשלה וכר"ת דס"ל דלאחר מליחה הרי היא כשאר בשר לא מהדרינן עובדא ושרי הכל בין הכבד בין הבשר שנתבשל עמה ומוכח שם דאם לא היתה חתוכה שתי וערב וחתוכה לתחת בשעת מליח' מהדרינן עובדא ואסו' אפילו הכבד ע"ש ודו"ק. ומסקנת מהרש"ל באיסור והיתר שלו סוף סימן כ"ז וזה לשונו כבד שנתבשל בלא מליחה שרי בדיעבד דפולטת ואינה בולעת אבל אם אין בתבשיל ששים כנגד הכבד אף הכבד אסורה אפילו נמלחה וכמו שחלקתי בספרי דכיון שנאסר התבשיל מדם הכבד אז נעשית נבילה ונאסרה הכבד משמנונית התבשיל עד כאן לשונו וכן כתב בסימנים בספרו פרק כל הבשר סימן נ"ד ותימה דהא קיימא לן בכל דוכתא דאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך שם וגם הוא בעצמו כ' בספרו שם בפנים דאין הכבד נאסר מהאי טעמא ע"ש:
הכבד יש בו ריבוי דם. פי' בגמרא אמרינן א"ל אביי לרב ספרא בעי מינייהו כבדא מה אתון ביה אמר ר' זריקא אנא שלקי ליה לר' אמי ואכל אמר אביי למיסר נפשה לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי למיסר חברתה כו' ולא נפשטה הבעיא ופרש"י דבעיא זו קאי אפילו אחר מליחה אי שרי לבשלה עם שאר בשר מפני שפולטת דם ואע"פ שכולה דם מכל מקום לאחר שפירש אוסרה או לא אבל היא אינה נאסרת מפני שפולטת דם וטרודה לבלוע דם אבל שמנונית וציר מקבלת) ממה שנתבשל עמה ור"ת פירש דלאחר מליחה פשיטא דנחשבת כצלייה ומותרת לבשלה עם בשר רק הבעיא בגמרא קאי אקודם מליחה אם מותרת לבשלה עם בשר כיון דכולה דם והתורה התירה ופסקו כר"ת דאחר מליחה מותר לבשלה אפילו עם בשר רק שאין נוהגין כן לכתחלה אלא בדיעבד שרי וכ' הגהת ש"ד בשם מהרא"י קבלתי שאף בדיעבד אסור ודוקא אי אשתלי ופסק כר"ת לא מהדרינן עובדא ע"כ והביאו דבריו רמ"א בת"ח כלל כ"ד ורש"ל פכ"ה סימן נ"ד אבל בישלו בלא מליחה עם בשר אסור לכ"ע הבשר והקדרה עד שיש ס' נגד הכבד כתוב בטור ומיהו בדיעבד שרי וקשה הא כתב אחר כך דבדיעבד שרי בקדרה לבדו ואפילו בלא נמלחה כמו שכתב בית יוסף ונראה לי דכאן בפלוגתא דר"ת סבירא ליה באמת כן להלכה רק שלא נהגו כן לפסוק בזה כמותו ובזה אם אירע שרב אחד פסק כמותו אע"פ שלא נעשה עדיין יכולים לסמוך עליו ולעשות כן משא"כ למטה אין היתר אלא אם כן נעשה כבר המעשה ובסמוך יתבאר דין בישול בלא בשר:
ואם מנקבה כו'. כתב רש"ל זהו לאותן שסוברים דלצלי אין צריך קריעה שתי וערב אלא מצד החומרא לחוד אבל לבה"ג ודעימיה דס"ל מדינא בעי קריעה שתי וערב אף לצלי אין לשנות ממשמעות הלכה דבעינן קריעה שתי וערב ע"כ וראוי להחמיר עכ"פ לעשות נקבים גם בכבד של עוף כמ"ש הפוסקים בשם הר"ר יונה שצריך לחתוך כל חלק ממנו שתי וערב. ובטור כתוב בשם בעל עיטור דבכבד של עוף קיל טפי לפי המנהג נראה לטעם זה דדי בזה בחתיכה שחותכין המרה משא"כ בבהמה שיש שיעור גדול בין חתיכות המרה לשאר הכבד וכתב דיפה לנקוב בסכין לחומרא האי לחומרא הוא מיותר ונראה דכוון בזה דדוקא במקום שאין הכרח לחתוך שתי וערב שנזכר בגמרא דזה דוקא בצולה ע"מ לבשלו כמ"ש ב"י בסימן זה בשם התוס' ורא"ש אבל באכל צלי א"צ לזה ע"ז אמר דמ"מ יפה לנקבו בסכין שאינו אלא לחומרא משא"כ בצולה לבשלו שמן הדין צריך חתיכה שתי וערב בזה לא מהני נקיבת סכין כדי לפוטרו מחתיכה שתי וערב כנ"ל ברור ונכון כוונתו:
ובדיעבד מותר אם נתבשל לבדו. אבל לא לכתחלה הטעם בסמ"ק דבגמרא ס"ל לחד תנא דאסור כשמבושלת הרבה ואנן אין בקיאין בזה:
ויש מי שאוסר. הרמב"ם ס"ל כן דפוסק כרבנן דר"י בן נורי דהכבד בולעת ג"כ ורוב הפוסקים לא ס"ל כן אלא כר"י בן נורי דאינה בולעת אלא דנוהגין להחמיר כמ"ש רמ"א אחר כך ורש"ל כתב להקל בזה כיון שאין שם בשר רק שצריך להדיח הכבד כיון שהרוטב נאסר ואין אחר המנהג שהעיד עליו רמ"א כלום לשנות אותו ומ"מ נלמד קולא מזה בסעיף ו' ע"ש:
(א) תקנה: פי' אפילו רוצה לאסור הכלים.
(ב) לאכילה: כתב הש"ך נראה דבחצי צלייתו מקרי ראוי לאכילה.
(ג) מנקבה: כתב הש"ך היינו דוקא בדיעבד אחר שצלאה ע"י שנקבה תחלה הרבה פעמים בסכין אבל לכתחלה אינו מועיל נקיבה בסכין הרבה פעמים אם רוצה לבשלה אח"כ.
(ד) המרה: כ' הש"ך פי' שחתך ג"כ הגידין והקנוקנות בצד המרה ומעט בשר עמה ובזה אפילו לכתחילה מותר כשרוצה לבשלה אח"כ.
(ה) לבדו: פי' אפילו בלא מליחה לפי שהכבד פולטת דם שבה ואינה בולעת אפילו על ידי בישול מחמת שהיא טרודה לפלוט דם הרבה. ש"ך.
(ו) נמלחה: כתב הש"ך אפילו נמלחה כשיעור מליחה לקדירה והודחה כדין קודם הבישול לפי שהיא מרובה בדמים ואין מועיל לה מליחה אפילו ע"י קריעה ש"ו וחתוכה לתחת וכתב בת"ח אם אירע שהורה המורה להתיר ע"י קריעה ש"ו וחתוכה לתחת ונמלחה ונתבשלה לא מהדרינן עובדא ושרי הכל בין הכבד בין הבשר שנתבשל ומוכח שם דאם לא היתה חתוכה ש"ו וחתוכה לתחת בשעת מליחה מהדרינן עובדא ואסור אפילו הכבד. והטעם דנוהגין לאסור הכל משום דאיכא מ"ד בש"ס דשלוקה נאסרה ואנן לא בקיאין מהו שלוק ומהו מבושל מיהו הקערה שאכלו בה הכבד כשרה עכ"ל ובט"ז כתב הטעם דרמ"א חייש לסברת הרמב"ם דס"ל דהכבד בולעת ע"ש.
(א) וצולהו. עי' בשו"ת הר הכרמל חיו"ד סימן י"ד באמצע התשובה שכתב דנוהגין היתר לצלות כבד בתוך התנור האופה בשעה שבוער רחוק מהאש ואין חוששין לא משום שנתבשל הכבד בדם הזב תחתיו ולא להכשיר מקום זה בתנור והכל מטעם לפי שהאש שואבו ואין מניחו להבליע ומכלהו ומייבשו עכ"ד ולע"ד היתר זה קלוש מאד. ומכלהו ומייבשו לא שייך אלא בדבר מועט כגון טיפה כמ"ש לקמן סימן צ"ב סעיף ו' והכא עינינו רואות שפולט דם הרבה בב"א. שוב ראיתי בצל"ח בפסחים ר"פ כיצד צולין שכתב שכמה פעמים בא לידו שאלה הנ"ל ואסר וכתב ג"כ הטעם כי אין מקום לדם לזוב ודמו כפולטו אח"כ נבלע בתוכו כו' וכתב עוד שנלמד מדין האסכלא שס שגם בדבר שהוחם באור טבעו להוציא דם וא"כ אם הסיק התנור וגרף כל הגחלים ותלה באויר התנור הכבד או בשר לצלות באופן שאינו נוגע למטה בחרסו של תנור שפיר מקרי צלי ושרי ושוב פקפק גם ע"ז ועי' בט"ז לעיל סימן ס"ה שכתב דמותר לצלות כבד על הנייר והביא ראייה מדמותר לצלות המוח בקרומו על האש ועי' בשו"ת תשובה מאהבה ח' א' סימן פ"ד ובתשובת הגאון בעל נו"ב ז"ל שם שהשיגו על הט"ז גם בספר בינת אדם שער או"ה סימן מ"א פסק לאסור אף בדיעבד ע"ש:
(ב) נוטל הסמפונות. עי' בתשובות נו"ב תניינא ח' יו"ד סימן מ"ם:
(ג) צלאו עם בשר. עי' תשובת הר הכרמל ח' יו"ד סימן י"ד שכתב בכבד שצלאוהו ע"ג גחלים על הכירה ונגע בשעת הצליה בקצה א' בקדרה כ"ח של תבשיל רותח העומד שם אצל האש ואין ס' בקדרה נגד הכבד דהכל אסור הקדרה והתבשיל שבתוכה אך אם הקדרה היתה ריקנית י"ל אפילו בשל חרס שרי דאמרינן כבולעו כך פולטו ע"ש הרבה טעמים לזה ויש נ"מ בין הטעמים שלו לענין אם הקדרה היתה כלי מתכות וכן אם הקדרה צוננת וגם יש חילוק בין אם מיד שהניחו הכבד על האש נגע בקדרה לאם נגע אח"כ ע"ש היטב:
(ד) שלא למלוח. עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל מ"ש לענין כבד שנשרה במים מעת לעת ועיין בתשובת חו"י סכ"ז שדעתו לאסור ע"ש ובתשובת מקום שמואל סכ"ט האריך בזה והעלה להתיר ועי' בתשובת מעיל צדקה סימן ל"ה שחולק ג"כ על האחרונים האוסרים והעלה כדעת הפר"ח להתיר אמנם אם לא הדיח הכבד מתחלה ואין במים ס' נגד הדם בעין שעליו יש לאוסרו אבל אם הודח מתחלה או שיש ס' נגד אותו הדם לבד יש לסמוך להקל והכלי שבו נכבש יש לאסור אם אין ס' במים נגד כל הכבד ע"ש:
(ה) עם בשר. עיין בשו"ת הרדב"ז ח"ב סימן תרפ"ט שכתב דכבד שנמלח עם בני מעים דאיכא תרתי לריעותא חדא דכבד מרובה בדמים ותו דאין מחזיקין דם בבני מעיים יש לחוש ולאסור הבני מעיים ע"ש:
(ו) נעשה העוף חתיכת נבלה. [ע' בתשובת שבו"י ח"ג סי' ס"ב במעשה בסעודה גדולה של נישואין שבשלו הרבה קדירות עם תרנגולים ובשר הרבה ומצאו תוך תרנגולת אחת הכבד והלב מחובר וידעו באיזה קדרה שבשלו זאת התרנגולת אך לא ידעו שאר התרנגולים ובשר איזה נתבשל עם תרנגולת זאת והשיב דזה ודאי אם בצירוף יחד כל הבשר והתרנגולים יש ששים נגד זאת התרנגולת פשיטא דהכל מותר במקום הפסד כיון דכל מה שנכנם בספק מצטרף לבטל כדאיתא בש"ע סי' קי"א ס"ז אלא אפילו ליכא ס' נגד התרנגולת שהלב והכבד דבוק בו אין לאסור רק אותו תרנגולת במקום הפ"מ וסעודת מצוה כיון דהא דחתיכה נ"נ בשאר איסורים הוא רק מדרבנן גם איסור דם הכבד והלב שבשלו הוא רק מדרבנן גם נתבטל חד בתרי בקדרות. אין להחמיר כלל עכ"ד וצ"ע בזה אמנם היכא שסילקו זאת התרנגולת מהקדרה קודם שנודע או דנצטנן הקדרה קודם שנודע יש לסמוך להקל] עמ"ש לקמן סי' צ"ט סק"ו בשם רבינו עקיבא איגר: