שולחן ערוך חושן משפט רלו א
שולחן ערוך חושן משפט · רלו · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
העכו"ם המציקים לישראל ומבקשים להרגן עד שיפדה עצמו מיד עכו"ם בשדהו או בביתו ויתננה למציק ואחר כך יניחנו כשירצה המציק למכור אותה הקרקע אם יש ביד הבעלים ליקח מיד המציק הן קודמין לכל אדם ואם אין ביד הבעלים ליקח או ששהתה הקרקע ביד המציק י"ב חדש כל הקודם ולקח מהמציק זכה ובלבד שיתן לבעלי' הראשונים רביע הקרקע או שליש המעות מפני שזה המציק מוכר בזול הואיל וקרקע שאינו שלו הוא מוכר ה"ז מוכר בפחות רביע או קרוב לו וזה רביע של בעלים שהרי מחמת שהיא שלהם מוכר בזול לפיכך הלוקח מהמציק בשלשים נותן לבעלים עשרה או נותן להם רביע הקרקע ואחר כך יקנה הכל ואם לא נתן הרי הרביע כגזל בידו:
- הגה: היו הבעלים אומרים שהיה בידם ליקח והלוקח אומר שלא היה בידם ליקח על הבעלים להביא ראיה דקרקע בחזקת הלקוחות (ר"ן פ' הנזקין) וי"א דכל זה כשנתנו לו הבעלים קרקע מעצמן כדי שלא יהרגנו אבל אם לקחן האנס מידן בחזקה הקרקע חוזרת לבעליה והם נותנים ללוקח מה שנהנו (ריב"ש סי' ר"צ ופסקי מהרא"י סי' ס"ט) וכמו שיתבאר לקמן סעיף ח
ישראל שדחקו חביריהם בתפיסה וגזמו להם להרגן עד שהוצרכו ליתן להם אין להם דין זה שהרי ידעו דאין ישראל שופכי דמים וגזמי ולא עבדי והוי כמי שלא היה בידן להרגן (מרדכי פרק הניזקין) כמו שיתבאר סעיף ח':
מפרשים
אם יש ביד הבעלים ליקח מיד המציק כו': דברים הללו נעתקו מדברי הרמב"ם פ"י דגזילה ולכאורה משמע מהן דאם קדם הלוקח ולקחו מיד המציק דאין ביד הבעלים לסלק ללוקח בדמיו ולפ"ז צ"ל מ"ש אח"כ או שהתה י"ב חדש כו' ר"ל כשבאים לקנות ויש לבעלים דמים כיון ששהת' י"ב חדש ולא קנה רשאי אחר להקדים את עצמו ולקנות אף לכתחל' ומ"ש בס"ג אם קנאה מהעכו"ם תוך י"ב חדש היינו שלא הי' לבעלי' מתחלה דמים אלא אח"כ בא לקנותו אבל ז"א דהא כתב המחבר אחר זה בס"ג סתם שאם קנאה מהעכו"ם תוך י"ב חדש שהבעלים יכולים לסלקו אם ירצו והן רברי הטור שכ"כ בהדיא ולמה סתם ולא חילק ובדרישה כתבתי טעם לדברי הטור (וגם מדברי הרמב"ם הללו עצמן מוכח כן) מדכ' או ששהת' הקרקע ביד המציק שנים עשר חדש כל הקדם ולקח מהמציק זכה ומדכתב "ולקח וזכה משמע דוקא אם כבר שהתה ביד המציק שנים עשר חדש ולקח כבר הוא דזכה זה שהקדים נפשו הא קודם לכן אפי' כבר קדם וקנא' מהמציק לא זכה ויכולין לסלקו אפי' אחר כמה שנים וצריכין לו' דס"ל דזה תול' בזה דכשיד בעלים משגת לקנות כמו שהן קודמין ליקח מהמציק כך יש להם כח לסלק להלוקח וכן היה הדין מתחלה אפי' שהתה ביד המציק כמה שני' עד שבא ר' ותיקן שאם שהתה ביד המציק י"ב חדש שוב לא יכול לסלק להלוקח. שוב ראיתי ל' המשנה פ' הניזקין (דף נ"ה ע"ב) ז"ל ב"ד של אחריהן אמרו הלוקח מסקריקון נותן לבעלים רביע אימתי בזמן שאין בידן ליקח אבל אם יש בידן ליקח הן קודמין לכל אדם עכ"ל הרי שלא כ' ליקח מהמציק אלא בידן ליקח סתם וגם ל' אימתי משמע דקאי אמ"ש נותן לבעלים רביע וקאמר דהיינו דוקא כשאין בידו ליקח משמע מכל זה דמ"ש דאין בידם ליקח ר"ל גם עתה אין בידן ליקח מיד הלוקח מ"ה נשארה השדה ביד הלוקח ונותן לבעלים רביע הא יש בידן כדי ליקח לא סגי במה שרוצה הלוקח ליתן לו רביע אלא מסלקים הבעלים ור' תיקן שכן יהיה עד י"ב חדש ולא יותר ונראה שכן היה דעת בעל הטור שכתבו ג"כ בל' זה וא"ש טפי ודו"ק ועד"ר:
