שולחן ערוך יורה דעה מט א
שולחן ערוך יורה דעה · מט · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
הקורקבן יש לו ב' עורות. ניקב זה בלא זה -- כשרה; עד שינקבו שניהם זה כנגד זה. אבל אם נקבו זה שלא כנגד זה -- כשרה:
מפרשים
(א) זה שלא כנגד זה כשרה. ואמרינן בש"ס (דף מ"ג ע"א) דלא דמי לושט דלעיל סי' ל"ג משום דאכלה ביה ופעיא ביה רווח גמדה ליה ופשטה ליה ומתרמי דמכווני אהדדי אבל קורקבן דמינח נייח כדקאי קאי ולפ"ז ה"ה בית הכוסות שניקבו שני עורות זה שלא כנגד זה דכשר:
יש לו שני עורות. פי' הכיס בפנים הוא עור א' וכל הבשר כולו עור שני:
(א) עורות: פי' הכיס בפנים הוא עור א' וכל הבשר כולו הוא עור שני.
(ב) כשרה: דקורקבן מינח נייח וכדקאי קאי. כ' הש"ך דה"ה אם ניקבו ב' עורות של בית הכוסות זה שלא כנגד זה דכשר. (א' מצא בקערה שהיה בו תרנגולת חתוכה לאברים ובקורקבן היה תחוב בו מחט ולא היה ניכר אם ניקב המחט כל ב' עורות או רק הפנימי או החיצון לבד. ואם היה החיצון לבד היה ג"כ טריפה מחמת שהיה לחלל הגוף אך הספק היה שמא לא היה ניקבה רק הפנימי לחוד ואז הוא כשר ולא היה ניכר מחמת שנתבשל קורקבן. אוסר בה"י את המאכל שהיה בקערה דהוי רק ספק א' אבל אי מונח המחט על הקורקבן ואינו תחוב ולא נמצא חלודה על המחט כשר דהוי ספק ספיקא. ופרי חדש בק"א חולק עליו דאף שיש חלודה שם תלינן דחלודה מעלמא אתי ע"ש ועיין ט"ז סי' מ"א ס"ק י"ח ועיין תשובת בי"ע סי' ס"א ובתשו' חב"י שאלה מ"ח).
(א) עורות. עבה"ט ועיין בתשובת שתי הלחם סימן ל"ט שכתב בקורקבן שניקב מחמת חולי מצד חוץ ועבר כלפי פנים עד הקרום שמסירות הנשים בהסירן הלכלוך אך אותו הקרום לא ניקב דעתו הוא להטריף שאין העור ההוא ממנין כלל וכלל ושפיר קרינן ביה ניקב מעבר אל עבר ולא כמורה אחד שטעה בזה עיין שם [ועיין בתשובת חתם סופר סימן נ' שחולק עליו דהמורה לא טעה כלל דהאמת כן הוא שגם אותו הקרום הירק שבפנים מגין וכן נראה מסקנת הפרי מגדים וכן מורה לשון הכרתי ופלתי והמחמיר יחמיר על עצמו והמיקל לאחרים לא הפסיד עיין שם]:
(ב) ניקב זה בלא זה. עיין בתשובת נודע ביהודה חלק יו"ד סימן י"ח דה"ה אם ניטל אחד מהם כשירה וכן אם נרקב אחד מהם לגמרי נמי כשר דלא כחכם אחד שרצה לאסור בזה ואמר הטעם שאינו דומה נרקב לניקב כי מחמת הרקבון סוף שגם הב' יתקלקל והוא חולק עליו עיין שם באורך:
(ג) סותמו. עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל בשם ש"ך דאפילו המחט תחוב בנקב כו' ועיין בשו"ת תולדות יצחק סימן ו' שכתב שאין להקל אלא כשהמחט אינו יוצא כלל לחוץ לתוך השומן אבל אם המחט יוצא קצת לחוץ לתוך השומן אף שיש שומן הרבה על חודה של המחט יש לאסור וראוי לדרוש דין זה ברבים כי כמה בעלי הוראות טעו בזה עיין שם שהאריך בזה. ומ"ש עוד בשם באר עשק שבעופות מפוטמים יש הרבה שומן ואינו הגנה כו' עיין בתבואת שור שהסכים ג"כ לזה ועיין בשאלות ותשובות תולדות יצחק סי' ז' שמפקפק בזה והעלה להקל בהפ"מ. ועיין בדגמ"ר מה שכתב בזה. ומתוך דבריו נראה דאם ידוע שהנקב קדם להשומן שפיר הוי סתימה מעליא וכשר. ועיין בס' חומות ירושלים סוף סי' ע' שכתב דלדעת קצת פוסקים דאפילו שומן שאינו בתולדה סותם. יש להסתפק איך הדין בביצה שילדה מקודם דאף דהתרנגולת חוזרת להכשירה י"ל דביצה באיסורה קיימא עיין שם ולפי הטעם שכתב בדגמ"ר דכיון שעלה סתימה של שומן איתגלי שמעולם לא נטרף כו' ע"ש פשיטא דגם הביצה כשירה [ועיין מענין זה בספר לבושי שרד סימן וא"ו ובביאורו שם ס"ק י"ז והובא קצת לקמן סי' פ"א ס"ב]:
