שולחן ערוך חושן משפט קצד ב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קצד · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
מאחר שעכו"ם אינו קונה הקרקע מישראל ולא מקנהו לישראל אלא בשטר ישראל שלקח שדה מהעכו"ם ונתן דמים וקודם שיחזיק בה בא ישראל אחר והחזיק בה כדרך שמחזיקים בנכסי הגר זכה אחרון
- וי"א דאפילו החזיק בה ראשון זכה האחרון דלא סמכא דעתא דראשון בלא שטר (טור בשם רשב"א והמגיד פ"א דזכיה ונ"י וכן משמע במרדכי פ' חזקת) וכן נ"ל אבל אם החזיק הא' קודם שנתן המעות זכה (לכולי עלמא) (מרדכי פ' חזקת)
ונותן לראשון את הדמים מפני שהעכו"ם מעת שלקח הדמים סילק רשותו וישראל לא קנה עד שיגיע השטר לידו ונמצאו נכסים אלו כנכסי מדבר שכל המחזיק בהם זכה ואחריותו על העכו"ם המוכר:
- הגה: והשני מקרי רשע (טור בשם הרשב"ם ועיין בב"י) ומ"מ אם בא הראשון להשתדל ע"י העכו"ם להוציאו מיד השני נקרא מסור הואיל והשני נותן לו מעותיו (טור בשם הרא"ש והגהות אשירי ותוספות ומרדכי)
בד"א במקום שאין משפט ידוע למלך אבל אם דין אותו המלך ומשפטו שלא יזכה בקרקע אלא מי שכתוב בשטר או הנותן דמים וכיוצא בדברים אלו עושים כפי משפט המלך
- הגה: עכו"ם שהיה לו משכון או פקדון ביד ראובן ונתנו לשמעון בשטר זכה ראובן במה שבידו דמיד שנתן העכו"ם לשמעון נסתלק העכו"ם ושמעון לא קנה עד דמשיך ולכן הוי כהפקר וזכה בו ראובן כזוכה מן ההפקר (תשובת רשב"א סי' אלף נ"ב ור' ירוחם נכ"ג):
מפרשים
כדרך שמחזיקין בנכסי הגר: בסי' קצ"ב ובסי' ער"ה פי' שגם זה הפקר כנכסי הגר היא ושם נתבאר דיש דברים שקונין בו הלוקח שדה מחבירו ואין נכסי הפקר נקנין בו עד שיעשה בו דבר שיהנה בו להקרקע גופה ויהא נראה שעשה כדי להחזיק בו מ"ה דקדק וכת' כדרך שמחזיקין בנכסי הגר וק"ל.
זכה אחרון: הטעם כדמסיק המחבר וכ' מפני שהעכו"ם מעת שלקח כו':
דאפי' החזיק בה הראשון כו': פי' אפי' החזיק בה אחר שנתן המעות להעכו"ם אפ"ה לא סמכה דעתו לקנות בו עד שיכתוב לו שטר משא"כ אחר דלא נתן מעות דדעתו לקנות בהחזקה מסתמא כיון דלא נתן מעות לא יפסיד אף אם יקחנו ממנו העכו"ם ומה מזיק לו שיסמוך דעתו לקנותו כו' וכ"כ בהמ"מ עפ"ר והטור כ' בשם הרא"ש דאם פקח הוא יחזיק בו אחר נתינת המעות בתורת הפקר קודם שיקדמנו אחר עכ"ל. וכתבתי בפרישה דנ"ל דגם הרשב"א דכ' דאין מועיל כסף וחזקה מודה בזה כיון שהחזיק בה לשם הפקר ויש לתמוה למה השמיטו המחבר ומור"ם ז"ל:
אבל אם החזיק כו': זכה לכ"ע כבר כתבתי שכ"כ המ"מ בספ"א דזכיי':
ונותן לראשון את הדמים: כן דעת רמב"ם וסייעתו ומטעם דאף דלא קנהו מ"מ בתורת משכון הוא בידו עד שיחזיר לו הדמים אבל הרא"ש והטור סבירא להו דא"צ ליתן לו דמים כיון דלא בא ליד הלוקח מתחלה בתורת משכון ועפ"ר:
ואחריות ועל העכו"ם: פי' אף שכבר נתן השני להראשון המעות אין האחריות עליו ולפ"ז אם בא העכו"ם והוציא מיד זה המחזיק שנית אזי א"צ הראשון להחזיר לו מעותיו כן פי' הב"י והד"מ לדעת המ"מ שם ונ"י וע"ש:
והשני מיקרי רשע: כ' ב"י דחדא באידך תליא כיון דצריך המחזיק ליתן מעות להלוקח נמצא דאינו כמציאה והפקר וה"ל כדין עני המהפך בחררה ובא אחר ונטל' דמיקרי רשע משא"כ אם לא הי' צריך להחזיר לו המעות דה"ל כמציאה דאין בו דין עני המהפך בחררה כמו שכתב בסי' רל"ז ועפ"ר:
נקרא מסור: ה"ט כיון דמן הדין זכה בו המחזיק אסור להוציאה מידו ולבטל זכותו ע"י עכו"ם:
הואיל והשני נותן לו מעותיו: כ"כ התו' והג"א ע"ש ומכ"ש אם כבר נתן מעותיו דאזי יפסיד השני כנ"ל. אבל הרא"ש כתב דא"צ המחזיק להחזיר ללוקח מעותיו ואפ"ה אין הלוקח רשאי לתבוע להעכו"ם ואי תבע ועי"ז מוציא העכו"ם השדה מיד המחזיק מיקרי מסור וכ"כ הטור בשמו ע"ש:
עכו"ם שהי' לו משכון או פקדון כו': עד ונתנו לשמעון בשטר בפקדון איירי בפשוטו דנתנו לו במתנה ובמשכון צ"ל דכ' לו שטר מתנה על העודף והיינו שיפדנו שמעון מיד ראובן ומה ששוה המשכון יותר יהי' שלו וז"ש דמיד שנותן העכו"ם לשמעון נסתלק כו' והיינו שנתן לו כח לעמוד במקומו וכאן לא כ' מור"ם דמיירי במת העכו"ם וגם בד"מ לא כתבו ובס"ס ע"ב ס"מ כ' בדין זה שמת העכו"ם וכ"כ בד"מ שם בשם תשובת רשב"א ונרא' דמה"ט לא כתבו כאן משום דלפי הטע' שכ' כאן דנסתלק עכו"ם אפי' לא מת נמי ולא כתבו לעיל אלא משום אורחא דמילתא דבלא מת העכו"ם הי' העכו"ם חוזר על ראובן להוציאו מידו דבודאי אם ישאל העכו"ם לשמעון אם לקח משכון או הפקדון מיד ראובן דמותר לו' לו לכ"ע שראובן לא נתנו לו מאחר שהיא כמציאה שבא לידו בחנם ועמ"ש שם וע"ל סי' פ"ו בהג"ה ראשונה והאחרונה דאותו סי':
(ג) מאחר שעכו"ם אינו קונה כו' ע"ל סי' ער"ד וער"ה סי"ב וע' בתשוב' מהרי"ט סי' צ"ה ובתשובת רשד"ם סי' רכ"ה באריכות וסי' רל"ב:
(ה) מאחר: ע"ל סי' רע"ד ורע"ה סי"ב ועיין בתשו' מהרי"ט סי' צ"ה ובתשו' מהרשד"ם סי' רכ"ה באריכות וסי' רל"ב.
(ו) החזיק: פירוש אפילו החזיק בה אחר שנתן המעות להעובד כוכבים אפ"ה לא סמכה דעתו לקנות עד שיכתוב לו שטר משא"כ אחר דלא נתן מעות דדעתו לקנות בהחזקה מסתמא כיון דלא נתן מעות לא יפסיד אף אם יקחנו ממנו העובד כוכבים ומה מזיק לו שיסמוך דעתו לקנותו וכ"כ הה"מ. סמ"ע.
(ז) הדמים: כן דעת הרמב"ם וסייעתו והטעם דאף דלא קנהו מ"מ בתורת משכון הוא בידו עד שיחזיר לו הדמים אבל הרא"ש והטור ס"ל דא"צ ליתן לו דמים כיון דלא בא ליד הלוקח מתחלה בתורת משכון. שם.
(ח) המוכר: פירוש אף שכבר נתן השני להראשון המעות אין האחריות עליו ולפ"ז אם בא העובד כוכבים והוציא מיד זה המחזיק שנית א"צ הראשון להחזיר לו מעותיו כן פירש הב"י והד"מ לדעת המ"מ שם ונ"י וע"ש. שם.
(ט) רשע: כת' הב"י דחדא באידך תליא כיון דצריך המחזיק ליתן מעות ללוקח נמצא דאינו כמציאה והפקר וה"ל כדין עני המהפך בחררה כו' משא"כ אם לא הי' צריך להחזיר לו מעותיו דה"ל כמציאה דאין בו דין עני המהפך בחררה כמ"ש בסי' רל"ז. שם.
(י) מסור: ה"ט כיון דמן הדין זכה בו המחזיק אסור להוציא מידו ולבטל זכותו ע"י עובד כוכבים. שם.
(יא) מעותיו: והרא"ש כת' דא"צ המחזיק להחזיר ללוקח מעותיו ואפ"ה אין הלוקח רשאי לתבוע להעובד כוכבים ואי תבע ועי"ז מוציא העובד כוכבים השדה מיד המחזיק מקרי מסור וכ"כ הטור בשמו ע"ש. שם.
(יב) המלך: (עיין בס' מעשה חייא סי' י"ב שכת' שיש כמה חילוקים בדבר. גם הרש"ך בח"ב סי' קי"ז כת' ג"כ דדוק' בכה"ג שהקרקע נקנה ג"כ בכסף אלא מטעם דלא סמכא דעתיה דלא צריך לכתוב שטר. אבל בענין אחר לא ע"ש. ועיין עוד בב"ח ובתשו' ר"ב אשכנזי סי' ל"ד. בני חייא).
(יג) כהפקר: ע"ל סי' פ"ו ס"א בהג"ה וס"ט שם בהג"ה.