שולחן ערוך חושן משפט רצט א

שנים שהפקידו אצל אחד ובא אחד מהם ליטול את שלו אין שומעין לו עד שיבא חבירו בד"א כשאין השני בעיר אבל אם הוא בעיר וידע שתבעו חבירו ולא בא ניחא ליה במאי דעביד חבריה ושליחותיה קא עביד ונתבארו פרטי דין זה בסי' קע"ו סעיף כ"ה ובסי' קכ"ב.

ואם הפקיד אצל שנים הוה כהלוה לשנים (נימוקי יוסף ריש פ' המפקיד) (וע' לעיל סי' ע"ז):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

ליטול את שלו: פי' אפי' חצי הפקדון:

אין שומעין לו עד שיבא חבירו: כבר נתבאר זה בדרישה בס"ס ע"ז ע"ש ושם בר"ס ע"ז כתבתי ל' הירושלמי מקור דין זה והוכחתי מיניה וביה דדוקא ליתן לו הפקדון או הלואה א"צ אבל יכול לתובעו ולירד עמו לדין על חלקו אף שאין חבירו בעיר אם יש כפירה ביניהן וכמ"ש הטור והמחבר בס"ס קכ"ב ובסי' קע"ו והוא מהגמ' אבל אין לחלק ולומר דשם בס"ס קכ"ב בשותפין איירי ומ"ה הא' יכול לתבוע חלקו וה"ה דצריך ליתן לו ג"כ חלקו דז"א דהא שם בירושלמי איירי ג"כ בשותפין ואפ"ה כ' דא"צ ליתן להאחד חלקו ועמ"ש בסמ"ע שם שם ס"ס ע"ז ובס"ס קכ"ב:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) שנים שהפקידו כו'. עיין לעיל סי' ע"ז ומה שכתבתי שם:

באר היטב

עריכה

(א) שלו: פירוש אפילו חצי הפקדון. ודוקא ליתן לו הפקדון או ההלוא' א"צ אבל יכול לתבעו ולירד עמו לדין על חלקו אף שאין חבירו בעיר אם יש כפירה ביניהן כ"כ הסמ"ע וע"ש.

קצות החושן

עריכה

(א) ואם הפקיד אצל שנים הוי כהלו' לשנים. כ' בתשו' רמ"א סי' כ"ז ז"ל שני שומרים שקיבלו שמיר' ביחד לא אמרינן דהוי א' ערב ביד חבירו ואע"ג דכתב המ"מ פ' כ"ה ממלו' בשם הרמב"ן דאם הפקיד גבי שנים דינו כהלו' לשני' ס"ל דהרמב"ן לא מיירי בסתם פקדון אלא מיירי דהתנ' בהדייהו בפירוש וכמו ששנינו מתנ' ש"ח להיות כשואל וכו' וראי' מהא דאי' פ"ק דב"ק מסר שורו לחמש' בני אדם דאמרינן אם סילק א' עצמו מן השמיר' הנשארים חייבים כמ"ש שם הרא"ש ולא מצינו שיחייבו זה שנסתלק מטעם שנתערב בעד חבירו עכ"ל. ומדברי הרמ"א כאן ובריש סי' ע"ז בשנים שקבלו פקדון ביחד דכתב בסתמ' דה"ל דין ערב כמו בשנים שלוו יחד משמע דאפי' בסתמ' נעשו ערבין וא"כ תיקשי הך דמסר שורו לחמש' בני אדם. ובש"ך ריש סי' ע"ז כתב דהך דפ"ק דב"ק במסר שורו כו' לא מיירי מדין ערב אלא מדין מזיק ממש ואין ה"נ דחייב מדין ערב ע"ש אלא דא"כ לא ה"ל לטור וש"ע בסי' שצ"ו לסתום במסר שורו כו' דאם פשע א' מהם זה שפשע בשמירתו חייב ולא זכרו לחייב חבירו מדין ערב. והנרא' לענ"ד דלא קשה מידי דהתם רפ"ק דב"ק בהא דתנא הכשרתי במקצת נזקו חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו ומוקי לה בחופר בור תשעה ובא אחר והשלימו לעשר' ופריך ותו ליכא והאיכא נמי מסר שורו לחמש' בני אדם ופשע אחד מהם ויצא והזיק חייב ומשני ה"ד אילימ' דבלאו איהו לא מינטר פשיטא אלא דבלאו איהו נמי מינטר מאי קעביד ומפרט הרא"ש מאי קעביד ואינו חייב אלא בחלקו והתם ודאי כיון דמיירי דפשע א' מהם ויצא שור והזיק לאחרים אינו חייב אלא בחלקו דאע"ג דשנים שקבלו פקדון ביחד ה"ל ערבים היינו למפקיד אבל בעלמ' אין בו דין ערבות וכיון דחבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו היינו בהזיק לאחרים אין בזה דין ערבות ואם הוזק השור הוא דאית ביה דין ערבות לבעל הפקדון אבל הזיק לאחרי' אינו חייב אלא בחלקו וכיון דדעת הש"ע והרמ"א בסי' ע"ז דשנים שהלוו ביחד אין להם אלא דין ערב כל אחד בעד חבירו ולא נעשו ערבים קבלנים א"כ ל"ש דין ערב בהזיק לעלמ' ומש"ה סתמו בש"ע סי' שצ"ו דזה שפשע הוא דחייב כיון דמיירי במזיק לאחרים לית ביה דין ערב וזה ברור:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}