שולחן ערוך חושן משפט עז ו
<< · שולחן ערוך חושן משפט · עז · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שנים שלוו מאחד בשטר א' ומחל לאחד מהם לא מחל אלא חלקו וגובה מחבירו חצי החוב:
- הגה: ויש חולקים ואומרים דכל החוב מחול ואין יכול לתבוע לחבירו כלום (טור בשם הרא"ש) ולענין הלכה אם היו אלו הב' ערבים קבלנים שאז היה יכול לגבות כל החוב מאחד מהן ומחל לאחד מהן כל החוב מחול וגם השני פטור אבל אם אינם ערבים קבלנים שאז צריך לתבוע כל אחד ומחל לאחד מהם אינו מחול אלא החצי וגובה מחבירו חצי החוב (ד"ע):
מפרשים
לא מחל אלא חלקו כו' וי"ח כו'. הי"ח הן הרא"ש והרא"ש לטעמיה אזל דכתב הטור דס"ל דשנים שלוו יחד מא' בשטר סתם אע"פ שאינו מפורש בהשטר שנעשו ערב קבלן זה לזה אפ"ה דין ע"ק יש להן והמלוה מאיזה שירצה יפרע כולו אף שיש גם להשני ומה"ט נמי ס"ל דאם מחל המלוה לא' מכל תביע' שיש לו עליו באותו השטר והרי היה יכול לתבעו בעד כולו א"כ כולו מחול ואין המלו' יכול לומר להשני דוקא לזה הא' מחלתי שלא לגבות ממנו כלום אבל ממך אגבה כיון שהיו שותפין בהחוב ודין שותפין להיות שלוחין זה לזה וכשאחד מהן משתדל למחול לו דבר כגון מהמוכס המכס וכיוצא בו ריוח דהמחילה היא לאמצע כמ"ש הטור והמחבר לקמן בר"ס קע"ח ע"ש ואף ששם נתבאר דהיינו דוקא כשמחל המוכסן לאחד ע"י פיוס שפייסו השותף למחול לו בזה אמרינן דנעשה שליח לכל השותפין להיות המחיל' לאמצע אבל כשמחל המוכסן לאחד מעצמו בלא פיוס המחילה היא לאותו שמחל לו לבדו שאני התם דלא אמר במחילתו לשון המורה שמחל הכל אבל כאן דהמלוה אמר להא' אני מוחל לך כל תביעות שיש לי עליך מזה השטר וכיון שהי' עליו תביעות סך כל דמי השטר אמרי' מסתמא דמחל הכל וה"ל כאלו פרע לו כולו ואינו יכול לגבות כלום מהשני אפי' כשהמחילה היתה בלא פיוס ומ"ה סתם הטור ומור"ם בכאן ולא זכרו האי חילוק שאם המחיל' היתה ע"י פיוס או לא ואף דלא הביא מור"ם בסעיף א' דעת הרא"ש החולק בשנים שלוו לומר דמאיזה שירצה יפרע משום דלא קי"ל כוותיה מ"מ כתב כאן דין המחיל' ע"פ סברתן כדי ללמוד ממנו דהיכא שהן ע"ק זה עם זה דהדין הוא כן גם לדידן ומשום דהרא"ש חידש זה הדין דמחילה לא' הוה מחילה לכולם מ"ה כתבו מור"ם אדבריו וק"ל וממ"ש נלמד דהאי דינא הוא דוקא כשא"ל במחילתו אני מוחל לך כל תביעות שיש לי עליך בזה השטר ומטעם שכתבתי הא לאו הכי אלא א"ל סתם אני מוחל לך מה שלויתי לך עם חבירך בזה השטר לא יפטר חבירו גם נלמד מזה דדוקא כשמחל לו המלו' בלא קבלת דמים אז אמרינן כיון דידע שהם שותפין בחוב והן כשלוחין זה לזה מחל לשניהן אבל כשלא מחל לו אלא משום דפרע לו הא' חלקו אף שמחל לו כל תביעה שיש לו עליו מזה השטר מ"מ אנו רואים שלא בשליחותו עשה מה שעשה אלא הוצרך ליתן לו מעותיו ומסתמא לא מחל לו אלא מחמת שפרע חלקו ולא מחל לחבירו שעדיין לא פרע חלקו וכ"כ הב"י ושכ"כ הרא"ש ע"ש וגם כתב שם הרא"ש אגוף דין זה דהי' מחילה לכולן שתמהו שם עליו וא"כ חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו ועוד נתבאר שם בתשובת הרא"ש דלא אמרינן דמחל כל החוב אלא כשאומר אני מוחל לך כל התביעות שיש לי עליך בזה השטר ואז אמרי' דהמחיל' היתה לכולן כיון דהמחילה היתה לדבר שהיו שותפים בו אבל כשלא אמר בזה השטר אלא מחל לו סתם כל תביעות שיש לו עליו אז אמרינן דבשביל אהבתו אותו מחל לו כל דבר שבעולם ולא היתה כוונתו על השותפים ויכול להוציא מהשני חלקו כל זה נלמד ומדויק מתשובת הרא"ש כלל ע"ג סי' י' וי"א וי"ב וכמ"ש בדרישה ובהגד"מ והארכתי בזה משום דיש בו נ"מ לדינא גם לדידן היכא שכתוב בשטר שהן ע"ק זה עם זה וראיתי דיינים טועים בדין זה ואינם מעלים על לבם חילוקי דינים הללו ומור"ם קיצר בזה המקום שהיה לו להאריך ולבאר' ואתה דע לך ודוק:
שאז צריך לתבוע כל אחד מור"ם לטעמיה אזיל שהסכים בד"מ לפסקא דב"י והמחבר שפסק לעיל בס"א כן אבל כבר נתבאר דהרא"ש ס"ל דאפי' לא כ' ע"ק כנכתב דמי ועפ"ר בס"ס זה:
(טז) ומחל לאחד מהם אע"פ שהזכיר בפירוש שמחל לו כל תביעה שיש לו עליו מאותו שטר לא מחל לו אלא חלקו שלא יכול לתבוע ממנו החוב וגובה מחברו חצי החוב כיון שאין א' חייב בחצי של חבירו אלא מדין ערב וכדלעיל ס"א והלכך אם היו שניהם קבלנים זה לזה אם מחל לא' מהם מחל הכל ושניהם פטורים וכמ"ש הר"ב וגם המחבר מודה בזה וכן מבואר בב"י והוא פשוט:
(יז) כל החוב מחול כו'. כתב ב"י שמשמע מדברי הרא"ש שטעמו משום דמסתמא על ידי פיוס מחל אבל אם נודע שמעצמו מחל בלא פיוס לא מחל אלא לאותו שמחל ולא לחברו ונראה עוד מדבריו שאם לא מחל כל החוב אלא מקצתו אע"פ שע"י פיוס מחל לא מהניא מחילה אלא לאותו שמחל ולא לחבירו עכ"ל ומביאו ד"מ ולפע"ד משמע איפכא דז"ל הרא"ש שם ומה שמחל לא' מן השותפים הוא מחול לכל השותפים דתניא בתוספתא השותפים שמחלו להם מחלו לאמצע ואם אמרו בשביל פלוני מחלנו מה שמחלו מחלו לו והקשה רבינו שמחה פשיטא שאם מחלו להם מחלו לאמצע ופי' שותפים שבקש אחד מהם למחול לו מה שמחלו לא' מהם מחלו לאמצע כאלו היה שלוחו ואם אמרו בשביל פלוני מחלנו שמעצמם אמרו בלא שום פיוס שלא בקש אחד למחול לו שעתה אין כאן שליח מה שמחלו מחלו לו ואין דרך שאדם ימחול לחבירו בלא פיוס הלכך תלינן שבפיוס מחל והוי מחילה לשניהם ועוד ההיא דתוספתא מיירי שלח מחלו לו כל החוב מדקתני ואם אמרו בשביל פלוני מחלו לו דמשמע דמנכין לו מחלקו מה שמחלו והשאר יפרעו אבל הכא שמוכח מלשון המחיל' שמחל כל החוב אין לפרש שמחל לראובן שלא יגבה ממנו כל החוב אבל משמעון יגבה כל החיב דכיון דכתב המחילה בסתם לכל השותפים מחל ועוד דאת"ל דלראובן מחל שלח יגבה ממנו אבל משמעון יגבה מה היה צריך ראובן למחילה זו בלא מחילה ילך ויגבה משמעון כו' עכ"ל הרי דאף ע"ג דמתחל' קאמר הרא"ש הטעם משום דסתמא ע"י פיוס מחל מ"מ בתר הכי מסיק דהכא כיון שמחל כל החוב לא דמי להך דתוספתא וא"כ אפי' ידוע שמחל שלא ע"י פיוס מחל גם לחברו מאידך תרי טעמי שמסיק הרא"ש. וגם בסמ"ע ס"ק י"ז כתב בפשיטות דאפי' היתה המחילה בלא פיוס מחל גם לחברו וכתב שמש"ה סתם הטור ומור"ם בכאן ולא זכרו האי חילוק שאם המחילה היתה ע"י פיוס או לא כו' ע"ש אך מ"ש בדעת מור"ם צ"ע דהא מור"ם מביא בד"מ דברי הב"י בסתם ולא השיג עליו גם כתב עוד אח"כ בד"מ לתרץ קושית הב"י דמ"ש הרא"ש בתשובה אחרת דלא מחל אלא לאותו שהזכיר מיירי כשהי' ידוע שמחל בלא פיוס ולכך אמרי' דלא מחל לו רק חלקו עכ"ל ואולי הואיל וסתם דבריו בהג"ה חזר בו:
גם מ"ש הב"י וד"מ שנראה מדברי הרא"ש דאם לא מחלו אלא מקצתו ואפי' ע"י פיוס לא מחל לחברו לא ירדתי לסוף דעתו דהרי מבואר להדיא מדבריו איפכא דהא מפרש התוספת' במחל מקצתו ואפ"ה קתני ברישא דמחלו לאמצע והיינו על ידי פיוס. ואפשר שכוונת הבית יוסף היה למה שכתב הרא"ש שם בתשוב' אחרת בה' שהיו קבלנין זה לזה ואחד מהם הוציא שטר מחילה לשנים מהם ואומרים שכיון שמחל לשנים מהם הכל מחול אין טענתו טענה אלא אותן שמחל להן פטורים וג' החלקים יגבה מידי דהוי אאם פרע לו מקצת שאין השטר פרוע ה"ה אם מחל קצת אין השטר מחול עכ"ל אבל על כרחך אין משם ראיה דהרי הוזכר שם בשאלה שמחל לשנים מאלו החמשה כל תביעה שהיה לו אצלם מחילה גמורה וא"כ הרי מחל להם כל החוב אלא ודאי מ"ש הרא"ש בתשובתו וה"ה אם מחל קצת אין כוונתו קצת מהחוב אלא קצת מהלוים וא"כ בעל כרחך צריך לתרץ דשאני התם כיון דמחל לב' ונחית למנינא לא מחל אלא להם וכן תירץ בתשוב' מהר"ר אלי' ז' חיים ס"ס ס' וז"ל אמנם מ"ש בה' שהיו קבלנים כו' גם בזה יש לחלק דהואיל ונחית למנינ' גלי דעתיה דלא מחל לכולם דאי מחל לכולם ה"ל למחול לחד מנייהו והוה משמע דמחל לכולם ומש"ה חשיב ליה מידי דהוה אפרע מקצת החוב דחייב עדיין בשאר ע"כ. ודע דאית' בתשובה אחרת להרא"ש דאם מחל לא' מהלוים כל תביעה שיש לו עליו ששאר הלוים יפרעו חלקם ותי' הב"י דשאני התם כיון שלא הזכיר כל תביעות שיש לו מאותו שטר וכתב שכן מצא בספר חזה התנופה שהרגיש בזה והעלה שיש לחלק כן וגם הב"ת והסמ"ע הסכימו לתירוץ זה וכן בתשו' מהר"ר אלי' ן' חיים שם וכן בס' גדולי תרומה סוף שער מ"ד והוסיף בטעם הדבר כיון דנראה מתשובת הרא"ש שהכל תלוי במה שנוכל לומר מתוך הענין דהוי כשליח וזה שייך דוקא כשמחל לו כל תביעות שמאותו שטר אבל כשהמלו' עשה לא' מחילה כללית על כל מין תביעה שיש לו בעולם עליו מבואר הדבר דמחילה זו אקרקפת' דההוא גברא מנח' ולא שייך בזה לומר דהוי כשליח לאחרים כי על תביעותיו מחל לו אפי' במה שאין לאחרים חלק בהם והוי כאומר בשביל פלוני מחלנו כו' וכה"ג כתב מהר"א ן' חיים שם דכיון שצירף עמו תביעות אחרות שאין בזה פטור לחבירו ה"נ לא אפטור מחלקו שהי' בשטר ועוד נ"ל טעם יפה לחלק דהא עיקר טעם הרא"ש הוא דאל"כ בלא מחילה ילך ויגבה משמעון וזה לא שייך כשמחל לו גם תביעות אחרות שהי' צריך ראובן למחיל' זו משום תביעות אחרות לכך כלל ומחל לו בסתם כל תביעות:
ובס' גדולי תרומה שם הקשה על טעם זה של הרא"ש דאם כן בשני ערבים דלקמן סעיף ח' נמי נימא אם איתא דמחבירו גובה מה הי' צריך למחיל' זו בלא מחילה ילך ויגבה מחבירו כו' והניח בקושיא ולענ"ד לק"מ דאטו אם ימחול לאחד מן השוק נאמר דע"כ מחל ללוה שלו דאל"כ בלא מחילה ילך ויגבה מלוה שלו אלא ודאי לא אמרי' הכי אלא בשני לווין כיון שא' ערב בעד חבירו וכל א' וא' יש לו דין לוה וחבירו ערב בעדו אם כן הדבר ידוע מי שמחל ללוה מחל גם לערב אפי' הוא קבלן וא"כ אמרי' אם איתא כו' אלא ודאי מחל לו שלא יגבה גם מחבירו אבל בערבי' כיון שאינם ערבים רק בעד הלוה ואינם ערבים זה לזה ואע"פ שמחל לא' מהם נשאר החוב על הלוה א"כ היאך שייך לומר אם איתא כו' אלא ודאי מחל גם לחברו והרי עיקר השעבוד קיים על הלוה ומה ענין הערב השני לזה ודוק. עוד כ' בסמ"ע דדוקא כשא"ל במחילתו אני מוחל לך כל תביעות שיש לי עליך בזה השטר אבל אם א"ל סתם אני מוחל לך מה שלויתי לך עם חבירך בזה השטר לא יפטר חברו עכ"ל ולא ידענ' מנליה הא דהא כיון ששניהם לוים וקבלני' זה לזה ה"ל כאלו הלוה לא' מהן הכל וחברו ערב וא"כ כשאומר אני מוחל לך מה שלויתי לך עם חבירך גם חברו פטור וצ"ע. עוד כ' בסמ"ע דדוקא כשמחל לו המלוה בלא קבלת דמים אז אמרי' כיון דידע שהם שותפים בחוב והן כשלוחי' זה לזה מחל לשניה' אבל כשלא מחל לו אלא משום דפרע לו האי חלקו אף שמחל לו כל תביעה שיש לו עליו מזה השטר מ"מ אנו רואין שלא בשליחתו עשה מה שעשה אלא הוצרך ליתן לו מעותיו וסתמ' לא מחל אלא מחמת שפרע לו חלקו ולא מחל לחברו שעדיין לא פרע חלקו וכ"כ הב"י ושכ"כ הרא"ש עכ"ל והב"ח השיג עליו ובאמת בב"י משמע כהסמ"ע וכן נ"ל וכ"כ בתשו' מה"ר אלי' ן' חיים ס"ס ס' וגם לפי טעם שכתב הרא"ש דאל"כ בלא מחילה ילך ויגבה משמעון משמע דכשפרע לו לא מחל אלא חלקו דלא שייך לומר מה צריך למחיל' זו דהכא לא מחל לו מרצונו הטוב אלא שפרע לו ולא רצה לפרוע לו עד שיתן לו כתוב שנמחל לו חלקו כדי שלא יוכל שוב לתבעו משא"כ כשמחל לו מרצונו וק"ל:
(יח) שאז צריך לתבוע כל א' כו'. כתב הסמ"ע מור"ם לטעמי' אזיל שהסכי' בד"מ לפסק דב"י והמחבר שפסק לעיל בסעיף א' כן אבל כבר נתבאר דהרא"ש ס"ל דאפי' לא כתב ע"ק כנכתב דמי עכ"ל ולחנם כתב כן דהא פשיט' דקי"ל דלא כהרא"ש בזה כיון דכל הפוסקי' ראשוני' ואחרוני' חולקים עליו וכמ"ש בספרי ע"ש:
(יז) ואומרים: ע' בסמ"ע ובש"ך שהאריכו בחלוקי דינים אלו וסיים הסמ"ע ז"ל והארכתי בזה משום דיש בו נ"מ לדינא גם לדידן היכא שכתוב בשטר שהן ע"ק זה בעד זה וראיתי דיינים טועין בדין זה ואינם מעלים על לבם חלוקי דינים הללו ומור"ם קיצר בזה המקום שהי' לו להאריך ולבארם ואתה דע לך עכ"ל.
(ו) שנים שלוו ראוי לספק לדעת הש"ע דשנים שלוו אינן אלא ערבים זה לזה ואינו גוב' מאחד אלא אם אין לשני מדין ערב אם טוען פרעתי אם ישנו ערב בשטר ויכול נמי לגבות ממשעבדי והרי הוא כמו ערב היוצא לאחר חיתום שטרות בסי' קכ"ט כיון שחתם בשטר או דלמא שאני ערב שבשטר שחתם על הערבות ונתחייב בשטר על הערבות אבל הכא חתימתו שבשטר אינו אלא בגוף הלוא' ולוה אינו אלא במחצ' והערבות ממיל' נעש' לפי שלוו שניהם כאחד וא"כ אינו אלא ערבות בע"פ אבל נרא' כצד האחרון דחיוב הערבות אינו אלא בע"פ כיון דאין החתימ' בשטר רק על גוף הלוא'. וע' כנה"ג בשם הרא"ם ח"א סי' פ"ז דלהכי נקט הרמב"ם גבי שנים שהלוו בשטר דהוי ערבי' דאם הי' בע"פ אם הי' טוען איזה טענה שנפטר בה מהערבות הי' נאמן במגו דפרעתי משא"כ בשטר אבל אם אינו טוען כלום גם במלו' ע"פ נעשו ערבים וע"ש ולפי מ"ש גם במלו' בשטר לא תוסיף תת כחה לענין הערבות והערבות אינו אלא דבר חוץ לשטר וכמלו' ע"פ הוא כן נרא' ועמ"ש בסי' ע"א סק"ל: