שולחן ערוך חושן משפט שיא ב

השוכר את הספינה וטבעה בחצי הדרך אם א"ל ספינה זו אני משכיר לך ושכרה השוכר להוליך בה יין סתם אע"פ שנתן לו השכר יחזיר כל השכר שהרי זה אומר לו הבא לי הספינה עצמה ששכרתי שהקפדה גדולה יש בספינה זו ואני אביא יין מכל מקום ואוליך בה:

הגה: ואם אפשר להוציא הספינה מן המים ולהשכיר ספינה אחרת בדמיו או בכל מה ששייך לספינה צריך להשכיר כמו שנתבאר לעיל סי' ש"י לענין חמור (הגהות מיימוני פ"ה דשכירות):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

שהקפד' גדולה יש בספינ' כו': כן הוא ל' הרמב"ם בפ"ה דשכירות ונראה דכוונתו הוא כמ"ש הטור בס"ד דסי' זה בשם י"א והרא"ש דהמשכי' חמור זה יכול לדחותו ליתן לו חמור אחר הטוב כזה וכן אם שכר חמור למשא ידוע יכול לשנותו למשא אחרת הדומה לה במשקל' וניפוחה אלא שמצאה הקפידה כאן (ר"ל בספינה זו ויין סתם) מקום לנוח ונחה עכ"ל וכ' שם המ"מ שכן דעת הרמב"ם והרשב"א והביא הב"י בסי' זה ל' הרמב"ם יות' באריכות ובטעם מאשר כתבוהו המ"מ ז"ל והא דכ' הב לי חמרי לאו למימרא דמעיקרא לא מצי לשנויי חמרא אלא דהת' כיון דליכא קפידא במלתא מה לי האי חמרא מה לי אחרינ' אבל ביין שטבע ויש לו ריוח בקפיד' מצאה מקום לתבוע תנאו עכ"ל. מבואר בדבריו דר"ל דכ"מ שהמשא ששכר עליו עדיין לפנינו יכול השוכר להחליפו באחר ובכלל מדת סדים הוא דהרי להמשכי' עכ"פ לישא משא כזו ע"ג בהמתו או ספינתו משא"כ כשמשא הראשונ' אינה בעולם בזה לא הכריחו להמשכיר לקבל מהשוכ' משא אחר (וכעין זה מצינו שכ' הרא"ש הביאו הטור לעיל בר"ס קע"ד באחין שבאו לחלוק והיה לאחד מהן שדה אצל שדה המשותף דכ' הרמב"ם אם כולו שוה עידית או זיבורית שומעין לו משום מדת סדום ושהרא"ש כ' שאין שומעין לו אלא יכולין להעלות עליו הרבה ויאמרו בעינינו הוא שוה כ"כ ע"ש ש"מ דהרא"ש ס"ל דכל כהאי דיש לו מקום קפידא לזכות על ידו יכול לקפוד בשביל זכותו ולית ביה משום מדת סדום ודוקא כשיש משא הראשון לפנינו יכול להחליפו משום דשם אין טעם לקפידתו דהמשכיר) ולא כדעת המפרשים דעת הרא"ש דמ"ה כ' דיכול כאן להקפיד כיון דמעלה היזק גדול לבעל היין דנטבע יינו מ"ה התירו לו חז"ל להקפיד שהרי ל' הרמב"ם הנ"ל מבוא' כמ"ש ראשונה שהרי כ' אבל כאן שטבע (ר"ל הספינה) ויש לו (ר"ל לבעל היין) ריוח בקפידא הרי שתלהו בטביעה דספינא ורווחא דבעל היין דמ"ה יכול להקפיד בעל היין ולא תלה קפידתו דבעל היין בטביעת יינו והזיקו וגם הרמב"ם מסיק וכ' בפי' זה עצמו אדין דבסמוך ס"ו שאמרו בגמ' דהשוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך ומצא אדם אחר שישכור הספינה עד מקום שפסק עמו שוכר ע"ז כ' ז"ל מכאן אני אומר שהמשכיר בית לחבירו עד זמן קצוב ורצה השוכר להשכי' לאחר עד סוף זמנו משכיר אם מנין בני ביתו כבני ביתו כו' עד אל תמנע טוב מבעליו (וכתבו הט"ו בשם הרמב"ם לקמן ר"ס שי"ו ע"ש) וא"כ גם מ"ש הרמב"ם כאן שהקפדה גדולה יש בספינה זו ר"ל בספינה זו שטבעה ואיננו לקיים תנאו וכן איפכא בהשכיר ספינתו סתם ליין זה לדעת הרי"ף והרמב"ם וכמ"ש וכן נראה בעיני פשוט ולא הארכתי בזה אלא לאפוקי מדעת ע"ש שנתן טעם למ"ש המחבר שהקפדה גדולה יש בספינה זו וכ' בס"ב ז"ל שיכול לו' שכך שכרתיו מפני שהוא בטוח להולך בה יותר מבשאר ספינות וכה"ג כו' ובס"ג כ' שקפידא יש לבעל ספינה ביין זה מפני שידעתיו שהוא קל מיין אחר מפני שהיה צלול בלי שמרים כ"כ א"נ החביות שהיו בהם היו קלים או קטנים משאר חביות וכה"ג נ"ל עכ"ל ותמה אני על החכם בעל ע"ש ז"ל שלא כוון לכוונת הרמב"ם והמחבר ש"ע ע"ד האמת שכתבתי וכן מוכחים מהמ"מ שהביאו עליו דברי הרמב"ן הנ"ל גם מוכח שפי' אינו מענין זה עצמו כי איך יטעון שבטוח היה בספינה זו כו' שהרי כחשותו העיד על פניו שהרי ספינה זו טבעה יותר משאר ספינות וכן ביין זה לכן מחוורת' כדכתיבנ' וק"ל:

