שולחן ערוך חושן משפט רכד א

כל מי שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה כיצד המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך החמור עד שמת החמור על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת הפרה וכן כל כיוצא בזה:

הגה: וי"א דעל בעל הפרה להביא ראיה דמאחר שקנה החמור בכל מקום שהוא הרי היה ברשות בעל הפרה ועליו להביא ראיה כמו שיתבאר בסמוך לענין טבח (טור בשם הרא"ש) ואם אינו מביא ראיה ישבע המוכר שלא ידע המומין אלו ופטור (מרדכי פרק המדיר) ראובן החליף עם שמעון סוס ביין וכאשר משך שמעון הסוס בא עכו"ם ולקחו ממנו ואמר שהסוס נגנב ממנו ורוצה שמעון להחזיק ביין שבידו אם ראובן מודה שנגנב הסוס הוי מקח טעות ויוכל שמעון להחזיק מה שבידו אבל אם ראובן אינו מודה אמרינן העכו"ם משקר וצריך לתת היין לראובן (מרדכי פרק הזהב ותשובת מיימוני דקנין סימן ו'):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

עד שמת החמור: אינו ר"ל שמת אחר משיכת בעל החמור את הפרה וקודם משיכת בעל הפרה להחמור דא"כ ליכא מאן דפליג דההפסד הוא לבעל הפרה דהא מיד כשמשך בעל החמור הפרה נקנ' החמור לבעל הפרה ובמזלו מת אלא ה"ק ולא הספיק למשוך החמור עד שמצאו מת ואינו ידוע אימתי מת אם קודם משיכת הפרה או אח"כ וכ"כ בטור:

על בעל החמור כו': הטעם דס"ל כאן נמצא כאן היה ואמרינן שבעודו בחזקתו דהיינו קודם שמשך הפרה מת אם לא שיביא ראייה שאחר המשיכה מת ומה"ט נמי מסיק הטור בשם הרי"ף שהוא ג"כ בעל סברא זו דהיינו דוקא אם עומד החמור בבית בעל החמור בשעת מיתה אבל אם מת באגם הראיה הוא על הפרה דבכה"ג ליכא למימר כאן נמצא כאן היה:

הרי היה ברשות בעל הפרה: דס"ל כיון שנולד הספק (דהיינו שנתוודע ממיתתו) אחר המשיכ' בזמן שהיה בחזקת בעל הפרה מ"ה עליו הראי'. ואי לא מוקמינן אחזק' שהי' חי כמו שהיה בראשונ' ועפ"ר שם כתבתי טעם למה לא אמרינן ג"כ כן בר"ס שלפני זה במחליף פרה בחמור ומשך בעל הפר' להחמור וילדה הפר' ואינו יודע אם קודם המשיכ' או אחר המשיכה דהל"ל ג"כ כיון דבשעת משיכת החמור הפרה הית' בחזקת בעל החמור ובחזקת שהית' מעוברת נולד הספק שנודע שאינה מעוברת אח"כ נוקמה אחזקת מעוברת כמו שהית' קודם לכן וחלקתי דדוקא כאן דהחליף החמור בפרה ידוע ובמשיכת הפרה זכה הלה בחמור מ"ה מקרי עומד ברשותו משא"כ במחליף פרה בחמור ומשך החמור וילדה הפר' ומחולקים בהולד דלעולם לא נתברר אי הוה הולד בכלל הקנין דיכול להיות שלא תלד ולד קיימא או שלא נתעברה ונתקיים הקנין זולת הולד וע"ש מ"ש עוד לחלק:

שלא ידע המומין אלו: וה"ה שלא ידע ממית' בשעת משיכ' בדין זה:

העכו"ם משקר: בסי' שאחר זה ס"ג כתב הטור מדין זה עיין שם:

באר היטב

עריכה

(א) החמור: אינו ר"ל שמת קודם משיכת בעל הפרה להחמור דא"כ ליכא מאן דפליג דההפסד הוא לבעל הפרה דהא מיד כשמשך בעל החמור את הפרה נקנה החמור לבעל הפרה ובמזלו מת אלא ה"ק ולא הספיק למשוך את החמור עד שמצאו מת ואינו ידוע אימתי מת אם קודם משיכת הפרה או אח"כ וכ"כ הטור. סמ"ע.

(ב) הפרה: דס"ל כיון שנולד הספק (היינו שנתוודע מיתתו) אחר המשיכה בזמן שהיה בחזקת בעל הפרה עליו הראיה ואי לא מוקמינן אחזקת שהיה חי כמו שהי' בראשונ' והא דלא אמרינן כן בריש סימן שלפני זה במחליף פרה בחמור כו' וילדה ואינו ידוע אם קודם המשיכה ילדה הפרה או אח"כ דהל"ל כיון דבשעת משיכת הפרה היתה בחזקת בעל החמור ובחזקת שהית' מעוברת ואח"כ נולד הספק שאינה מעוברת נוקמא בחזקת מעוברת כמו שהיתה מקודם לכן דדוקא כאן דהחליף החמור בפרה ידוע ובמשיכת הפרה זכה הלה בחמור מש"ה מקרי עומד ברשותו משא"כ התם בילדה הפרה ומחולקים בהולד דלעולם לא נתברר אי הוה הולד בכלל הקנין די"ל שלא תלד ולד קיימא או שלא נתעברה ונתקיים הקנין זולת הולד עכ"ל הסמ"ע (והט"ז כת' דקושיא מעיקרא ליתא דאשתמיטתיה דברי התוספות בפ' המדיר וז"ל וצריך לחלק בין ספק שנולד לטיבותא כי התם לספק שנולד לריעותא כי הכא ע"כ) א"ה במחילת כבוד הרב ט"ז ז"ל חשד בכשרים שנעלם מהסמ"ע דברי התוספות אלו והרי הביאה בפרישה רק שכתב דנראה לחלק גם בכה"ג ע"ש ותמצא.

קצות החושן

עריכה

(א) ישבע המוכר שלא ידע המומין וכ' במרדכי פ' המדיר דליכא להימניה ללוקח במגו כי לא יהיב דמי שיאמר ברשות המוכר נולדה המום במגו דאי בעי אמר פרעתיך שהרי אינה טענה ודאי דא"כ הרי ידע המום קודם לכן וסבר וקבל הלכך לעולם לא מהימן במגו עכ"ל ובשלטי גבורים פ' האומנין כ' עלה ז"ל וקשי' לי על דברי המרדכי במה שאמר ואם טען טענה ודאי ברשותך נולד הרי סבר וקיבל וכי אי אפשר להיות שזה יתגלה לו עתה ע"י עדים שמצא עתה שמום זה הי' בבהמה זו קודם שמכרה לו המוכר והוא לא ידע בהאי שעתא שלקחו וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה ליפטר לוקח בטענתו במגו דאי בעי אמר פרעתיך וצ"ע עכ"ל. ואינו קושיא דודאי אפי' שמע מפי מאה עדים שאמרו לו שהיה בו המום קודם כל זמן שלא נחקרה עדותן בב"ד ובפני בע"ד וכל שעדיין לא העידו בב"ד לא הוי טענת ברי על פיהם אלא לענין שבועה דיכול להשביע ע"פ שמועה ששמע אפי' מפי קרוב אלא אם טוען העמדתיך בדין והעידו עדים בב"ד בפניו או שלא בפניו במקום שמקבלין עדים שלא בפני בע"ד כגון שהיו עדיו חולים וכל כה"ג ודאי מהימן במגו אלא דהמרדכי לא איירי מזה אך קשה בהא דכ' הרמב"ם וטור וש"ע סי' קכ"ו סעיף י"ב ז"ל טען שהי' עני והטעהו כו' ואם הוא מלוה בשטר נשבע שהי' עני והטעהו ונוטל ע"ש ולפמ"ש במרדכי לא משכחת טענת ברי בטענת מקח ומטעמ' שכ' דא"כ סבר וקיבל ואולי שם יותר משכחת לה בטענת ברי וכגון שנודע לו אח"כ שהספינה או הסחורה והחובות נאבדו ונתקלקלו:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}