שולחן ערוך חושן משפט רמה יא
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רמה · יא
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
זיכה לו על ידי אחר, וכששמע המקבל שתק, ואחר כך צווח ואמר: איני מקבלה, הרי זה ספק אם זה ששתק כבר רצה וזה שצווח חזר בו, או ששתק מפני שעדיין לא הגיע לידו כלום וזה שצווח הוכיח סופו על תחלתו. לפיכך אם קדם אחר וזכה בה לעצמו, אין מוציאים מידו שמא המקבל זכה, וכיון שאמר: איני רוצה בה הרי הפקירה, וזה שקדם ולקחה מההפקר, זכה. ואם חזרו הבעלים הראשונים ותפסוה מיד זה שקדם וזכה בה, אין מוציאין מידם, שמא המקבל לא זכה, שכיון שאמר: איני רוצה, הוכיח סופו על תחלתו ולא קנה אותה, וברשות הבעלים הראשונים היא קיימה עדיין. וי"א שאם היתה מתנת שכיב מרע. כיון ששתק בשעה ששמע, קנה.
- הגה: לא ראיתי מי שמחלק כאן בין ש"מ לבריא, וגם אינו נראה לי לחלק בכך, מאחר שזיכה לו המתנה על ידי אחר, קנה בבריא כמו בש"מ, וכן דעת הרא"ש שזכה המקבל בכל ענין.
מפרשים
הרי זה ספק: בדרישה הבאתי לשון הגמרא דאפליגו בו תנאים בברייתא דרשב"ג ס"ל דאמרי' הוכיח סופו על תחלתו ונשארה ביד הנותן ורבנן ס"ל דמדשתק בתחלה זכה בה המקבל ומזה נמשך דאז הוא הפקר אח"כ כשאומר שאינו מקבלה וס"ל הרמב"ם והמחבר דהוא ספק הלכה כמי כי כן מצינו בגמרא שנסתפקו בזה והרא"ש לא הביאו אלא פלוגתא סתם ומשמע מסתימת לשונו דהלכה כרבנן דהן רבים דלא אמרו הלכה כרשב"ג אלא במקום שנשאו דבריו בפלוגתא במשנה ולא בברייתא וזהו שכתב מור"ם ס"ס זה ז"ל וכן דעת הרא"ש שזכה המקבל בכל ענין עכ"ל גם בטור כ"כ בס"ס זה בשם הרא"ש ע"ש:
ואם חזרו בעלים הראשונים ותפסוהו כו': ול"ד לשאר ספיקא דממונא דקי"ל דמאחר שתפס האחד אין השני יכול לחזור ולהוציאו מידו וכמ"ש ג"כ המחבר בר"ס קל"ט בדין ארבא שחולקין עליה בי תרי דשאני הכא דידוע הוא מי בעליו הראשונים וה"נ לאחר שחזרו ותפסוהו הבעלים הראשונים מיד זה שקדם וזכה שוב אין שום אדם יכול להוציא מידו ואפי' אם אותו שקדם וזכה חזר ומוציאו מיד בעלים הראשונים אין מניחין אותו בידו עד"ר:
וי"א שאם הי' מתנת שכיב מרע כו' עד קנה: פי' ואינה חוזרת להנותן אלא קנהו המקבל ומכח שאמר איני מקבלה או אי אפשי בה נעשה הפקר כמ"ש בסי' י' להרמב"ם אפי' בקרקע ולרש"י והרא"ש דוקא במטלטלים:
לא ראיתי כו': עד"ר שם כתבתי ישוב לדברי המחבר והיא דודאי האי י"א דכתב המחבר הוא דעת הרא"ש דס"ל דהלכה כת"ק דאמר דקנה המקבל ומשום די"ל דדוקא בשכ"מ ס"ל לרבנן דקנה המקבל דאיכא בה תרתי (דהממראות בגמ' איירי בשכ"מ כמ"ש בדרישה) חדא דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי ועוד דגם זכה לו השני ועדיין שתק מ"ה קנהו המקבל משא"כ בבריא דאף אם בשעה שזוכ' לו השני שתק י"ל דמודה בזה לסברת רשב"ג דיכול לומר מה הי' לי לצווח מ"ה לא רצה המחבר בשם י"א לכתוב אלא מאי דמוכרח אליבא דרבנן והיינו שכ"מ ומור"ם דתמה עליו אפשר דידע גם זה וס"ל לדוחק מאחר דרבנן דנסדרו דבריהן בתחלה לא הזכירו בדבריהן שכ"מ אף דרשב"ג איירי ביה וכדמוכח שם מ"מ ודאי רבנן בבריא איירי ודו"ק:
(ז) ויש אומרים שאם היתה מתנת שכיב מרע כו' נמשך על פי מה שכתב בספר בדק הבית אבל נעלם ממנו מה שכתב רמב"ם פ"ט מהלכות זכייה דין י"ג וי"ד ממש כל' הרי"ף והרא"ש ואין כאן שום מחלוקת אלא באם הלכה כרשב"ג או כת"ק ומ"ש בסמ"ע בישובו אינו נכון ועיין ברי"ו ח"א נכ"ד ודוק ובספר א"א דף צ"ח ע"ב (הג"ה ר"ל דכוונת המחבר בי"א שאם היתה מתנת ש"מ היינו דעת הרי"ף והרא"ש שמביא בטור והעתיקו בסמ"ע ס"ק ט"ו וקאי אלעיל ס"י דאם הנותן ש"מ א"צ באה לידו והא דכתב בלשון י"א לפי שהרמב"ם לא חילק וכ"כ בהדיא בס' בדק הבית הטעם שכתב בל' י"א ובאמת נעלם ממנו דברי הרמב"ם פ"ט מה' זכיה והר"ב בהג"ה לא ירד לסוף דעת המחבר בזה וגם הסמ"ע וב"ח ודו"ק) ועיין ב"י שכתב שיש לדקדק מהרי"ף ומהרשב"ם שפסקו כרבנן (הג"ה ובר"י הנ"ל כתב ע"ש הרי"ף שדעתו כהרמב"ם ע"ש) דזכה המקבל בכל ענין וכן פסק ראב"ן דף ק"ח ע"ב וכ"פ מהרש"ל פרק השוחט סי' ך' (הג"ה וע' בסמ"ע ס"ק ך' שכ' דלא אמרו הלכה כר' שמעון בן גמליאל אלא במקום שנשנו דבריו במשנה ולא בברייתא ומח"ז כתב לעיל סי' קע"א ס"י בשם התוספת דאינו כן שהלכה כמותו אפי' בברייתא וע' בסמ"ע ס"ק כ"א במ"ש ול"ד לשאר ספיקא כו' ע' בספר תקפו כהן של מח"ז שהשיג שם עליו בזה):
(יג) חזרו: ול"ד לשאר ספיקא דממונא דקי"ל דמאחר שתפס האחד אין השני יכול לחזור ולהוציאו מידו וכמ"ש ג"כ המחבר בריש סימן קל"ט בדין ארבא כו' שאני הכא דידוע הוא מי בעליו הראשונים ואה"נ דלאחר שחזרו ותפסו בעלים הראשונים מיד זה שקדם וזכה שוב אין שום אדם יכול להוציא מידם ואפילו אם אותו שקדם וזכה הוציאו מהן אין מניחין אותו בידו עכ"ל הסמ"ע (והט"ז השיג עליו וכתב דדבריו תמוהין והקושיא מההיא דריש קל"ט יישב באופן אחר ע"ש).
(יד) וי"א: עיין בש"ך שהשיג ע"ז ודעתו שאין כאן שום מחלוקת ושנעלם מהמחבר דברי הרמב"ם פ"ט מהלכות זכיה ולא ניחא ליה בישובו של הסמ"ע ע"ש (והט"ז כתב דנ"ל דהאי י"א מקומו בס"י אחר שכתב אלא הרי הוא הפקר וכל הקודם זכה בה וע"ז קאי האי י"א).