(ד) שנמצא בהמסס. עבה"ט מ"ש דהב"ח וש"ך והאחרונים השוו דין קורקבן לדין המסס כו' ואם לאו כשירה אפילו בניקב מב' צדדים עד כאן לשונו. ורצונו לומר לדעת המחבר בסימן מ"ח סעיף ה'. מה שאין כן לדידן אפילו בהמסס ובית הכוסות טריפה אפילו בלא קורט דם כמ"ש הרמ"א שם. ומ"מ נ"מ אפילו לדידן לפי מה שכתב הש"ך שם דבהפסד מרובה יש להכשיר בליכא קורט דם אם כן גם בקורקבן הדין כן ועיין בשו"ת תולדות יצחק סימן ה' שהעלה דבקורקבן יש להחמיר אפילו בהפסד מרובה וכדעת הט"ז (וכן דעת הפרי מגדים בסימן מ"ח) ומיהו זה דווקא בידוע שניקב הקורקבן מב' צדדים רק שאין בו שום קורט דם לא מבפנים ולא מבחוץ ולא חלודה ולא שום היכר אבל אם יש ספק אי ניקב הקורקבן גם מצד חוץ וא"א לבודקו כגון שנאבד אחר שנמצא בו מחט או שנחתך באופן שא"א לבדקו יש להכשיר בהפסד מרובה ע"ש שהאריך בטעמו של דבר ועיין מ"ש לעיל סימן מ"ח ס"ק ח' בשמו וע"ש עוד בס"ק י"ג
[ועיין בתשובת חתם סופר סימן נ"א אודות שמצאו בקורקבן של אווז שנתחב בעור החיצון חצי מחט וחצי השני של מחט היה תחוב בפנימית הקורקבן נגד מקום תחיבת החיצון אך העור הפנימי וגם חצי עובי החיצון עד קרוב למקום חצי המחט החיצונה היה שלם ויפה ולא נמצא שום רושם קורט דם או חלודה סביב מקום המחט. וכתב הנה יש בזה ג' דינים. א' אם נמצא מחט בחצי עור החיצון וקורט דם נגדו בפנים והבשר שלם בין קורט דם למקום המחט באופן שודאי מפנים יצאה לחוץ ונתרפאת. בזה כתב הפרי מגדים סוף סימן מ"ח דאינו אלא ספק טריפה כיון דע"כ נתרפאת הפנימי אפשר נתרפאת טרם שנקבה המחט לחוץ ואז מועיל סתימת קרום והוא ברור. ב' כל זה אי לא היה קורט דם מבחוץ אכן אם לא היה קורט דם ולא חלודה מבחוץ נ"ל פשוט דהמקיל בהפסד מרובה לא הפסיד כיון דבלאו הכי רוב הפוסקים סבירא להו להקל אפילו בקורקבן כשאין קורט דם מבחוץ דתלינן דאחר שחיטה יצאה לחוץ ונהי דאנן קיי"ל כרמ"א דאפילו בהמסס אסור דאין אנו בקיאין ומכ"ש בקורקבן מ"מ הכא דאיכא ג"כ הך ספיקא הנ"ל דאפילו אי יצאה לחוץ מחיים שמא יצאה לחוץ אחר שנתרפא עור הפנימי א"כ המקיל לא הפסיד. ג' כשאין קורט דם בפנים אפילו ליכא נמי מבחוץ מ"מ אסור דתלינן שמבחוץ בא והשתא אפילו נכנס לתוך הקורקבן אחר שחיטה מפני שאין בו קורט דם במקום נקב מ"מ הרי היה קודם שחיטה בתוך חלל הגוף וחיישינן לאברים הפנימים שנקבו ע"י קוץ ומחט. וכ"ז פשוט. ומעתה בנדון השאלה אי נידון החצי המחט שהיתה תחובה בפנים נגד תחיבת המחט שמבחוץ כמו ק"ד בפנים א"כ הרי מותר בלי פקפוק כדלעיל באות ב' ואם לא נידון כמו קורט דם הרי טריפה כדלעיל בחלוקה ג' והאריך קצת בזה ומסיק אילו הוי אתי האי דינא לקמאי לא הייתי מורה בו להתיר ע"ש]:
(?) תולין להקל. עבה"ט ועיין בתשובת אמונת שמואל סימן ל"ד שגם הוא ז"ל השיג על הט"ז בזה [ועיין מ"ש סימן ל"ג ס"ד בד"ה אבל] ועיין בתשובת חוט השני סימן מ"ח ובתשובת מקום שמואל סי' ע"ט: