שולחן ערוך חושן משפט רו א

האומר לחבירו כשאמכור שדה זו הרי היא מכורה לך מעכשיו במנה וקנה מידו על כך ולאחר זמן מכרה לאחר במאה קנה הראשון (לא הזכיר סכום רק א"ל כשאמכרנה אמכור לך (לא קנה הראשון) ( טור) וכן אם) מכרה ביותר על מנה קנה האחרון שלא א"ל אלא כשאמכור שיהיה מוכר מדעתו כבתחלה וזה לא היה רוצה למכור ולא מכר אלא מפני התוספות שהוסיף זה ונמצא כמי שנאנס ומכר:

הגה: וכל זה מיירי שאמר בלשון כשאמכור אמכור לך וכו' אבל אמר לא תמכור אלא לי (מהרי"ק שורש ב') או שהתנה בפירוש שאף אם יתנו לו יותר ממה שקצב ימכור לו תנאו קיים (הגהות מרדכי פ' איזהו נשך והמגיד פ"ח דמכירה):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

מעכשיו במנה כו': הא דצריך לומר מעכשיו כ' בב"י ובד"מ דאל"כ ה"ל אסמכתא או קנין דברי' וכ"כ מור"ם בהגהתו ס"ס זה ובדרישה כתבתי דאין כאן אסמכתא גמורה ולא קנין דברי' גמור אלא משום דנצטרף לריעותא מה שגילה דעתו שלא יתחיל הקנין מיד וע"ד שנתבאר לעיל ס"ס קצ"ה ועד"ר:

לא הזכיר סכום כו': דאז לא סמכה לו דעת המוכר שמא לא יתרצה הלוקח לקנות אלא בפחו' מכדי שווין ולא דעת הלוקח שמא לא יתרצה המוכר ליתנה כ"א ביותר משויה וכמ"ש לעיל סי' ר':

שלא א"ל אלא כשאמכור שיהיה מוכר מדעתו: כ"כ תחלה במיימוני ליתא שם תיבת כ"כ גם בש"ע דפוס ישן שהוא בלא הגהות ליתא שם תיבת כ"כ ונ"ל דה"פ שלא א"ל כשאמכור ולשון זה דכשאמכור משמעותו הוא שימכרנו מדעתו תחלה ותחלה ר"ל עיקרו שעיקר מכירתו יהי' מדעתו ומרצונו ולא מכירה כזו שהיתה ע"י תוספת דמים שהדמי' אנסוהו למכרו שוב ראיתי בש"ע שהגיה מור"ם בכתיבת ידו ומצאתי בו שהוגה שם וכ' כבתחלה ונראה שטעות נפל בדפוס שמור"ם הגיה ב' אותיות הללו כ"כ על תיבת תחלה והוא הכל תיבה אחת כבתחלה ור"ל כבתחלה כמו שהיה דעתו בראשונה וק"ל:

תנאו קיים: דכל תנאי שבממון קיים:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) האומר לחבירו כו' עיין בתשו' רא"ן ששון סי' קל"ג שהאריך בדינים אלו ובישוב דברי העיטור שהביא ב"י ע"ש ותמצא נחת ובתשובת רשד"ם סי' ר"ס ובתשובת ר"ש כהן ס"ג סי' פ"ד:

באר היטב

עריכה

(א) לך: עיין בתשובת מהר"א ששון סי' קל"ג שהאריך בדינים אלו ובישוב דברי העיטור שהביא הב"י ע"ש ותמצא נחת ובתשובת רשד"ם סי' ר"ס ובתשו' רש"ך ס"ג סי' פ"ד. ש"ך.

קצות החושן

עריכה

(א) מכורה לך מעכשיו. כ' הריב"ש בתשובה סי' קע"ה ז"ל אלא שאם כתב לראשון שימכרנו לו בסך כך וכך שלא ימכרנו לאחר אף אם יתן לו בדמיו יותר מן הסך ההיא בענין זה קנה הראשון ע"ש ובמשנה למלך פ"ה מהל' מכירה כת' עלה וז"ל ויש לתמוה בלשון זה דל"מ כלל אלא בעי' שיאמר שתהא מכורה לו מעכשיו וכמ"ש רבינו בפרקין ואולי נאמר דמיירי בלשון חיוב דקאמר שהוא מתחייב למוכרה לו וכבר כ' מוהרח"ש סי' קל"ג דבלשון חיוב מהני לישנא דאמכרנו לך וכו' ואין דבריו נראין אצלי ואדרבה נראה לי דבלשון חיוב אפי' מכרה לשני בסך שקצב לאחר זכה השני משום דמחייב עצמו אינו מכירה אלא שמחויב למוכרו וכל שמכרה לאחר זכה השני עכ"ל. וזה אינו קושיא לענ"ד דכיון דכ' שטר בלשון חיוב שימכרנו לזה ה"ל דין שטר ממש וגוב' ממשעבדי וא"כ ה"נ כי מכרה לאחר טורף מיני' דמשעבדי לי' ודו"ק אמנם דברי הש"ע נראין עיקר דבעי מעכשיו ומשום דלשון חיוב ל"מ בזה כלל והיכא דליכא חיוב באחריות שיהי' החיוב חל על גופו לא הוי דין חיוב וכמ"ש בסי' ר"ג סק"ב בשם מוהרי"ט חלק ח"מ סי' פ"ד ז"ל וכדי שיחול החיוב על גופו צריך שיתחייב מעכשיו באחריות ואם אבדו פורע לו ממקום אחר ואם אין בו חיוב אחריות לפרוע ממקום אחר רק חיוב על הדבר שרוצה ליתן ה"ל קנין דברים וע"ש ה"נ כיון שאין בזה חיוב אחריות לא הוי חיוב כלל ודוק:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}