שולחן ערוך חושן משפט קמא א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך חושן משפט · קמא · א · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

שלש שנים שאמרו מיום ליום אפילו היו חסרים יום אחד לא החזיק ומסלקין אותו ממנה במה דברים אמורים בקרקע שהם עושים פירות (תמיד) הבתים והחצירות והבורות והשיחין והמערות והחניות והפונדקאות והמרחצאות והשובכות ובתי הבדים ובתי השלחין (פי' שעוצרין שם הזיתים ופי' בתי השלחין שדות שצריך להשקותן ביד תרגום עיף ויגע משלהי ולאי ואותיות אהח"ע מתחלפות ופי' שדה הבעל שדה שהגשמים משקין אותה והרי הן לה כבעל הנותן הריון לאשתו להולידה ולהצמיחה) שמשקין אותם תמיד וזורעים בהן ונוטעים והגנות והפרדסים וכן עבדים המהלכים אבל שדה הבעל שהיא שותה מי גשמים בלבד ושדה אילן אינה מיום ליום אלא כיון שאכל שלש תבואות ממין אחד הרי אלו כשלשה שנים כיצד היתה שדה תמרים וגדר שלש גדרות או שדה ענבים ובצר שלשה בצירות או שדה זיתים ומסק שלשה מסיקות הרי אלו כשלש שנים והחזיק ואפילו היו האילנות רצופים ולא היה ביניהם הרחק כראוי שהרי סופן ליבש הואיל ואכלן שלשה [תבואות] החזיק:

הגה: ויש אומרים דגם בשדה בעל ושדה אילן בעינן חזקה ג' שנים (טור בשם הרא"ש וה"ר יונה) וכנ"ל להורות:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

ה"ג שהן עושין פירות תמיד כגון הבתים והחצרות כו'. וכן הוא בהרמב"ם שם וגם בית הבדים מקרי עושים פירות תדיר כי יש בני אדם שמצניעי' כל השנה ודורכי' במעט מעט כ"כ התוס' ודין חזקת בתים וחלוקין שבו כבר נתבאר בסי' ק"מ מסעיף ח' ואילך ע"ש לכך לא נקטינהו הטור בלישני' כאן:

וזורעי' בהן "ונוטלין בג' מיני דפוס ספרי הרמב"ם שבידי נתפס בהם ונוטעי' וק' לפי אות' הגירסא הא מסיק וכתב דבשדה האילן אינה מיום ליום וצריכי' להאי גירסא לומר דמכח שהוא בית השלחין שמשקין אותה תמיד גם האילנות שבתוכו עושין פירות יותר מפעם א' בשנה וז"א דא"כ גם בסיפא לא ה"ל לנקוט שדה אילן בפני עצמו דהרי הוא בכלל במ"ש אבל שדה הבעל שהוא היפך שדה השלחין ואפשר לומר דהאי ונוטעים אינו ר"ל שנטע אילנות אלא הצבת מיני זרעי' בקרקע ג"כ נטיעה קרי ליה והוא דוחק גם א"כ ה"ל להפך ולכתוב זורעין ונוטעין בהן ויהיה קאי תיבת "בהן אשניהן לכן נראה דבכוון הגיה המחבר "ונוטלין במקו' ונוטעין ור"ל דנוטלין תמיד ראשון ראשון מיד אחר שנתגדל ודו"ק:

והגנות והפרדסי'. נראה דפרדס ג"כ דומיא דגינה קאמר שאין צומחין בו אלא מיני זרעי':

וכן עבדים המהלכי' פי' לאפוקי קטני' שאינם מהלכי' וכמ"ש הטור והמחבר בס"ס קל"ה גם נקט עבד לאפוקי בהמה דס"ל להמחבר דאין לה חזקה אפילו אחר ג"ש וכמ"ש שם בסימן קל"ה ע"ש:

אלא כיון שאכל ג' תבואות הטעם כיון שאין גדל בהן פירות אלא פעם א' בשנה כל שאכל ג' פירות והוא שתק מחשב כג' שנים שלמי':

ולא היה ביניה' הרחק כראוי כן הוא לשון הרמב"ם ול' הטור בסעיף כ' אפי' הן נטועין בפחות מד' אמות וכ"כ המחבר בסמוך בסי"ח ומ"ה חזר וכתבו שם ועיין מ"ש שם בסמ"ע:

וי"א דגם בשדה בעל כו'. עד"ר שם כתבתי טעם פלוגתתן:



באר היטב

(א) הבדים:    גם הם מקרי עושים פירות תדיר כי יש בני אדם שמצניעים כל השנה ודורכים במעט מעט כן כתבו התוספות. סמ"ע.


(ב) המהלכים:    פירוש לאפוקי קטנים שאינם מהלכים וכמו שכתבו הט"ו בסוף סימן קל"ה גם נקט עבד לאפוקי בהמה דאין לה חזקה אפילו אחר ג' שנים כמו שכתב המחבר שם ע"ש. שם.


(ג) כראוי:    כן הוא לשון הרמב"ם ולשון הטור הוא אפי' הן נטועין בפחות מד' אמות וכ"כ המחבר בסי"ח וע"ש. שם.



קצות החושן

(א) הרי אלו כשלשה שנים בכנה"ג כת' בשם מוהרש"ח שכ' דלדעת הרשב"ם ז"ל הלכה כרב דבעי שלימות אמנם יש לתמוה על מוהרש"ח ז"ל היכן בדברי הרשב"ם דהלכה כרב דבעי שלש שנים שלימות ומיום ליום שרשב"ם לא כת' אלא לפי ל' הזה אפי' שמואל לא בעי לגרוע משלש שנים והכי קי"ל ע"כ ולשון זה מתפרש והכי קי"ל כשמואל ועוד שאפי' זה אינו מדברי רשב"ם אלא מלשון ר"ח אבל רשב"ם עדיין אפשר דסובר דהלכה כשמואל ובג' אכילות אפי' בפחות משלש שנים הוי חזקה ע"ש דבריו ז"ל ולא ראיתי מי שפוסק כרב זולת מ"ש מוהרש"ח ז"ל בביאורו וכתבתיו למעלה דרשב"ם פוסק כרב וכבר כתבתי דלא היא ע"כ:

ותמהני דהא הרשב"ם כתבו להדיא ד"ה דברי ר"ע ור' ישמעאל כו' אבל חכמים אומרים חזקתן שלש שנים מיום ליום ואליבייהו דהני רבנן פרשינן בר"פ טעמא דחזקת שלש שנים דעד תלתא מזדהר אינש בשטרו טפי לא מזדהר וכוותייהו דהני רבנן אליבא דרב קיימא כדמוכח סוגיא דלא אזיל בתר לקיטת שלש פירות של שלש שנים אלא שלש שנים שלימות בעינן בכל דבר ומשום דאין אדם נזהר בשטרו יותר משלש שנים עכ"ל. גם הרמב"ן בחידושיו כתב מדאמרינן עד שלש שנים מזדהר אינש בשטר הזקיקו לרשב"ם לפסוק הלכתא כרב ע"ש:





▲ חזור לראש