שולחן ערוך חושן משפט רנ יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · רנ · יז · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

מתנת ש"מ בכולה שנתנה בקנין -- לא קנה אפילו מת. ואפילו אם נכתבה המתנה בשטר ומסר לו השטר מחיים -- לא קנה, דשמא לא גמר להקנות לו אלא בקנין, ואין קנין לאחר מיתה. ואם פירש שלא הקנה אלא כדי ליפות כחו, כגון שכתב "וקנינא מיניה מוסף על מתנתא דא" -- קנה.

(וכן אם כתב דשטר זה יהיה בכל אופן המועיל, הוי כאילו כתוב יפוי כח, וקנה) (מהר"ם פאדווה סימן נ"ו).

ויש מי שאומר דהוא הדין נמי מצוה מחמת מיתה בקנין -- דינו כמתנת שכיב מרע, שהקנין מגרע כחו, אלא אם כן יפה כחו.

הגה: וי"א דאם הנותן לא בקש הקנין, רק המקבל, הוי כיפוי כח (פסקי מהרא"י סימן קנ"ט /ר"ל/). וכן אם אמר אחר הקנין שתתקיים המתנה, הוי כיפוי כח (ריב"ש סימן קס"ז). הקנה לו מטלטלין אגב קרקע, לא קנה המטלטלים אע"פ שקנה לאחר מיתה הקרקע, דהוי ליה כאילו הקנה לו מטלטלין עם קרקע של מקנה. ואם א"ל: מטלטלין אלו לפלוני וליפוי כח אני נותן לו אגב קרקע, קנה (תשובת רשב"א סימן תתפ"ב). שכיב מרע שצוה להיות פלוני ופלוני אפוטרופוס על נכסיו, וקנו מידו, דבריו קיימין וא"צ בזה יפוי כח (ב"י בשם הריב"ש). וכן אם קנו מידו שמקנה מעכשיו או מהיום, אע"פ שפירש שהמתנה לא תהא קיימת רק לאחר מיתה, דבריו קיימין ואין צריך יפוי כח (ב"י בשם הריטב"א).

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

שנתנה בקנין לא קנה:    כבר כתבתי טעם הדבר בריש סי' זה סעיף א' שחז"ל תקנו שדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי וזה שלא רצה ליתן כ"א בקנין סודר או בשטר או באחד משאר דרכי הקנאות בריא גילה בדעתו שאינו סומך במתנתו אתקנת חז"ל אלא שיהיה כשאר קנינים מ"ה לא מהני אא"כ כתב או אמר שהקנין שקונה או השטר שכותב עם הצוואה לא בא לגרוע אלא לתוס' עשאה דאזי קנה:

ואפי' נכתבה המתנה בשטר ומסר כו':    בסמוך בס"ח יתבאר דהיינו דוקא בשטר דכ' בו הקנין דהיינו שדה נתונה לך דה"ל קנין דמתנת בריא כו' ע"ש:

וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא דא:    כן הוא ל' הגמ' והפוסקי' וקאי אאם קנו מיני' בק"ס דאז צריך לכתוב לו שקנין זה עושה לו לתוס' חיזוק על מה שכבר זיכהו כתקנת חז"ל בכתיבה ומסיר' והיינו מתנתא דא וה"ה אם כ' בשטר שדי נתונ' לך וכתב לו בצדו שכתיבת קנין בשטר זה הוא נוסף על מה שכבר נתנו לו באמירה דמהני ועפ"ר:

כאלו כ' יפוי כח:    פי' כאלו כ' לו שקנין זה היא נוסף וק"ל:

דהוי ליה כאלו הקנה לו מטלטלים עם הקרקע של מקבל:    גם בד"מ כתוב כן בשם הרשב"א דה"ל כאלו הקנה לו מטלטלים בקרקע של מקבל אבל לא משמע לי כן מל' רשב"א הכתוב בזה התשובה בסי' תתפ"ב כי ז"ל שם שכיב מרע שנתן קרקעות ואגבן כל נכסיו לא זכה במטלטלין מפני שלא קנה קרקעות עד לאחר גמר מיתה וה"ז כמקנה מטלטלין אג"ק של עצמו שלא קנה כו' עכ"ל נראה דמור"ם פי' של עצמו דכ' רשב"א דר"ל של המקבל ואינו מובן לי כן שא"כ מאי נתינת טעם הוא מ"ש מפני שלא קנה הקרקעות עד לאחר מיתה אדרבה הל"ל מפני שקנה הקרקעו' מיד לאחר מיתה נמצא שהקנה לו אג"ק של המקבל ועוד למה לא נאמר שאז יקנ' גם המטלטלי' אגב הקרקעות יחד בשעת יציאת נשמתו וה"ל ככל הקנאות מטלטלי אג"ק דקנאן המקבל מהנותן יחד וכמו שנאמר ויתן להם אביהם כו' עם ערים בצורות נמצא שלא היו הקרקעות של המקבל קודם המטלטלי' אלא קנין דשניהם באין לו יחד ועוד איך נפרש של עצמו על המקבל והמקבל לא נזכר במשמעות הל' דלפניו דהרי לא כתב ה"ז כמקנה ליה כו' דנאמר דשל עצמו אתיבת ליה קאי דר"ל המקבל ועוד דא"כ למה כ' זה לפשיטות דהמקנה מטלטלי אקרקע של המקבל דלא קנה המקבל דכיון דקרקע של אדם קונה לו מה שלוקח או נתן לו מאחרים וכי משום דא"ל קנה אגב קרקע שלך יגרע לכן נלע"ד דשל עצמו דכ' הרשב"א ר"ל של הנותן וה"פ שכ"מ זה שצוה ליתן לראובן קרקעותיו ואגבן מטלטלין אם היה דעתו ליתן לו במתנת שכ"מ לא ה"ל להקנות אג"ק אלא הל"ל קרקעי ומטלטלי תנו לראובן דאז קנה גם המטלטלי שהרי דבריו כמסורין דמי אלא ודאי גילה בזה דעתו שלא נתן לו המטלטלין במתנת שכ"מ אלא שיש להסתפק בדעתו אם רצה שיקנה המטלטלין מיד קודם מותו אג"ק או היה דעתו שיקניהן אחר מותו אג"ק וס"ל לרשב"א זה לפשיטות דאם היה דעתו שיקניהן אחר מותו אג"ק דלא קנאן דאין קנין לאחר מיתה ונשאר לפנינו לומר דדעתו היה שיקניהן מיד בחייו אג"ק ע"ז קאמר הנתינת טעם דלא קנאן בזה כיון דקודם מותו עדיין הקרקעות של הנותן היו שהרי לא קנאן עד לאחר מותו ואין אדם מקנה אג"ק אלא כשקנין שניהן אתא ליד המקבל יחד ונלע"ד להגיה בד"מ וכאן בהג"ה ש"ע תיבת "נותן במקום "מקבל וע"ד מה שכתבתי ודו"ק (ובמ"ס איתא בהדיא של מקנה):

ואין צריך בזה יפוי כח:    ז"ל ריב"ש דמאי מקנה לו דנאמר דלא כוון להקנות אלא בשטר או בקנין:

ש"ך - שפתי כהן

(יח) מתנת ש"מ עיין בתשובת רמ"א סימן מ"ח וברשד"ם סימן שי"ז:


(יט) דה"ל כאלו הקנה לו כו' מ"ע ס"ק נ"ד ועיין בב"ח שהשיג על הסמ"ע ויישב דברי הרב:



באר היטב

(לא) אפילו:    הטעם דזה לא רצה ליתן כי אם בק"ס או בשטר או בא' משאר דרכי הקנאות גילה בדעתו שאינו סומך במתנתו אתקנת חז"ל שתקנו דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי אלא שרצה שיהיו כשאר קנינים מ"ה לא מהני אא"כ כתב או אמר שהקנין שקונה או השטר שכותב עם הצוואה לא בא לגרוע אלא לתוספת עשאו דאז קנה כ"כ הסמ"ע ועי' בתשו' רמ"א סי' מ"ח וברשד"ם סי' שי"ז.


(לב) מקנה:    עיין בסמ"ע שהאריך בביאור דברי הרמ"א בהג"ה זו והגיה בדבריו והב"ח השיג על הסמ"ע בזה ויישב דברי הרמ"א ע"ש.


(לג) וא"צ:    ז"ל הריב"ש דמאי מקנה לו דנאמר דלא כוון להקנות אלא בשטר או בקנין. סמ"ע.



קצות החושן

▲ חזור לראש