ואני אביא יין כו': מ"מ ל"ד למ"ש הט"ו בסי' שלפני זה בשוכר חמור זה ומת בחצי הדרך ואין בדמיה לשכור אחר דעכ"פ צריך לשלם השכירות לפי ערך המגיע ע"כ דתשובתו בצדו בטור ובהגהת מור"ם דשם איירי דנהנה במה שהביאו עד אותו המקום דיכול למכור שם הסחור' או לשכו' חמור אחר משא"כ כאן דנטבע היין ולא נהנה כלל במה שהביאו ע"כ:

להוציא הספינה מהמים כו'. עד צריך להשכי': פי' אין המשכי' יכול לעכב על השוכר מלעשות כן אבל הטיפול עכ"פ הוא על השוכ':

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) שהקפד' גדול' יש בספינ' כו'. עיין בסמ"ע ס"ק ב' ובחנם האריך בס"ק זה והשיג על הע"ש שלא כדת כי אין כוונת הע"ש רק לו' זה שמעכב יכול לו' איזו טעם על ההקפד' דאם לא כן למה בספינ' זו יכול לעכב ובספינ' סתם לא יכול לעכב וכן ביין זה וספינה סתם והדבר ברור שגם כוונת הרמב"ם כהע"ש ומ"ש בב"י וז"ל להרמב"ם ט"ס הוא וצ"ל הרמב"ן וק"ל וכן הוא בב"י של (דפוס סביונטה וקראקא) וגם הר' המגיד לא הזכי' דבר שהרמב"ם סוב' כן רק כ"כ בשם הרמב"ן והרשב"א אבל ברמב"ם לא מוכח מידי גם מ"ש הסמ"ע דעיקר הטעם הוא כיון שאין הדבר לפנינו שאמר עליו זה אינו מוכח והראי' שהבי' מפרק' בחצי דרך אינ' ראי' כלל מכמ' טעמי' וק"ל. ונרא' דדוק' תרתי בעינן כיון שנטבע ספינתו ואין היין זה לפנינו יכול להקפיד כי יכול לו' הואיל ונזקתי ונטבע ספינתי ל"ל להשתדל ספינ' אחרת כיון שאין לך יין זה וכן משמע בע"ש סס"ה דתרווייהו בעינן ולפ"ז אם לא נטבע ספינתו רק היין לבדו נטבע יכול לטעון עליו יין אחר אע"פ שאמר ספינה סתם ויין זה כי אין סברא כיון שיינו נטבע יקפיד זה יותר משאם לא הי' יכול להניח עליו יין אחר מיהו כשאמ' יין סתם וספינה זו אפשר דאפי' היין לא נטבע יכול לעכב ולו' איני רוצה ספינה אחרת וכן נראה לדינ' ע"ש בסמ"ע עד אבל ביין שטבע צ"ל כיון שתובע כן הוא בב"י. עיין ע"ש בסמ"ע עד ר"ל הספינ' כו' הל' מגומגם שם וצריך תקון:

באר היטב

עריכה

(א) שהקפדה: עיין בסמ"ע שהאריך לבאר בזה והשיג על הע"ש. והש"ך כתב דשלא כדת השיג עליו ומיישב דבריו ע"ש באורך.

קצות החושן

עריכה

(א) שהקפדה גדולה יש בספינה. ז"ל הטור ודקדק מכאן הרמ"ה מי ששוכר חמור או ספינה למשא ידוע אינו יכול לדחותו למשא אחר אפי' אינו כבד ממנו וכן המשכיר חמור זה אינו יכול לדחותו וליתן לו חמור אחר או ספינה אחרת וי"א דודאי בעלמא יכול לשנות דמה לו יין זה שהתנה או אחר אלא שמצאה כאן מקום קפידא לנוח ונחה וכן דעת א"א הרא"ש ז"ל ע"כ וכ"כ הה"מ פ"ה מה' שכירות בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל והא דאמר הב לי חמרא לאו למימרא דמעיקרא לא מצי לשנוי ליה חמרא אלא דהתם כיון דליכ' קפידא במלתא מה לי האי חמרא מה לי אחריני אבל כיון דטבע ויש לו ריוח בקפיד' מצא מקום לתבוע תנאו עכ"ל. ובסמ"ע מפרש למלתא דהיכא שהמשא לפנינו ומוכרח לישא משאו כופין אותו על מדת סדום דמה לי האי או האי אבל כל שאין המשא לפנינו ויש לו ריוח תו ליכא מדת סדום וע"ש. וקשי' מהא דאמרינן פ' האומנין דף ע"ז האי מאן דאגר אגיר' לעבידתי' ושלים עבידתיה בפלגא דיומא אי אית ליה עבידתא דניחא ליה מיניה יהיב ליה א"נ דכוותה מקפיד לי' דקשה לא מקפיד להו ונותן להם שכרם משלם והתם נמי ריוח יש לו כיון דליתיה לעבידתיה דאוגיר להו ואמאי כופין אותו לדכוותה כיון דמצא קפידא לנוח. ובהגהת אשר"י פ' האומנין גבי האי דאגיר אגירא ושלים עבידתיה כו' הקשה מספינה סתם ויין זה וע"ש דמחלק חילוקים ומסיק ז"ל שוב נ"ל דה"ה ?ניכוש במקום עידור אי ניחא מניה דכיון שהוא שכיר יום לא מיפטר במאי דאמר מלאכה זו וחשיב כמו עבד וההיא דספינה סתם ויין זה לא דמי דבקבלנות מיירי וכיון דאמר זה לא מחייב באחריות דכיון דלא הוי רק קבלן לא חשיב כעבד עכ"ל. אבל נראה דזה הוא שטת הרמ"ה שבטור דאם שכר חמור או ספינה למשא ידוע דאינו יכול לשנותו ומשום דקבלן שאני משכיר יום אבל לדעת הרא"ש וטור דבעלמ' יכול לשנות וא"כ אפי' קבלן נמי יכול לשנות אלא הא דבספינה סתם ויין זה היינו משום דמצ' קפיד' מקום לנוח וכיון דאין חילוק בין קבלן לשכיר א"כ תיקשי מהאי דאגר אגירא דהא התם נמי מצא קפיד' מקום לנוח כיון דשלים עבידתיה דה"ל כמו יין זה. ולכן נראה לענ"ד עיקר כדברי הש"ך שכ' דתרתי בעינן דכיון שנטבע ספינתו ואין היין הזה לפניו הוא דיכול להקפיד דיכול לומר הואיל ונטבע ספינתו למה לי להשתדל ספינה אחרת כיון שאין לך יין זה אבל אם הספינה לא נטבע רק היין יכול לטעון עליו יין אחר אע"פ שאמר יין זה ע"ש. ומש"ה ניחא בהאי דאגר אגירא כיון. דהפועל קיים אף ע"פ דשלים עבידתיה שהתנה ויכול להטיל מלאכה עליו כיון דהיא נמי דכוותה וכן משמע מתשו' מהרי"ק סי' קי"ב ע"ש בראובן שנתחייב מעות לשמעון ונשבע לפורעו בעיר פ' אשד דר שם שמעון וביום פ' ושמעון הוצרך לצאת מן העיר ודר במקום אחר אלא שקרובה ממקום הראשון וע"ש שהעלה דכיון שאינו רחוק יותר ממקום הראשון מחויב להוליכו למקום שמעון וראיה מדאמר רבא פ' האומנין האי מאן דאגר אגיר' כו' ולא מצי למימר אנא לעידור התניתי ולא לניכוש אם אין טורח בניכוש יותר כ"ש בנדון הזה כו' שאין בדרך הזה טורח יותר כו' וגדולה מזו שנינו פרק הנושא דף ק"א גבי פוסק לאשה לזון בתה ה' שנים שאם גרשה ושוב פסק לה אחר כמו כן שאחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות אע"ג דלא התנה עמה כי אם מזונות ולא דמים כו' הרי מבואר בכל דוכתי אפי' ליתיה להאי דבר שנתחייב וע"ש הרי מצא קפידא מקום לנוח כיון דליתיה השתא בעיר הזה. וכן משמע נמי מדבריו דאין לחלק בין שכיר יום לקבלן דאל"כ מאי ראיה מהאי דאגר אגירא וכיון שאינו מחלק בין שכיר לקבלן א"כ מהאי דאגיר אגירא ושלים עבידתי' דאפי' ספינה סתם ויין זה נמי כשנטבע היין יכול להטיל עליו יין אחר וכדמוכח נמי מהנך ראיות דמוהרי"ק וא"כ עיקר לדינא כדברי הש"ך. עוד כת' בש"ך ז"ל מיהו כשאומר יין סתם וספינה זו אפשר דאפי' היין לא נטבע יכול לעכב עליו ולומר איני רוצה ספינה אחרת ע"ש ולי נראה דודאי י"ל איני רוצה ספינה אחרת דכיון דשכירות ליומא ממכר הוא וקנה ספינה זו אינו יכול לכופו למכור לו אחרת ודוקא במשא ידוע הוא דיכול לשנותה לדכוותה כיון דאינו אלא שעבוד יכול לשנותו לשעבוד דכוותה אבל בשוכר חמור זה או ספינה זו דקניא בשכירות אין לו אלא מה שקנה אע"ג דדעת כמה פוסקים דלא אמרינן שכירות ליומא ממכר אלא באונאה אבל עכ"פ קניא ליה לשכירות וז"ב וכן משמע מלשון הטור שכת' ודקדק הרמ"ה כו'. וכן המשכיר חמור זה אינו יכול לדחותו וליתן לו חמור אחר או ספינה אחרת וי"א דודאי בעלמא יכול לשנות דמה לי יין זה או יין אחר וע"ש ואלו בחמור וספינה לא קאמר מה לי חמור זה או חמור אחר אלא ודאי דגם י"א לא פליגי אלא ממשא למשא אבל מחמור לחמור או מספינה נספינה ודאי אינו יכול לשנות ומשום דקנה חמור זה או ספינה זו לשכירות ואין לו אלא מה שקנ' וכמ"ש:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}