(ד) וי"א שאם היתה מתנת שכ"מ. ע' ש"ך שפי' דהיינו מ"ש הטור בשם הרא"ש דבשכ"מ אם שתק מתחלה בשעה שאמר ליתנה לו ה"ל כאלו שתק בשעה שבא לידו דדברי שכ"מ ככתובין ומסורין וכ"כ הרי"ף והובא בסמ"ע והא דכ' בל' וי"א לפי שהרמב"ם לא חילק ובסמ"ע ס"ק ט"ו כתב דאפשר גם הרמב"ם ס"ל הכי לדינא אלא דלא איירי שם פ"ד מזכי' מדין מתנת שכ"מ ע"ש. ואיכא למידק נהי דמתנת שכ"מ ככתובין ומסורין וכאלו מטא לידי' דהא מתנת שכ"מ אינו קונה אלא לאחר מיתה ואלו אמר משוך פרה זו ולא תיקנה אלא לאחר שלשים שניהן חוזרין הנותן והמקבל כיון דעדיין לא זכה בה וא"כ ה"נ במתנות שכ"מ אפי' נתרצה בפי' אמאי לא יוכל לחזור בו המקבל קודם שמת שכ"מ כיון דעדיין לא זכה בה וכן במקדש לאחר שלשים שניהן חוזרין האיש והאשה וכיון דחוזר בו א"כ הדרא לנותן וצ"ע:
ונראה לפמ"ש הרא"ש ספ"ק דגיטין גבי הולך מנה לפ' וז"ל ואי שכ"מ הוה חזינן אי איתי' למקבל בשעת מתן מעות יחזרו ליורשי מי שנשתלחו לו דקי"ל דברי שכ"מ ככתובין ומסורין ואע"ג דלא קני אלא לאחר מיתת הנותן אפ"ה קונה אע"פ שמת מקבל בחיי נותן ואפי' נולדו יורשי מקבל אחר מיתת הנותן ואע"ג דבשעת מיתת הנותן לא היה ראוי לקנות וגם המקבל לא קנה בחייו כיון שמת בחיי נותן אפ"ה קנה משום דדברי שכ"מ לענין לקנות לאחר מיתה חשובין ככתובין ומסורין למפרע משעת נתינתו הלכך כיון דאיתיה למקבל בשעת מתן מעות הוברר הדבר שזכה משעת המתנה ומורישו ליורשיו עכ"ל וא"כ ה"נ כיון דאחר שמת הוברר הדבר שזכה למפרע משעת המתנה ומש"ה אין המקבל יכול לחזור כיון דכבר זכה בה תיכף אם ימות. ומיהו לפי שטת הרשב"א בחידושיו ספ"ק דגיטין דאין מתנת שכ"מ קונה אלא לאחר מיתה והא דמת מקבל בחיי נותן מהני במתנת שכ"מ היינו משום דהולך כזכי בשכ"מ ומשום דאלים דיבוריה וכן בטור סי' קכ"ה בשם הרמ"ה דטעמא משום דהולך כזכי ע"ש וכן משמע מדברי הר"ן ספ"ק דגיטין שם תמה על דברי תוס' שכתבו דזוכה מקבל למפרע דהא מתנת שכ"מ אינו אלא לאחר מיתה וכיון דמת מקבל אינו קנין למת ע' שם וא"כ לשטת הרמ"ה והרשב"א והר"ן דמתנת שכ"מ אינו זוכה אלא לאחר מיתה ולא למפרע א"כ ודאי במתנת שכ"מ אפי' נתרצה המקבל בפירוש יכול לחזור המקבל קודם שמת הנותן והדרא למארי' וא"כ שפיר קדם ב"י לכתוב דין זה בשם י"א דלאו כ"ע הכי סברי וכמ"ש ודו"ק ועמ"ש בסי' קכ"ה ס"ק י' ובסי' ר"ן סק"א: