שולחן ערוך חושן משפט צט ו

החייב לחבירו ונתן כל אשר לו לאחר להפקיע חובו לא תועיל ערמתו ויגבה בעל חוב חובו אפי' הוא מלוה על פה ממקבל המתנה וישבע מקבל המתנה על דעת ב"ד בלא ערמה ומרמה כמה קבל מתנה מראובן ויגבו ב"ד לבעל החוב חובו מכל מה שקבל מראובן אבל אם הרויח כלום בסחורה או ברבית באותה מתנה אין ב"ד מגבין לו מהריוח דאפי' מקרקעי המשועבדים למלוה אם אכל לוקח או מקבל מתנה הפירות כמה שנים בא בעל חוב וגובה הקרקע כמו שהוא ואינו מוציא מידם הפירות שאכלו:

הגה: מיהו אם נראה לב"ד שלא כוונו לערמה רק למתנה גמורה קנה המקבל אע"ג שהיתה כוונתו להבריח (ב"י בשם רשב"א ותוס' ואשיר"י ומרדכי פרק האשה שנפלו):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

ויגבה ב"ח כו'. ואף אם נתן המתנה לקטן גובין ממנו ב"י בשם רשב"א ד"מ י"ד:

וישבע מקבל המתנה כמה כו'. אבל הנותן אינו נאמן בשבועתו להוציא מיד המקבל מה שאינו מודה בו:

דאפילו מקרקעי המשועבדים דעיקר הסמיכה הוא אמקרקעי ולא אמטלטלי שיכול להבריחן או למכרן:

מיהו אם נראה כו'. אבל אין משביעין למקבל המתנה שלא היה הברחה בדבר אלא מחרימין סתם ב"י בסימן קי"א בשם הרשב"א ד"מ שם ועיין בי"ד סי' רצ"ב סי"ד דיכול לישבע מחמת אונס שהוא שלו והוא מתשובת רשב"א ב"י סי' זה סכ"ו ד"מ שם:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(טז) ונתן כל אשר לו כו'. עיין בבית חדש ממתנה בכולה או מקצתה ושייר שום דבר אי הוה מתנה וצריך לימוד:

(יז) וישבע מקבל מתנה. מן הדין אין המקבל מתנה מחיוב לישבע דאין עליו רק טענת שמא אלא שהרא"ש החמיר בו כיון שעשה שלא כהוגן. כן נ"ל:

(יח) דאפילו מקרקעי כו'. לא ידענא מה ענין זה לזה דהתם המתנה היא כדין מה שאין כן הכא שלא הית' המתנה מתנה מעיקרא כלל ובטל' היא למפרע והלכך אם הוא בענין שהריוח או הרבית הוא שייך להנותן צריך המקבל מתנה ליתנו להבעל חוב ומוציאין ממנו מדרבי נתן וצריך עיון:

באר היטב

עריכה

(יט) ונתן: עיין בב"ח ממתנה בכולה או במקצת' ושייר שום דבר אי הוה מתנה וצריך למוד. ש"ך.

(כ) וישבע: מן הדין אין מקבל המתנ' מחויב לישבע דאין עליו רק טענת שמא אלא שהרא"ש החמיר בו כיון שעשה שלא כהוגן כן נ"ל. שם.

(כא) מקרקעי: לא ידענא מה ענין זה לזה דהתם המתנה היא כדין משא"כ הכא שלא הית' מתנה מעיקרא כלל ובטל' למפרע והלכך אם הוא בענין שהריוח או הרבית היה שייך להנותן צריך המקבל מתנה ליתנו לבע"ח ומוציאין ממנו מדר"נ וצ"ע. שם.

קצות החושן

עריכה

(ו) ונתן כל אשר לו כ' הש"ך עיין בב"ח ממתנה בכולה או במקצתה ושייר שום דבר וצריך לימוד ואחר העיון למדנו דבר זה מדברי הרא"ש בתשו' כלל ע"ח סי' ג' וז"ל ויען אשר ראיתי מקצת אנשים אשר כותבין נכסיהם ואח"כ לוין מעות וכו' כמו דין זה שבא לפני ראובן נתחייב בשטר באלף זהו' לשמעון ותבעו לדין וכשרצה הדיין להוריד שמעון בנכסי ראובן בא לוי להוציא שטר שלפני כמה שנים נכתוב ששמעון זה נתן לאחד מבניו כל נכסיו ושייר לעצמו זהב אחד שירשנו מי שראוי ליורשו והאמין ע"ע את בנו כו' שטר מוחזק אחר ע"ע שנתחייב לו באלף כפולו' וכו' ובאתי לשבור מתלעות עול וכו' ולהודיע ולברר שאין במתנה זו ממש לפי שידוע וניכר באומדנא דמוכח שלא גמר בלבו להקנות אלא להבריח נכסיו מבע"ח כו' דאנן סהדי שאין לך אדם שיתן ממונו לאחרים ויחזור הוא על הפתחים כו' דכוותה אמרי' פ' האשה שנפלו ההוא אתתא דבעי דתברחינהי לנכסי ובכל דוכתי אזלינן בתר אומדנא כההוא דתנן שכ"מ שנתן כל נכסיו שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת ומפרש טעמא משום דאזלינן בחר אומדנא דאנן סהדי אם הוא סבור שיעמוד מחליו לא הי' נותן כל נכסיו לאחר וכו' ואע"פ שבנדון זה לא נתן כל נכסיו שהרי שייר לו זהב א' בפ' האשה שנפלו דף ע"ט על ההוא עובד' דמברחת שקרע ר"נ השטר מיתבי הרוצ' שתבריח נכסים מבעלה כיצד היא עושה כותבת שטר פסים לאחר דברי רשב"ג וחכ"א רצה משחק בה עד שתכתוב לו מהיום ולכשארצה טעמא דכתב' ליה הא לא"ה קנינהו לוקח אמר ר"ז לא קשיא הא בכולהו הא במקצתה אלמא במקצת קנה מקבל מתנה אומר אני דמה ששייר לעצמו זהב אחד לא הוי שיור דבעינן כדי פרנסתו דהא דמפלגינן בין בכולה בין במקצתה היינו משום דאמרינן דשטר מברחת לא קנה משום דלא שביק אינש ויהיב נכסיו לאחרינא וכששייר נכסיו לעצמו בטלה האומדנא הילכך הויא המתנה מתנה ואם לא שייר בכדי פרנסתו לא בטלה האומדנא ודמיא להא דאמרינן פרק מי שמת על מתני' דשכ"מ שנתן כל נכסיו לאחר ושייר קרקע כ"ש מתנתו קיימת וכמה כ"ש רב יהודא אמר קרקע כדי פרנסתו רב ירמיה בר רבה אמר מטלטלי כדי פרנסתו וכו' ואומד דמברחת כמו אומד דשכ"מ דלא שביק איניש נפשי' ויהיב נכסיו לאחרינא הילכך לא חשיב שיור אלא בכדי פרנסתו וע"פ שכתב רי"ף דליתא לרב יהודא מדרבא אמר ר"נ חמשה עד שיכתבו כו' נכסיהן ואלו הן כו' שכ"מ עבדו ואשתו ומברחת דשמעת מיניה דשיור מידי בכולהן הוי שיור אין נראין דבריו בזה דלא אשכחן מאן דפליג אדרב יהודה ורב ירמי' וכו' וכיון כאומד דשכ"מ הוי משום דלא יהיב אינש כל מה דאית ליה וימות ברעב האי האומדנ' לא בטל אלא א"כ שייר כדי פרנסתו וכו' ובנידון זה אפי' שייר כולהו לא הוי שהרי יתר על המתנה נתחייב לו באלף כפולות וזכה לטרוף זהב של השיור מיד בחובו עכ"ל ונמצינו למדין גם מברחת קנה בשיור וכההיא דש"מ חד אומדנא ובכמה דהוי שיעור בשכ"מ ה"נ דמברחת ולרי"ף ולרמב"ם בכל שהוא סגי ולרא"ש כדי פרנסתו בעינן אלא דהכא גבי מבריח לא שייך שיור כלל דהא הבע"ח יטלם בחובו והוא ימות ברעב. ולפ"ז נראה דאם שטר המתנה נכתב קודם שלוה מאחרי' ושייר כדי פרנסתו אז מתנתו קיימת דהא הרא"ש לא ביטל המתנ' הנ"ל שיעש' קודם שלו' מאחרים ושייר מידי אלא דכיון דכבר נתחייב באלף כפולות וזכה לטרוף את השיור אבל אם נותן שטר מתנ' קודם שלוה ונתחייב לאחרים בזה שפיר מהני ליה השיור ששייר אבל אם נכתב שטר מתנ' אחר שלו' מאחרים בזה לא מהני השיור דהא יצטרך השיור ליתן לבעל חוב ולדידיה לא שביק מידי ואם שייר בכדי החוב וגם לדידיה שביק מידי אז ודאי תבוא עליו ברכ'. ואין כאן הברח' כלל. מיהו לדעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דסגי בשיור כל שהוא א"כ מהני השיור אפי' אחר שנתחייב לאחרים ואי משום דיצטרך ליתן כל אשר לו לבע"ח ולא שביק לדידיה מידי דהא יצטרך ב"ד להניח לו את השיור ועוד כדי סידור מזונו ל' יום כסות י"ב חודש אמנם אנן דגרירן אחר פסק הרמ"א בסי' ר"ן דבעינן שיור כדי פרנס' וא"כ אם נתן המתנ' אחר שנתחייב לאחרים לא שביק כדי פרנסתו דהא הב"ד יתנו לבע"ח ולא שבקו ליה אלא סידור מזונו וכסות יב"ח והרי לא שייר לנפשו כדי פרנסתו כל זה מבואר מתוך דברי הרא"ש בתשו' ודו"ק ובב"ח ראיתי שכת' דאף לדעת האלפסי כיון שנתחייב לו באלף כפולות נמצא שזוכ' אף בזהב של שיור לטורפו מיד בחובו וא"כ לא הוי כאן שיור כלל ע"ש ולפי מ"ש אדרבא לדעת הרי"ף הוי שיור כיון דקי"ל מסדרין לבע"ח והרא"ש בתשו' לא כתבו אלא לשיטתו דבעינן כדי פרנסתו לא הוי שיור אפי' שייר כולהו וכמ"ש עוד ראיתי בב"ח שם שכת' דאפי' לדעת ר"ת דשטר מברחת קנה לוקח היינו דוקא בהחזי' מקבל בנכסיו אבל בכותב נכסיו לאחר בסתם ואין הנכסים זזין מתחת ידו כנדון שנשאל עליו הרא"ש אף לר"ת גוב' ממנו בע"ח ע"ש עוד שכת' דאפי' שיור גמור אם אין הנכסים זזין מתחת יד הנותן לא הוי מתנ' דתלמוד' לא איירי אלא בהחזי' המקבל בנכסים ע"ש ולא מצינו חילוק בין החזיק בנכסים אלא היכא דלא כת' בתוך השטר כתבו בשוק ומשום מתנתא טמירתא ועכשיו אפי' לא כתוב כתבו בשוק נמי כשר וכמבואר בסי' רמ"ב וגם מדברי הרא"ש לא משמע כן דא"כ למה נחית הרא"ש למחלוקת האלפסי בענין שיור כיון דבנדונו לא החזיק המקבל בנכסים לכן אין לחלק בזה:

(ז) דאפי' מקרקע ז"ל הש"ך ולא ידענא מה ענין זה לזה דהתם המתנ' הוא כדין משא"כ הכא שלא הית' המתנ' מתנ' מעיקרא כלל ובטיל' היא למפרע הלכך אם הוא בענין אם הפירות הי' שייך להנותן צריך המקבל מתנ' ליתנו לבעל חוב ומוציאין ממנו מדר"נ וע"ש שהניח בצ"ע:

ולענ"ד נרא' כיון דידוע כוונת הנותן עכ"פ הי' להבריח מבע"ח ולזה נתן הכל לקרובו כי הוא נאמן אצלו והלו' לא הי' מתעסק בהם אלא קרובו והוא נותן לו הכל מה שצריך הן מריוח הן מקרן כדמפורש ברא"ש כלל ע"ח סי' ב' וכיון דכוונת המתעסק נמי שלא יטול בע"ח כלום אין לבע"ח כלום דהוי כמו מגביה מציאה לחבירו ע"מ שלא יהי' רשות לבע"ח בו וה"ה בזה העסק שעוסק הקרוב אדעתא דנותן ושלא יהא לבע"ח בו וכיון דהנותן גופי' אין לו חלק בריוח שעוסק בהם הקרוב דהא כל הגזלנין משלמין כשעת הגזיל' אלא שהוא מתעסק בהם אדעתא דנותן שייך לנותן אבל לבע"ח אין לו כיון דמתעסק אדעתא דהכי שלא יהי' לבע"ח רשות בו:

(ח) רק למתנ' גמור' ונרא' ביאור הדבר דהיכא דיותן כל אשר לו לאחר אין המתנ' רק להערמ' והברח' ושישאר ביד הנותן בזה לא יצאה מרשותו כלל ואפי' מלו' ע"פ גוב' ממנו כיון דעדיין ברשות הנותן הוא אבל היכא דנותן לקרובו מתנ' גמור' ולא משום דארצי קמי' המקבל אלא נותן לו מתנ' זו כדי שלא יקח בע"ח מש"ה נתנו לקרובו או לבנו אבל מתנ' גמור' היא לבנו או לקרובו ובזה אין הב"ח גוב' כיון דהוא מתכוין למתנ' גמור' אע"ג שכוונתו להבריח ולא משום דארצי קמי' המקבל אפ"ה מתנ' הוא למקבל ויצאה מרשות נותן ואין הבע"ח גוב' אלא היכא דהוא שעבד מטלטלי אג"ק אע"ג דבתר תקנת השוק אינו גוב' מן מטלטלין שנתן היינו משום דמתנ' כמכר ואי לאו דארצי קמי' לא הוי יהיב ליה וזה אינו אלא בכדי להבריח מבע"ח אע"ג דלמתנ' גמור' נתכוין כיון דאינו אלא להברח' אוקמה אדינ' ולא שייך ביה תקנת השוק והיינו דכת' בש"ע בסי' ס' ע"ש תקנת השוק ואפי' למנהג היכא דנתן כל נכסיו לאחר ולא שייר לעצמו כלום אומדנ' דמוכח שלהבריח עשה ולא שייך ביה תקנת השוק והוא מתשובת הרא"ש וע"ש ולכאור' כיון דלהבריח עשה א"כ אפי' לא כת' אג"ק נמי גובה כיון דאין מתנתו מתנ' אלא משום דלפעמים מתנתו מתנ' ממש אלא שאינו עושה המתנ' רק כדי שלא יטול הבע"ח וכמ"ש הרמ"א כאן בזה היכא דליכא שעבוד אג"ק אינו גוב' כיון דהוי מתנ' וכמ"ש הרמ"א אבל אם כתוב אג"ק ה"ז גובה וז"ב ועסמ"ע סי' ס' סק"ו ובתומים לא ירד לזה ע"ש:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}