שולחן ערוך יורה דעה נז יג
<< · שולחן ערוך יורה דעה · נז · יג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
והא דחוששין דוקא כשידענו שנכנם הארי אבל אם הוא ספק אם נכנס אם לאו או שהוא ספק ארי או כלב או שמא בקנה נגף אין חוששין ודוקא כשיש לפנינו כלב וארי או ארי וקנה אבל כשבא לפנינו מבעבע דם ולא ידענו במה תולין במצוי בין להקל בין להחמיר. (וכבר נתבאר לעיל סימן ל"ג אם מבעבע בצואר נוהגים לאסרו) (ד"ע ואו"ה כלל נ"ז דין ח'):
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(לב) אבל אם הוא ספק אם הוא נכנס כו'. דאיכא ס"ס שמא לא נכנס כלל ואת"ל נכנס שמא לא דרס ובספק ארי וכלב או קנה אע"פ ששניהם לפנינו תלינן להקל שרוב הבהמות בחזקת שאינן דרוסים ורוב החיות בחזקת שאינם דורסים ונ"מ במה שתולין בכלב או בקנה דא"צ בדיקה אלא במקום שהדם מבעבע הרשב"א ועוד יש כמה נפקותות בזה וקצרתי כיון דאנן אוסרים בכל ענין גם מלתא דלא שכיחא הוא:
(לג) וכבר נתבאר כו'. אם הקנה שלפנינו הוא קנה רחב יש להכשיר אפילו לדידן דדוקא בנקב משהו לא בקיאינן משא"כ בכה"ג כמ"ש הטור והרב בהג"ה לעיל סימן נ"א ס"ב והוא מדברי הרא"ש שכ' כן גבי דינא דהכא ודוק:
ט"ז - טורי זהב
בין להקל בין להחמיר. בפרישה האריך כאן לפרש מ"ש להקל דתולין במצוי ובחנם טרח דהרשב"א ס"ל דאם יש סברא שוה לתלות בין לאיסור בין להיתר ודאי אזלינן להקל משום דרוב בהמות כשרות הן אלא דאם ההיתר אינו מצוי והאיסור מצוי אזלינן להחמיר והוכחתו מההוא בר אווזא דהוה בי רב אשי ואזיל לבי קני' ונפיק כי ממסמס קועיה דם א"ר אשי לאו אמר רבא ספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא ה"נ ספק קניא ספק שונרא אימור קניא ואם איתא דאפי' אינו מצוי לפנינו לתלות להקל אפ"ה תולין להקל מאי קאמר מי לא אמר רבא ה"נ דאטו רבא בכלבא ושונרי תלי טעמא הא לא אמר אלא משום דתולין להקל מן הסתם ומאי ה"נ דאמר היא היא אלא ודאי ה"ק מי לא אמר רבא בדאיכא כלבא ושונרא דתולין בכלבא דקמן ה"נ תלינן בקנה דקמן וקנה נמי עבידא אווזא להתחכך בו עכ"ל תה"ה והבדק הבית חולק עליו שם וס"ל אפי' בהיתר שאינו מצוי תולין דדריסה מלתא אחריתא היא ואין תולין בה כל היכא שאפשר לתלות בהיתר וזה למד רב אשי מדברי רבא דתלה בכלבא אע"ג דשונרא שכיחא טפי לאגרויי ולהכות מכלבא אפ"ה תלינן בהיתר ה"נ בקנה אע"ג דלא שכיח כשונרא נמצא מ"ש כאן רשב"א בין להקל בין להחמיר תולין במצוי לא בא למעט אם הם שוים דאז פשיטא שתולין להקל אלא דאם אינם שווים קאמר דהולכין אחר המצוי כפי מה שהוא. וכתוב בטור וא"צ בדיקה אלא במקום שהדם מבעבע וכן אם ניקב אפילו בפנים כשר עכ"ל נראה ביאור דין זה דכ' נ"מ בין חשש דנקב ובין חשש דדריסה דהוא בשני דרכים האחד הוא אליבא מאן דחושש לנקב מ"מ יש חילוק דאלו משום חשש דנקב א"צ לבדוק אלא מקום הנקרע ותו לא ואלו משום חשש דריסה צריך לבדוק נגד כל החלל כדלקמן ואח"כ כ' (דאפי') [דאלו] לריב"א דס"ל בסי' ל"ג דאין חוששין לנקיבה באיברים פנימים א"כ כאן יש נ"מ דאפי' אנו רואים שניקב העור של העוף אפי' לפנים עד אבר שנקיבתו במשהו מ"מ כשר כיון דלא חיישינן לדריסה כאן כיון שאינו מצוי ותולין בהיתר המצוי ע"כ כשר כיון שאינו כאן חשש רק משום נקב באבר הפנימי ובאמת לא חיישי' לזה לריב"א וראיתי בזה מי שכתב וטרח בחנם לפרש הענין בדרך אחר:
באר היטב
(כ) בצואר: כ' הש"ך אם הקנה שלפנינו הוא רחב יש להכשיר אפילו לדידן דדוקא בנקב משהו לא בקיאינן משא"כ בכה"ג וע"ל סי' נ"א ס"ב.