או שליש המעות: פי' שליש מלגיו דהיא רביעי' מלבר וכשיעור רביעית קרקע דקאמר. וגם אחר זה חזר ופירש דבריו וכתב דאם לקח בל' נותן להם עשרה או רביעי' קרקע:
מפני שזה המציק מוכר בזול: עפ"ר שם כתבתי והוכחתי דאף אם קנוהו כדי שויו או ביוקר יותר לא חלקו חז"ל בתקנתן והצריכו להלוקח ליתן להבעלים שליש במעות שנתן להמציק או רביע בקרקע דאל"כ לא אשתמיט בשום דוכתא בגמרא ובפוסקי' לתלות הנתינה לבעלים לפי הסך שקנוהו מהמציק. וא"ל שהן מיירי דוקא מסתמא כשאינו ידוע בכמה קנאה מהמציק דאז אמרינן מסתמא הוזיל שליש גבי הלוקח דז"א דהא בזה היה נאמן הלוקח בשבועה בכמה קנאה וגם בלא"ה הוכחתי מהטור וגם מדברי המחבר מוכח מדכתבו אחר זה ז"ל אם אינו מאמין בכמה קנאה או אם אין עדים כו' ש"מ דברישא איירי אפי' יש עדים בכמה קנאה אפ"ה צריך לתת לבעלים שליש ממה שנתן להמציק ולא קאמר שליש לפי שוויו ומפני שלפ"ז לפעמים יבחרו הבעלים ברביעית קרקע והיינו כשקנא' ע"ד משל שוה מ' בך'. ולפעמים יבחרו שליש במעות כשקנה שוה מ' בנ' מ"ה כ' הטור דאם רוצים הבעלים להשביע ללוקח בכמה קנאה ועפ"ז יבחרו וכמ"ש שצריך הלוקח לישבע ובלה"נ אם צריכים הבעלים למעות ואינם חפצים ברביע הקרקע הברירה בידם ואין הולכין בשליש המעות אחר שיווי הקרקע אלא אחר מה שנתן להמציק ע"ז קאמר דישבע כמה נתן אם הם מחולקים בזה:
ואח"כ יקנה הכל: כן הוא ג"כ ל' הרמב"ם ונראה דאנותן להן עשרה קאי וקאמר דאחר שנתן להן עשרה בזה יקנה כל הקרקע משא"כ קודם לכן דהרביעית מהקרקע הוא בגזל בידו וכדמסיק:
היו הבעלים אומרים כו': מדברי הירו' הוא זה הביאו הר"ן בשמעתין דפ"ה ניזקין אבל הפוסקים השמיטוהו ובדריש' כתבתי דנר' דמ"ה השמיטוהו דס"ל דלפי דברי הגמ' שלנו דין זה אינו בנמצ' דאימת יטענו הבעלים אם בתוך י"ב חדש או לאחר י"ב חודש דכשהלוקח קנא' תוך י"ב חדש הא כבר הוכחתי דאף אם כבר קדם הלוקח וקנאוהו יכולין הבעלים לסלקו וכמ"ש לפני זה א"כ מאי טענתו ויתן עדיין מעות ויסלקו ואם לאחר ששהתה ביד המציק י"ב חדש טוען עם הלוקח שהיה לקנותו מהמציק ושהלוקח דחה אותו והקדים נפשו לקנותו הא כבר כתבתי דזה תולה בזה דכמו כשהוא קדים לקנותו תוך י"ב חדש יכול לסלק להלוקח דה"ה איפכא דלאחר י"ב חדש כיון דתו אינו יכול לסלקו ג"כ לענין הקנייה אמרינן כל הקודם זכה והר"ן שכתבו ומור"ם ז"ל שהביאו ס"ל דזה אינו מוכרע דלענין קדם לקנותו מהמציק אין תלוי בסילוק ושומעין להבעלים שאומרים שהיה בידם לקנותו כשקנהו הן קודם ששהתה ביד המציק י"ב חדש הן אח"כ ודו"ק:
(א) העכו"ם עיין בתשובת מהרי"ט סי' נ"ט ובתשובת ר"ש כהן ס"ב סי' ר"ז ובתשובת ר"ל ן' חביב ס"ס ס' וברשד"ם סי' ער"ה ור"פ:
(א) המציקים: עיין בתשו' מהרי"ט סי' נ"ט ובתשו' רש"ך ס"ב סי' ר"ז ובתשו' ר"ל ן' חביב סוף סימן ס' וברשד"ם סי' רע"ה ור"פ ובלחם רב סי' קנ"ד וקס"ד ומעשה חייא סי' י'.
(ב) בזול: ואף אם קנהו כדי שויו או ביוקר יותר לא חלקו חז"ל בתקנתן והצריכו להלוקח ליתן להבעלים שליש במעות שנתן להמציק או רביע בקרקע דאל"כ לא אשתמיט בשום דוכתא בש"ס ובפוסקים לתלות הנתינה לבעלים לפי הסך שקנהו מהמציק גם הברירה ביד הבעלים ליקח מה שרוצים יותר אם מעות או קרקע. סמ"ע.