שולחן ערוך יורה דעה סג ב
<< · שולחן ערוך יורה דעה · סג · ב
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
תלה כלי מלא חתיכות בשר ונשבר הכלי ונפלו החתיכות לארץ ובא ומצא חתיכות ואין לו בהם לא סימן ולא טביעות עין -- הרי זו אסור שיש לומר אותו בשר שהיה בכלי גררתו חיה או שרץ וזה בשר אחר הוא. ואם תלאו במסמר וכיוצא בו שאי אפשר לשרץ ליטול ולהניח -- מותר. ויש מתירים בשר שנתעלם מן העין אם מצאו במקום שהניחו.
- הגה: והמנהג להקל כסברא האחרונה ואפילו אם היה ביד נכרי במקום שכל המוכרים הם ישראלים המוכרים בשר כשר. ועיין לקמן (סימן קיח).
מפרשים
(ח) ויש מתירין. ז"ל הר"ן בשם ספר התרומה דע"כ לא שרי אלא בבשר הנמצא בעיר שטבחיה ישראל דלעורבים דעלמא לא חיישינן וא"נ בעיר שטבחיה עובדי כוכבים כגון שהניחה בביתו ומצאו במקום שהניחה דכל כה"ג לא חיישינן לעורב אבל בעיר שטבחים עובדי כוכבים ומצאו במקום שלא הניחה חיישינן דלמא אחלפו' עורבים דמדוכתייהו שקלי והני עובדי דבעי סימנא או טביעות עין לא מצאה במקום שהניחה עכ"ל ור"ל ועיר שרוב טבחים עובדי כוכבים הוה וכ"כ הרשב"א בחדושיו בשם ספר התרומה ופסק כן ומבואר ברשב"א דה"ה אם נמצא בדרך חתיכות בשר וכה"ג אם רוב עוברי דרכים ישראל מותר ולא חיישי' לעורב כל כמה דלא חזינן שנטל העורב וכ"ש אם מצא בשר בשוק במקום שרוב טבחים ישראל דמותר כל זה הוא דעת הפוסקיס הנ"ל (וכ"פ הרוקח סימן ת"ז דהמוצא בהמה וכה"ג במקום שרוב ישראל מותר ולא חיישינן לבשר שנתעלם מן העין וכ"פ האו"ה כלל כ"ב דין ז' דהיכא שהניח בשר ברחוב במקום שרוב עובדי כוכבים מצוים והלך וחזר ומצאו במקום שהניחו מותר עכ"ל) ונ"ל שכן הוא דעת הרא"ש בשם רשב"ם בכל זה שהרי בא ליישב מה שפסק רש"י כפשטא דמתניתין דמיירי בנמצא בשר בשוק במקום שרוב ישראל ועוד שכתב (ליישב הך עובדא דדיו דפ' אלו מציאות דמיירי ברוב ישראל) אבל היכא שנטלו העורב והחזירו חיישינן שמא החליפו משמע הא מסתמא כשלא ראינו שנטלה לא חיישינן ברוב ישראל ועוד שכתב דהני עובדא דאיתנהו בש"ס שהצריכו סימנים או טביעות עין איכא למימר דהוה בעיר שרובה עובדי כוכבי' וכיון שנאבד איכא למיחש טפי והני עובדי משמע דלא מצאה במקום שהניחה כמ"ש הפוסקים הנ"ל וגם מדברי הרא"ש שכתב וכיון שנאבד כו' משמע הכי וכ"כ הב"ח דהרא"ש סובר דהנך עובדי לא מצאה במקום שהניחה הוה ואפ"ה לא אסרי אלא ברוב עובדי כוכבים ועוד דע"כ הא דכתב הרא"ש וכיון שנאבד איכא למיחש טפי בא לומר דנאבד והוה מצאה שלא במקום שהניחה דאל"כ ל"ל לומר כלל וכיון שנאבד כו' לא הל"ל אלא דמיירי ברוב עובדי כוכבים אלא ודאי ס"ל דברוב עובדי כוכבים לחוד לא אסר אלא בדאיכא ג"כ ריעותא דנאבד ומ"ש הרא"ש בריש דבריו דהא דלא חיישינן לבשר שנתעלם מן העין היינו היכא שמצא הבשר במקום שהניחו דלא חיישינן שמא עורבים החליפוה והביאו באותו מקום עצמו ר"ל דלא חיישינן כלל לבשר שנתעלם מן העין אפילו ברוב עובדי כוכבים כל זה הוא ברור לדעת הרא"ש ורשב"ם וכן מוכח להדיא באשר"י פרק אלו מציאות ע"ש וכ"כ בד"מ שדעת הרא"ש כסה"ת וכן משמע במהרש"ל פג"ה סימן כ"ב וכ"כ בדרישה ופרישה בסי' זה ובסי' א' דלא כהב"ח בסימן זה סעיף ד' שיצא חוץ לשיט' ולא הבין כן דברי הרא"ש וע"כ נכנס בדוחקים גדולים והשיג על הדרישה ופרישה בקונט' אחרון שלא כדת והדברים ברורים כמ"ש גם מ"ש הב"ח שכן דעת הטור ורבינו ירוחם כדבריו ליתא ע"ש (ופי' דהאי עובדא דרב כהנא דאתי עורבי שדי כבדי וכולייתא מצאו במקום שהניחה הוי וזהו דבר שאין לו שחר ובפ' אלו מציאות פי' הרא"ש בהדיא כהתוס' דפג"ה דהך עובדא דרב כהנא היה בכל המקומות שסביבה רוב ישראל ע"ש גם נדחק לפרש דרשב"ם לא הוצרך לומר אליבא דידיה דהנך עובדא רוב עובדי כוכבים הוי כו' וכל זה הם דברים דחוקים ורחוקים) . כתב הטור בשם הרשב"א דאפי' הניח עשר ומצא תשעה אסורים דחיישינן שמא ניטלו ואלו אחרים הן ובתה"א למדו מחמץ וכתב הר"ב בת"ח סוף כלל ל"ב דאין המנהג כהרשב"א בהניח י' ומצא ט' אלא מתירין בכל ענין וכן באו"ה כלל כ"ב דין י' כתב דמותר בהניח י' ומצא ט' דאמרי' חתול או עכבר גררתו ואפי' חצי צלע שלימה דשמא נגנב עכ"ל מיהו י"ל דהרב בת"ח לא קאמר דנוהגין להקל אלא באינן קשורים דכן הוא המנהג להניח כמה חתיכות ביחד בלתי מקושרים ובכה"ג אפשר דס"ל כסברת התוספות והטור בא"ח ס"ס תל"ט דאף גבי חמץ לא אסור אלא בקשורים והביאו המחבר בא"ח שם אבל בקשורים אין להקל כיון דבכה"ג גבי חמץ לכ"ע אסור והרשב"א והרא"ה דף קכ"ב אסרי הכא היכא דליכא רובא דהיתירא וכן בעט"ז כתב סתם דבהניח י' ומצא ט' אסור וכ"כ מהרש"ל פג"ה סי' כ"ב דבקשורים פשיטא דאסור אבל באינן קשורים נראה להתיר כיון דהר"ב אסהיד שכן המנהג וגם האו"ה מתיר לגמרי וכן מהרש"ל שם מתיר באינן קשורים ואפשר דגם הרשב"א והרא"ה גופייהו לא אסרי אלא בקשורים כדעת התוס' וסייעתם גבי חמץ וכ"כ בפרישה בשם מורו דהרשב"א מיירי בכה"ג דלא כהב"ח בקונ' אחרון סעיף ה' שהשיג על הדרישה וכתב וז"ל ובחבורי הבאתי דהרשב"א גופיה כתב דהכא אפי' אינן קשורים עכ"ל וטעה בדברי עצמו שבחבורו כתב כן מדברי עצמו אחר דברי הרשב"א והבין שהוא סיום דברי הרשב"א וליתא דלא נמצא כן כלל בדברי הרשב"א ע"ש:
(ט) אם מצאו במקום כו'. וכתב העט"ז דאם חזר ומצאו אע"פ שלא נתן דעתו אם הוא במקום שהניחו או לא אין נוהגין לאסרו אפי' במקום שרוב טבחים עובדי כוכבים כו' עכ"ל וצ"ע מנ"ל הא דמדברי הרא"ש שכתב טעמא דלא חיישינן לעורב החליפו והביאו באותו מקום עצמו משמע הא לא"ה אסור וכן משמעות הפוסקים דכתבו דעורבים מדוכתייהו שקלי:
(י) במקום שכל המוכרים הם ישראלים המוכרים בשר כשר. פי' שידוע שאין מוכרים לעולם רק בשר כשר הא לא"ה כגון שמוכרין לפעמי' בשר טרפה במקו' שמכריזין שיש טרפה והכריזו אז אפילו משום טרפה א' אוסרים כל המקולים וכשנמצא שם בשר אסור משום דהוי ליה קבוע וכן אם נמצא בשר ביד עובד כוכבים אסור ואע"ג דרוב בהמות בחזקת כשרות הן מ"מ תקנתא דרבנן הוא שלא לקנות מן העובד כוכבים לכתחלה במקום שאין מכריזין או במקום שמכריזין והכריזו כן כתבו התוס' פג"ה (דצ"ה ע"א) בד"ה ובנמצא כו' ועיי"ש:
(יא) שכל המוכרים כו'. כל לאו דוקא דרובו ככולו. (תשלום דינים אלו עבס"א סעי' ד' ובסי' ק"י וקי"ח ובמ"ש שם):
ויש מתירין כו'. היינו כלוי דפליג על רב בטור הביא דעת הרשב"א שסובר אפילו הניח י' ומצא ט' אסור דחיישינן שמא ניטלו ואלו אחרים הם וא"ל מ"ש מחמץ בפסח בא"ח סי' תל"ט בסעיף ג' די"א ה"מ בקשורים יחד דוקא הכא שאני שכיון שראו חכמים לגזור בבשר שנתעלם מן העין גזרו בכ"מ שאנו רואין שנעשה בבשר זה שום שינוי בעולם חיישינן אח"כ לכל מה דאפשר לחוש דעשו חיזוק לדבריהם כנ"ל:
והמנהג להקל כו'. היינו בזמן שמוצאו במקום שהניחו אבל מצאו במקום אחר אפילו אם הוא בביתו אסור אם אין לו בו סימן או טביעות עין. כ' המרדכי פ' ג"ה וז"ל מעשה בא לידי בתרנגולת שחוט' ושלחוה ביד עובד כוכבים בלא שומר ונסתפקו לומר שמא אחרת היתה ונתחלפה והלכו לשוחט ושאלו לו אם שחט זאת התרנגולת ואמר אין לי בה טביעות עין אמנם עתה שחטתי תרנגולת אחת אבל בעל התרנגולת היה מכיר אותה ואמר שזאת היא והתרתי אותה כיון שבעל התרנגולת מכירה כר"ת דאמר לית הלכתא כרב דאמר בשר שנתעלם מן העין אסור כו' עכ"ל והקשה ב"י דהא רב נמי מכשיר ביש טביעות עין דט"ע עדיף מסימן כדאיתא בגמרא עכ"ל וכתב עליו רש"ל חוץ מכבודו לא הבין כי לרב לא מהני ט"ע דתרנגולת דשמא לא שחטה הישראל אלא עובד כוכבים שחטה דהא שחיטה לאו סימן וא"כ לרב דחייש לשמא החליפו ה"נ דחיישינן לכה"ג אבל מאחר דקי"ל כלוי דס"ל לא חיישינן שמא הוחלפו ה"נ לא חיישינן לכה"ג מאחר דלא חזינן ריעותא ואמרינן בודאי היא התרנגולת ששחטה ישראל מאחר שהוא אומר עתה שחטתי תרנגולת א' עכ"ל משמע שפירש דברי המרדכי ששלחו הישראל לעובד כוכבים עם התרנגולת שיוליכנה לישראל לשחוט ואמר שמא העובד כוכבים שחטה לזאת ואין פירושו נראה כלל דהרי המרדכי כ' בתרנגולת שחוטה ושלחוה ביד עובד כוכבים כו' משמע דכבר היתה שחוטה ותו דלמה אמר שנסתפקו אם נחלפה למה להם חשש החילוף היה להם לחוש שמא זאת היא אלא שהעובד כוכבים שחטה ותו למה כתב דללוי כשר דודאי לוי מודה דחיישינן שמא העובד כוכבים שחטה כל שלא נתברר שישראל שחטה אם העובד כוכבים מביא תרנגולת ישראל שחוטה אע"פ שידוע לנו שישראל שחט אחת מ"מ מאן יימר דזו היא דהא אין כאן רוב טבחי ישראל וע"כ לומר דהשוחט אומר בפירוש ששחט אחת לעובד כוכבים זה וכיון שהבעל מכירה לזאת ודאי היא דודאי לא נימא דהעובד כוכבי' נתן אחרת לישראל לשחוט ולזו שחט בעצמו להכשיל לישראל הא לא חיישינן דהלכתא רווחת בסי' קי"ח דלא חיישינן לחליפות עובד כוכבים אלא במקום שיש לו הנאה ממנה וזה מותר אפי' לרב דכ"ע ס"ל לההוא דסימן קי"ח אפי' הרי"ף והרמב"ם והש"ע שפסקו כאן כרב וא"כ הדרא קושיא לדוכתא על המרדכי ותו דהא המרדכי לא כתב שהשוחט אומר עתה לעובד כוכבים זה ומו"ח ז"ל הלך ג"כ בעקבי רש"ל בפירוש דברי המרדכי ופי' שאסור לרב לפי שא"א להכירה בטביעות עין שהרי כשהוליכה לשחוט היתה חיה ועכשיו היא שחוטה כו' וגם על זה קשה דא"כ ללוי נמי ניחוש בהא מחמת חשש שחיטה ותו דהא אמרי' בהדיא בגמ' פ' אלו מציאות בכמה אמוראי שמצאו עופות שלהם שחוטים ברוב טבחי ישראל וכן בברייתא הרי שנגנבו גדייו ומצאן שחוטין כו' ומשמע דמהני בהם טביעות עין וזה פשוט וא"כ יפה תמה מאור עינינו הב"י ויפה הבין אלא שנלע"ד לתרץ דברי המרדכי בענין זה דודאי מיירי כפשוטן של דברים שכבר נשחטה התרנגולת זאת בהיתר אלא שאחד שלח לחבירו התרנגולת השחוט' ע"י עובד כוכבים בלא שומר והמרדכי ס"ל דלא מהני סימן או טביעות עין לרב אלא במקום שאין ריעותא וסברא לחילוף אלא מצד חומרא בעלמא כגון שנמצא איזה בשר ביד עובד כוכבים שלקח לעצמו ורוב המוכרים ישראל למה לנו לומר שהחליפה אלא חומרא החמירו בזה שצריך סימן לדעת הרמב"ם שפוסק כותי' בסעיף א' אבל אם ישראל שולח ביד עובד כוכבים בשר או עוף שחוט שיש חשש שהעובד כוכבים החליף להנאתו שהניח אחרת גרועה הימנה בזה נחית דרגא לרב דלא מהני סימן כל דהו או ט"ע דשמא העובד כוכבים זייף ועשה ג"כ סימן זה כגון ההיא סימן שסמך עליה רב שחתך הבשר בתלת קרנתא ודאי אם רוצה העובד כוכבים לזייף להנאתו יטריח עצמו גם בזה דמה אומנות יש בחתוך זה וכן טביעות עין לא מהני דשמא טרח עצמו והביא אחרת שדומה לזו במראה דזה הוא דבר מצוי אבל [לוי] לא חש כ"כ ולדידיה גם בשולח ע"י עובד כוכבים סגי בטביעות עין וכן משמע מדברי המרדכי שכתב קודם למעשה זה ופר"ת דלית הלכתא כרב כו' הלכך אם הניח חתיכת בשר כו' אבל אם מצאה במקום אחר חיישינן עד שיהיה לו בה סימנים ויכירנה בטביעות עין (פי' או יכירנה) וכן אם שלחה ביד עובד כוכבים הדין כן דהא אמרינן בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל"ט) חבי"ת אסורים בחותם א' עכ"ל דלכאורה קשה למה כתב האי וכן כו' ומה חידש בו כאן ולפי מ"ש ניחא דלרב לא הוי מותר כאן בטביעות עין וכיון דקי"ל כלוי מותר בטביעות עין. וא"כ יפה כתב המרדכי כאן בשולח תרנגולת שחוטה ע"י עובד כוכבים דתחלה רצו לבקש היתר מחמת השוחט אם יכירנה ולא עלתה בידם והתירו מחמת הכרת בעל התרנגולת בטביעות עין והיינו כלוי כמ"ש כנ"ל:
(ו) שהניחו: כ' הט"ז אע"פ שלא נתן דעתו אם הוא במקום שהניחו או לא אין נוהגין לאסרו אפי' ברוב טבחים עובדי כוכבים והש"ך השיג עליו ומסיק דוקא באותו מקום עצמו הא לאו הכי אסור. ואם הניח עשר ומצא תשע מסקנת הש"ך דאם אינם קשורים מותר ואם הם קשורים אסור ועי' באורח חיים סימן תל"ט. בט"ז כ' בשם המרדכי מעשה בא לידי בתרנגולת שחוטה ושלחוה ביד עובד כוכבים בלי שומר ונסתפק לומר שמא אחרת היתה ושאלו להשוחט אם שחט זאת התרנגולת ואמר אין לי בה ט"ע אמנם עתה שחטתי תרנגולת א' ובעל התרנגולת היה מכיר אותה ואמר שזאת היא והתרתי כיון שהבעל מכירה כר"ת דאמר לית הלכתא כרב דאמר בשר שנתעלם אסור והקשה הב"י דהא רב נמי מכשיר בט"ע דעדיף מסי' והט"ז תירץ דס"ל להמרדכי דלרב לא מהני ט"ע אלא במקום שאין ריעותא כגון שנמצא בשר ביד עובד כוכבים שלקח לעצמו ורוב המוכרים ישראל למה לנו לומר שהחליפו והחמירו מכח חומרא שצריך ט"ע משא"כ אם ישראל שולח ע"י עובד כוכבים בשר או עוף שחוט שיש חשש שמא החליפו עובד כוכבים להנאתו שנתן גרוע ממנו בזה י"ל דלרב לא מהני ט"ע לכן כ' המרדכי דקי"ל כלוי ואף בנדון זה מהני ט"ע וק"ל.