שולחן ערוך חושן משפט קס א
שולחן ערוך חושן משפט · קס · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
גג הסומך לחצר חבירו בעל הגג מזיק לבעל החצר ואין בעל החצר מזיק לבעל הגג לפיכך צריך בעל הגג לעשות ביניהם מחיצה ד' אמות כדי לסלק היזקו ואין בעל החצר מסייעו אלא כפי שיגיע חלקו למחיצת י' טפחים כדי שיהיה נתפס כגנב ואם קרקע החצר גבוה מן הגג צריך בעל הגג לבנות על שלו למטה עד שיהיה גבוה ארבע אמות למעלה מקרקעית החצר כדי לסלק היזקו ואפי' אם הגג נמוך מן החצר ד' אמות יש מי שאומר דאכתי איכא היזק ראייה ממנו לחצר וצריך בעל הגג לבנות מחיצה גבוהה ד' אמות מקרקע החצר ויש מי שאומר דכיון שהגג נמוך מן החצר ד' אמות שוב אין לו היזק ראיה ואינו צריך לעשות כלום:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
גג הסמוך לחצר כו' בסי' שלפני זה ס"ב כתבתי דנ"ל שר"ל שהוא סמוך בגובה שאין גבוה הא' מחבירו הרבה דאם היה החצר גבוה ד' אמות מהגג אז גם בעל הגג פטור לחד מ"ד וכדמסיק המחבר בסעיף זה ושאחר זה וגם כתבתי שם שבסמוכין בקירוב זה לזה אין נ"מ ע"ש ותמצא שזהו דוקא לדעת הרמב"ם שהעתיק המחבר שם לשונו דס"ל דבחצר וגג הסמוכים אין צריך לסייע בעל החצר לבעל הגג אפי' לגבהות י"ט וכמ"ש שם. אבל המחבר שפסק כאן כדעת אינך רבוותא דס"ל דצריך בעל החצר לסייע לבעל הגג בגבהות י"ט ומטעם שכתבתי שם יש לפרש שמ"ש כאן גג הסמוך לחצר שר"ל שהן סמוכין כל כך בקירוב כי יש נ"מ גם כן בסמיכתם בקירוב אהדדי דזה פשוט כשאינן סמוכין בקירוב אהדדי שא"צ לסייעו בעל החצ' לבעל הגג כדי שיהא נתפס כגנב כשילך מחצר לגג דבלאו מחיצה ג"כ יהיה נתפס כגנב כשילך מזה לזה דדוקא כשהן קרובין זה לזה ואין מחיצה ביניהן יכול להשתמט ולומר שבמקרה בלא כוון הלך מזה לזה משא"כ כשיש אויר מפסיק ביניהן וק"ל:
ואין בעל החצר מזיק כו' בב"י כתוב הטעם דבחצר יש תשמיש קבוע ותדיר ומשום הכי מונע בעל הגג מלעשות תשמישו על גגו ולא יבא לידי היזק בראייתו של בעל החצר אבל בעל החצר ניזק מבעל הגג שאינו נשמר ממנו כיון שאינו רגיל להיות על גגו וכמ"ש בסימן שלפני זה ס"ב וכ"כ בד"מ ומסיק הב"י והד"מ כתבו ז"ל ולהרמב"ם הנ"ל דלא חילק אלא בין עשויין לדירה או לא גם כאן צ"ל דמיירי כשאין הגג עשוי לדירה דאלו עשוי לדירה היו צריכין לעשות הד"א בין שניהן עכ"ל ואין ל' הרמב"ם משמע כן דהרי התחיל שם בשני גגין העשוין לדיר' הסמוכים וכ' אחר זה ז"ל גג הסמוך לחצר חבירו עושה לו מעקה גבוה ד"א ומשמע מל' דעושה לו דר"ל לגג הנזכר וקאמר דבעל הגג עושה לבדו אע"ג דהגג עשוי לדירה איירי ואח"כ התחיל וכתב דין גגין שאינן עשויין לדירה וצ"ל דהם פירשו דעושה לו דקאמר לא בא לומר דבעל הגג עושהו לבדו אלא בא לו' דצריך לעשות לו גבוה ד"א והיינו כל א' כדינו דהעשוי לדירה עושים יחד ובאינו עשויה לדירה בעל הגג עושהו לבדו והוא דוחק לכן נראה דגם להרמב"ם אף שהגג עשוי לדירה אין בעל החצר צריך לסייעו לד"א כיון שאין תשמיש הגג קבוע ותדיר אין בעל החצר שם מזיק עליה כ"כ מ"ה הצריכו לבעל הגג לחוד לעשות הד"א לסלק היזקו דבעל החצר התדיר והא דהוצרך הרמב"ם לחלק בין עשר לדירה או לא משום דבעשוי לדירה לאהוי סגי במחיצה י"ט אלא הי' בעינן גבוה ד"א ודוק:
ואין בעל החצד מסייעו אלא כפי מה שיגיע חלקו למחיצת י"ט. וכ"כ ג"כ בטור וכבר כתבתי שכן הוא דעת התוס' והרא"ש דלעשרה טפחים צריך לסייעו ושהרמב"ם ס"ל דאפי' לעשרה טפחים אין צריך לסייעו ואע"פ שהרמב"ם לא כ"כ אלא בגג שהוא נמוך מהחצר שכ' שם ז"ל ואם הית' חצירו למעל' מגגו של חבירו אין העליון זקוק לתחתון כלל ופי' המ"מ והב"י והד"מ הביאו דר"ל דאפי' לי"ט א"צ לסייעו ה"ה בגג הסמוך לחצר חבירו ג"כ ס"ל כן להרמב"ם והא ראיה דבגמ' פריך מהאי ברייתא דתנא אם החצר גבוה מן הגג דאין העליון זקוק לתחתון כלל אהא דאמר רב נחמן דשני גגין הסמוכין זה לזה צריכין למחיצה י"ט מוכח מזה דס"ל להמקשן דחצר גבוה מהגג ושני גגין שווין בדינא וה"ה לגג וחצר הסמוכין והתרצן דמשני שם דהא דקאמר דאין העליון זקוק לתחתון היינו לבנין כל הד"א אבל לסייע לגבוה י"ט זקוק ג"כ ס"ל דשוין הן וה"ה בחצר וגג הסמוכין אלא שהרמב"ם דכתב דאפי' לי"ט אינו זקוק פי' הגמ' בענין אחר וכמ"ש בדרישה והוא דמה דמסיק הגמרא וקאמר דצריך לסייע לי"ט קרי דוקא לב' גגין הסמוכין ואינם עשויים לדירה אבל בחצר וגג כיון דבעל הגג שם מזיק עליו צריך לסלק היזקו בעשויות מחיצה גבוה ד"א וממילא נפטר העליון לגמרי וכמ"ש בס' קנ"ט והמחבר דסתם כאן בסעיף זה כל' הטור משום דהמ"מ והב"י הביאו הניח להרמב"ם בצ"ע ע"ש והא דכ' המחבר דעת הרמב"ם והחולקים עליו בסמוך בס"ב בגג הנמוך מהחצ' ולא כתבו בדין זה כשהגג והחצ' הן בשיווי זה אצל זה ה"ט משו' דהרמב"ם והחולקים עמו מחולקין בפי' הבריית' הנ"ל דקתני בזה דאין העליון זקוק להתחתון כלל וכמ"ש מ"ה כתבו המחבר שם ודוק:
דאכתי איכא היזק ראיי' ל' הטור אע"פ שאינו יכול להסתכל בכל החצר מ"מ כשבעל החצ' עומד בשפת חצירו רואהו והי"א השני ס"ל דלא חשו כולי האי:
ש"ך - שפתי כהן
(א) ואין בעל החצר מסייעו כו' עיין בסמ"ע ס"ק ג' עד דמסיק הש"ס וקאמר דצריך כו' ואין הסוגיא מורה כדבריו דהא אברייתא קאי מאי אין נזקקין כו' ואמר אגג קאי וק"ל ועיין בב"י:
באר היטב
(א) ואין: בב"י כתב הטעם דבחצר יש תשמיש קבוע ותדיר ומש"ה מונע לבעל הגג מלעשות תשמישו על גגו ולא יבא לידי היזק בראיית בעל החצר. אבל בעל החצר ניזוק מבעל הגג שאינו נשמר ממנו כיון שאינו רגיל להיות על גגו וכ"כ בד"מ כו' ע"ש. סמ"ע.
(ב) דאכתי: לשון הטור אע"פ שאינו יכול להסתכל בעל החצר מ"מ כשבעל החצר עומד בשפת חבירו רואהו והי"א השני ס"ל דלא חשו כולי האי. שם.
קצות החושן
(א) גג הסמוך לחצר ז"ל הרמב"ם פ"ג משכנים גג הסמוך לחצר חבירו עושה לו מעקה גבוה כו' וכ' הראב"ד ז"ל א"א משאר הגגין פי' שאין ראויין לתשמיש ע"כ והרב המגיד כ' ז"ל בהשגות א"א פי' שאין ראויין לתשמיש ופשוט הוא שזה כוונת המחבר עד כאן לשונו. ובסמ"ע כת' דהאי גג הסמוך לחצר מיירי אפי' בגגין העשוין לדירה ומשום דבעל החצר יותר ניזק ע"ש והוא נגד הרב המגיד שכתב בפשיטות דגם כוונת הרמב"ם בגגין שאין עשוין לדירה ובחידושי הרמב"ן ד"פ השותפין הקשה דאמאי לא פריך ללישנא קמא דס"ל היזק ראיה לא שמי' היזק מהא דאמר אביי שני בתים בשני צידי רה"ר כו' ותירץ כיון דמיירי בגגין העשויין לדירה ה"ל כמו בית ובהזיק' דבית כ"ע מודי דהזיק ראיה שמי' היזק וע"ש ומבואר להדיא דגג העשוי לדירה הוי ביה היזק ראיה יותר ולכן נרא' עיקר דהרמב"ם נמי מיירי בגגין שאין עשוין לדירה:
(ב) שיגיע חלקו למחיצת עשרה בפ"ק דב"ב דף ו' אמר רב נחמן אמר שמואל גג הסמוך לחצר חבירו עושה לו מעקה ד' אמות אבל בין גג לגג לא ורב נחמן דידיה אמר אינו זקוק לד' אמות אבל זקוק למחיצת עשרה כו' מיתבי אם הי' חצירו למעל' מגגו של חבירו אין נזקקין לו מאי לאו אין נזקקין כלל לא אין נזקקין לד' אמות אבל נזקקין למחיצת עשרה. וכת' הרא"ש וז"ל ואם הגג נמוך מן החצר עשרה טפחים אין בעל החצר מסייע לבעל הגג כלום אבל אם אין הגג נמוך מן החצר עשרה אחר שיבנה בעל הגג עד כנגד קרקעיתו של חצר אז נותן בעל החצר לבעל הגג כמו שהי' צריך לעשות מחיצת עשרה? שלא יהי' נתפס כגנב כגון אם הי' הגג נמוך מן החצר ששה טפחים נמצא שעל שניהם מוטל להוסיף על אותו בנין ד' טפחים שלא יהיו נתפסין זע"ז כגנב הלכך נותן בעל החצר הוצאת שני טפחים לבעל הגג עכ"ל וכ"כ בטור ע"ש. ואיכא למידק כיון דבעל החצר מסייע לבעל הגג למחיצת עשרה א"כ עד עשרה אית ליה שותפות בגוה במקום ובכותל וא"כ היכא יכול להוסיף בעל הגג עד ארבעה אמות לסלק היזק ראיה דידיה דהא הרא"ש ס"ל גבי מחיצת כותל ארבע אמות דאין אחד יכול להוסיף ולהגביה ביותר לפי שממעט באויר חבירו וגם יכול למחות כשרוצה להשתמש בכותלו וכמבואר ברא"ש במתני' בכותל חצר שנפל והובא בטור סי' קנ"ח וא"כ צריך לעשות כותל ד' אמות על מקום שלו ותו ליכא נפקותא בסיוע למחיצת עשרה ואפילו אם ירצה בעל הגג לעשות כל הכותל על מקומו אלא שבעל החצר יסייע אותו למחיצת עשרה ויתן לו רשות להשתמש בכותל יוכל בעל החצר לו' אי במכר לא בעינא ואי במתנה שונא מתנות יחי' וכמ"ש בנ"י בשם הרא"ה דאפילו בא אחד לכנוס בתוך שלו ולבנות גויל או גזית חבירו מעכב משום דא"ל לא יהי' לי רשות לסמוך ואפילו את"ל יהיבנא לך רשות אי במכר לא בעינא ואי במתנה לא ניחא לי וע"ש וכיון דאצטריך להעמיד כל הכותל על מקומו למאי נ"מ הך סיוע דבעל החצר ועמ"ש בסי' קנ"ז סק"ה:
ונרא' לפי מ"ש הרא"ש רפ"ק דב"ב דהא דכייפי אהדדי בגויל וגזית היינו דוקא כשמעמידין על קרקע שניהם דמצי כל חד לו' לא אוותר משלי על המקום ולבנות בנין שאינו של קיימא כמנהג המדינ' אבל אם רוצה א' לכנוס בשלו ולעשות מחיצה בהוצא ודפנא כיון שמסלק היזק ראיה דיו תדע שלא הוזכר חיוב בנין אבנים אלא היכא שחייב הבנין על שניהם כו' אבל במקום שמגיע לזה ולא לזה כמו בגג וחצר שבעל הגג לבד חייב לעשות מעקה לא הוזכר בנין אבנים וסגי בהוצא ודפנא ע"ש. וא"כ עד מחיצת עשרה דצריך בנין שניהם מחוייבים לעשות גויל וגזית דגם למחיצת עשרה צריך גויל וגזית וכן נראה מתשובת הרמב"ם שהשיב לחכמי לוניל דהא דתנן וכן בגינה קאי אגויל וגזית וסגי לה בעשרה ע"ש וא"כ עד מחיצת עשרה יעשו שניהם בשוה במקום ובכותל בגויל וגזית כמנהג המדינה וכשיגיע למעלה מעשרה יעשה בעל הגג לבדו על חלקו בגובה במחיצת עשרה דעל חלקו יכול להוסיף וכמ"ש הרמ"א סי' קנ"ז סעיף ט' ע"ש ועמ"ש בסי' קנ"ז ס"ק י"ג ואכתי צ"ע: